הרוב המכריע של צרכני תעשיית הענק של הפורנוגרפיה הם גברים. הסברים רבים מכיוון שונים ניתנו לתופעה הזו וביקורת רבה מושמעת על התוכן המשפיל ומחפיץ נשים של הסרטים האלו שמושכים חמת זעם פמיניסטית. אולם חוקרת המגדר סוזן בורדו מציעה תשובה מעניינת לשאלת הצפייה הגברית בפורנוגרפיה שמאירה באור אחר את התופעה.
בורדו השתמשה במחקר שלה באוסף ראיונות עם גברים לגבי הרגלי צריכת הפורנוגרפיה שלהם, ועל כך היא כותבת:
למרות הגיוון באוסף [הראיונות], ישנם מספר רעיונות שעולים שוב ושוב, רעיונות המצריכים אותנו להניח בצד את הדחיה או יאוש או כעס שאנו חשים ביחס לייצוגים המשפילים והמחלישים של נשים על מנת לחקור חווית חוסר אונים הנמצאת בלב צריכת הפורנוגרפיה הגברית. תחושת חוסר אונים זו היא האמונה העמוקה לפיה נשים שולטות במיניות הגברית ולפיכך ב"גבריות" עצמה, דרך היכולת שלנו לפרוץ את הסובייקטיביות הגברית ולעורר תשוקה ואז לדחות את התשוקה הזו, בהותירנו את הגבר מושפל, מיואש, מתוסכל ולעיתים אף זועם… גברים רבים מוצאים נחמה (וריגוש) בדימויים המשפילים נשים ובכך משקמים את תחושת הגאווה, עליונות וכוח של הגברים ביחס לגופים שמעוררים בהם תשוקה ואז (כפי שהם חווים זאת) מותירים אותם נטושים וחשופים… הפורנוגרפיה יוצרת ארץ-פנטזיה בה התשוקה הגברית תמיד מתקבלת בברכה והגוף הגברי לעולם אינו נדחה, לא משנה כיצד הוא נראה או מה הוא עושה. מוטיבים פורנוגרפיים הנראים כביטוי גברי של דיכוי או השפלה של נשים הם במובן הזה פנטזיות על קבלה בלתי מותנית מהן סולקה כל אפשרות של דחיה… אני חושבת שכולנו, גברים ונשים כאחד, יכולים להזדהות עם הרצון להיות נערצים ללא תנאי ולביטול של כל רגש בושה ביחס לגופנו או חשש כי איננו מושכים. לצערנו רק לגברים ישנה תרבות של דימויים המגלמת פנטזיות שכאלו, ולצערנו, תרבות זו לרוב פועלת בדיוק על מנת לחזק את תחושות הבושה, פחד ואי-נחשקות של נשים. אך תובנה חשובה אחת שלמדתי מחקירת הפנטזיות הגבריות האלו היא שמה שמתרחש ברובן איננו "החפצה של נשים" אלא הניסיון לדמות סובייקטיביות נשית שתאשר את הגוף והתשוקה הגברית באופן שבו נשים "אמיתיות" לא… מה שנחשק הוא עולם בו התשוקה הנשית אינה מסוגלת "לסרס" את הגבר על ידי שיפוט או דחייה שלו או על ידי דרישה של משהו שהוא לא יכול (או חושש שהוא לא יכול) לספק. מה שנחשק הוא מפגש מיני שלא מציב את הגבריות בסכנה בשום דרך.
סוזן בורדו, מתוך "לקרוא את הגוף הגברי"
גיבוב של שטויות, אבל אי אפשר לצפות מלימודי מגדר למחקר בעל משמעות אמתית. מדוע? כי הן שליחות (גם אם לא תמיד במודע לגמרי) של רעיון הקומוניזם החברתי, שהחליף את הקומוניזם הכלכלי שכשל.
כדי לקבל זוית אחרת על הנושא של צריכת פורנוגרפיה על ידי גברים, אני מציע לצפות בשני הסרטונים הבאים:
1. https://www.youtube.com/watch?v=A9WZFeA4FzI Men and the Power of the Visual
2. https://www.youtube.com/watch?v=-ldVYSeBTqE The Sexiest Man Alive
למה להציע סברה עקומה שכזו, כשיש בנמצא סברה פשוטה הרבה יותר. הגבר מיני יותר מן האישה. כלומר הלבידדו של הגבר חזק יותר מזה של האישה.
צריך לשים לב שיש כאן שני טיעונים:
1. הגברים חשים מושפלים ומדוכאים אל מול הדמות הנשית במציאות, ועולם הפורנו מספק להם נקמה בדמות הנשית, כאשר היא מוצגת בו כחלשה ומדוכאת.
2. הגבר זוכה לקבלה בלתי מותנית של מיניותו, בצפייה בפורנו. בכך הפורנו מהווה חוף מבטחים בו הוא לא נשפט על מיניותו.
בעוד שהטענה האחרונה, יש בה מין ההיגיון, כי בכל זאת אין אדם הרוצה להיות נתון לשיפוט, מחשש לפסק דין מר. הטענה הראשונה מרחיקת לכת, ולענ"ד נובעת מהשקפתה הפמינסטית של החוקרת. הניסיון לראות יריבות בין המינים, ולא הרמוניה מופיעה בהרבה גישות פמינסטית (לא שיש לה קשר מהותי עם הפמינזם, אבל סטטית זה נכון).