אכפתיות ודאגה בחינוך – לחינוך מוסרי לאכפתיות ודאגה יש ארבעה מרכיבים עיקריים:

• דוגמה – כמו בכל חינוך מוסרי, עלינו להראות בהתנהגותנו את משמעות הדאגה, ולא מספיק להשתמש בהנמקות מוסריות. הדאגה היא אמיתית והדוגמה היא תוצר בלתי נמנע שלה.
• דיאלוג – האתיקה עוסקת בדיאלוג על אכפתיות ודאגה. באמצעותו ניתן להדגים את הדאגה אך גם לפרש התנהגויות שונות ולהסביר אותן. הדיאלוג פותח בפנינו הזדמנות לשאול למה אנחנו עושים דברים מסוימים ומה ההשלכות שלהם. הדיאלוג הכרחי גם כדי להבדיל מדאגה של אתיקת המידות, שבה המניע הוא רק מחשבה על הצד הדואג, בעוד שכאן הוא מאפשר לכונן יחסים אכפתיים בכך שאנו מבינים גם את הצד השני ואת צרכיו, והוא מאפשר להעריך את תוצאות מאמצינו להיות דואגים. לבסוף, הדיאלוג מסייע לצמיחה של מושא הדאגה ומזמין אותו לחקור את חייו ברוח סוקרטס.
• פרקטיקה – כדי לייצר אנשים שדואגים זה לזה ולהביא למנטליות מתאימה, עלינו לתרגל אותם בפרקטיקה של דאגה ובחשיבה עליה. הילדים זקוקים לאדם שישמש להם דוגמה שיראה להם כיצד לדאוג, וימחיש את החשיבות שבדאגה.
• אישור – אישור הוא, לפי בובר, אישוש וחיזוק המיטב שבאחרים. עלינו לזהות בכל אחד יסוד ראוי להערצה בעינינו, ולעודד את התפתחותו. זה נכון גם ביחס לפעולות שיש לגנות, ואז מתוך ההיכרות שלנו עם האחר אנו פותחים בהבנת המניע שלו, ויש בכך הקלה עבורו. לשם כך נדרשים אמון והמשכיות בין שני הצדדים.

אפשר לתמוך בגישה פלורליסטית בחינוך על בסיס האתיקה של אכפתיות ודאגה, ע"י הגדרת מטרות של הנאה משותפת והבנה הדדית. כך תלמידים מתרבויות שונות יוכלו לעבוד ביחד דרך דיאלוג ופרקטיקה. ניתן גם לראות דמיון בין אתיקה זו לבין אתיקה של אחרוּת, ש"מניחה לאחר להיות". אפילו הילד שלי הוא לא רק "בשר מבשרי" אלא אחר של ממש, סובייקט ייחודי משל עצמו. בפתיחות הזו לקבל את האחר תוך הסתכלות פנימה יש הרחבה של החשיבה הביקורתית, שמכוונת לבחינת חיינו הרגשיים ואמונותינו. בהמשך נעבור מחשיבה כזו לחשיבה בין-אישית, שעוסקת ביחסים בין המשתתפים בשיחה ומטרתה להניעם לכיוון חיובי.

ראו: הדיאלוג הנודינגיאני: יחסים ושיחה כמהות וכדרך בחינוך לדאגה ולאכפתיות \ ברכה אלפרט

חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים