הסברים לסקרנות (פסיכולוגיה חינוכית)

נסיונות להסביר סקרנות

 

ההסבר הפשוט ביותר גורס כי באדם קיים צורך יסודי מולד שניתן לכנותו במושג הכולל "סקרנת" ושפירושו חיפוש אחר גירויים חדשים, התעסקות תופעות קיימות וחקירתן.

 

תיאוריית הלמידה מסבירה את הסקרנות במונחים של חיזוקים. בילדות המוקדמת מבססת תגובת ההורים להתנהגות הילד תבניות שיקבעו את התנהגותו בעתיד (התניה). כל פעילות המעידה על סקרנות זוכה לחיזוק חיובי אשר בעקבותיו תיטה להתגבר, זהו חיזוק מסדר ראשון. עם הזמן, הילד מפנים תבנית זו וההתנהגות עצמה הופכת לחיזוק – חיזוק מסדר שני. הפעילות המכוונת להבנת דברים ולחקירתם נחווית כחיובית. אם כך, ככל שילד זוכה ליותר חיזוקים בעבור התנהגות סקרנית, כך תכונת הסקרנות תתחזק בו, ובכך יש הסבר להבדלים הבינאישיים.

זוהי למידה עקיפה – ע"י צפייה (בנדורה) (מצב גירוי).

 

התיאוריה הפזיולוגית גורסת כי הבדלים בינאישיים ברמת הסקרנות נובעים מגורמים מולדים. הצורך הביולוגי בגירויים הוא צורך מולד הקיים אצל כל אדם.בהעדר גירויים האדם יחפשם וינסה לצאת ממצב ההומאוסטזיס ויחפש צורות של מתח. מחקרים שנערכו מצאו כי אצל אנשים העוסקים בפעילות בה רמת הסכנה אמיתית כגון טיפוס על הרים, רמת האנזים MAO במוח גבוהה. נראה שאנזים זה קשור בצורך בחוויות השיא שבמתח וכאשר הוא ברמות גבוהות החיפוש אחר ריגושים מתבטא בפעילות מסוג זה.(אישית). בהעדר גירויים המוח מייצג הלוצינציות (הזיות), מחשבות שווא, הפעלת דמיון ומחשבה. התנהגות סקרנית נועדה להפחית מתח או נועדה לשחרור נוירוטרנמיטורים שמקלים, שגורמים לתחושה נעימה.

 

התאוריה הקוגניטיבית מסבירה את תופעת הסקרנות במונחים של מבנים מנטליים הקשורים בתפיסה. לכל אדם סכמות מולדות ועם התפתחות הילד מתפתחת יכולתו לתפוס גירויים מורכבים יותר ולהטמיעם בתוך הסכמות הקיימות. כאשר הגירוי הוא פשוט, נכנס הוא לסכמה באופן קל וטבעי ולכן אינו מעניין. אך כאשר הגירוי מורכב יותר ולשם הבנתו יש צורך במיניפולציה מנטלית, הוא מאפשר למערכת הקוגניטיבית לעבוד ולכשזו מצליחה לפתור את הבעיה שהגירוי מציב נחווה הדבר בצורה חיובית. המדובר בתוצר של הרצון להטמיע גירויים חדשים לתוך מבנים / סכמות קיימות. תוצר של הצורך שלנו בשמירה על תבנית. ישנו דגש על הגירוי ופחות על האדם. מתמקד בסוג הגירויים (חדשים, חסרים, מאתגרים..) המתנגשות עם הסכמות הקיימות שמנסות להבין את הגירוי.

 

התיאוריה הפסיכואנליטית גורסת כי הסקרנות מתפתחת בילדות המוקדמת ומקורה הוא ברצון הילד לדעת מה מתרחש בחדר הוריו הסגור בפניו. אי הידיעה היא זו שמניעה  את הילד לפעול כדי לגלות את שאסור לו לדעת. חוסר הידיעה הוא מקור לחרדה וחיפוש אחר הסבר ותשובה לבעיה מטרתו להוריד את החרדה. הסקרנות מטרתה להבין את החוויה המינית האסורה ובכך להפחית את החרדה.

 

תיאוריות אלו המנסות להסביר את הסקרנות, מחזירות אותנו לתיאוריה של ההומאוסטזיס. נראה כי תיאוריה זו מופרכת היא, האדם לא חש סיפוק כאשר אין לו גירויים ומתחים לפתור ויחפש הוא באופן פעיל עיסוקים שיסבו לו חוויה כזו. במבט שני ניתן לראות כי בכל התיאוריות מה שנחווה באופן חיובי בפעילות הסקרנות הוא הפתרון שאליו הן מביאות, בין אם הוא פיזיולוגי (כאשר לאחר תחושת הסכנה מגיעים למטרה ללא פגע) ובין הוא קוגניטיבי (כאשר מבינים דבר שהיה לא ברור לפני כן).מכאן נובע שלא מצב היציבות ולא מצב הגירוי כשלעצמם הם אופטימליים. האורגניזם האנושים הוא דינאמי ושואף להומאוסטזיס אבל כאשר הוא במצב זה, שואף הוא לגירויים שישברו את ההומאוסטזיס וחוזר חלילה. האיזון אליו שואף האורגניזם אינו איזון במצב אלא איזון בוו שינויים מצבים הנדרשים לו.התופעה הפסיכולוגית של ההומיאוסטזיס מושגת רק כשהאדם מרגיש בטחון בסביבתו ושולט בה, אין הוא סובל מקונפליקטים תפיסתיים  ואחרים, וכאשר חרדה אינה מאיימת עליו. אבל למעשה הסביבה שבה אנשים חיים לעולם אינה מאפשרת לאדם להגיע למצב של שליטה מוחלטת שכן היא כוללת גירויים מורכבים, דינאמיים ובלתי פוסקים המתחדשים בלי הרף ולכן אין לדבר על מצב סופי או סטטי, מה שחשוב יותר לענייננו הוא עצם קיומה של תופעת הסקרנות והשפעתה על ההתנהגות בכלל ועל ההתנהגות הלימודית בפרט.

 

חזרה אל: סקרנות \  פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות