הזרמים במרכזיים בציונות בראשית דרכה
ציונות מדינית: בראשה עמד הרצל.
הרעיונות: יש לפעול באופן דיפלומטי להשגת הארץ, אך ורק באופן חוקי. שולל את הדרך המעשית של הסתננות לארץ בניגוד לחוק-פוגע ביכולת לנהל מו"מ להשגת הארץ. רק אם אומות העולם יתנו צ'רטר על א"י היא תובטח ליהודים לנצח. כל דרך אחרת עלולה להוביל לעמים אחרים שישבו בא"י או שהארץ לא תהיה רק של היהודים.
עלייה איטית לא תפתור את בעיותיהם של יהודי רוסיה. וע"י הכרה משפטית ומדינית העלייה תהיה ללא תקלות והגבלות. גם טען שעלייה איטית ובניגוד לחוק לוקחת הרבה משאבים כספיים-למשל שוחד שנותנים לפקידים וזמן ומאמץ אצל השלטונות שיתנו לעלות, ויש חשש שהעותומאניים יגרשו את המתיישבים הלא חוקיים לאחר שהשקיעו כל כך הרבה מאמץ. ולכן צריך לפעול בגלוי עם הסכמות המדינות.
ציונות מעשית: אנשי העלייה הראשונה.
הרעיונות: יש לקבוע עובדות בשטח ע"י עלייה לארץ גם אם אינה חוקית. צריך לקנות אדמות בא"י ולעבוד אותן והן העיקר שלהם על ישראל. שוללים את הדרך הדיפלומטית וטוענים שאף מדינה לא תעניק ליהודים את א"י אלא היהודים צריכים לפעות בעצמם כדי להשיגה. רק ככה אפשר יהיה לעזור ליהודי רוסיה.
ציונות סינטטית: משלבת בין הציונות המעשית למדינית ואומרת שבניגוד לדעתם שני זרמים אלו לא שוללים אחד את השני וצריך לעשותם במקביל! צריך גם לנהל משא ומתן ומצד שני צריך לקבוע עובדות בשטח ולהתיישב. והם טוענים שכל ציונות מחזקת אחד את האחר (עיקר השוני).
ציונות רוחנית: בראש הזרם עמד הסופר אשר גינצבורג בכינוי "אחד העם"-כינוי ל"אני לא נישא מעל אף אחד ואני אחד מהעם", הוא לא היה דתי.
מביא טענות נגד הציונות המעשית לאחר ביקורו בארץ כשראה כמה קשה למושבות:
-הציונות המעשית היא בעצם לא מעשית: האיכרים עולים ממניעים אישיים ולא ממניעים אידיאולוגיים הם משוכנעים שיהיה טוב אבל לא טוב להם, ויש להם קשיים רבים בעבודת האדמה ולכן רוחם נופלת.
–האיכרים גם לא מוכשרים לעבודת האדמה מכיוון שלא עבדו בזה בגולה וזה מעל כוחותיהם ומאד קשה להם.
-באופן כללי העולים רואים את הטובה הפרטית ולא הכללית: מה יצא להם מזה ולא מסתכלים על הכלל שזה הלאום היהודי ולכן זה מראש נתון לכישלון.
"אחד העם" מדבר על שתי צרות שיש לעם היהודי:
- צרת היהודים- צרה שבאה לעולם בגלל האנטישמיות והפרעות והיא של כל יהודי בנפרד-לא כלל העם היהודי כרגע, אלא רק ברוסיה ובעצם רוב היהודים בעולם לא סובלים מזה.
הפיתרון: לדעתו ניתן לפתור זאת ע"י שתעבור ממקום שיש אנטישמיות למקום שבו אין, ואם לאותו מקום שתעבור יהיו שוב אנטישמיות אז תעבור שוב למקום אחר. אין לזה פיתרון יחיד ואי אפשר לפתור זאת באופן מוחלט והבעיה עדיין תישאר אך תיפתר זמנית כל פעם ע"י עבירה למקום אחר.
- צרת היהדות- התבוללות, העם היהודי שוכח את המורשת שלו-לא יודע למה הוא עם יהודי,והיא צרה שבאה כאומה ולא כיחידים. המסקנות שלו הם שצרת היהדות היא הבעיה המרכזית ואת זה צריך לפתור, זו סכנה מכיוון שאם העם היהודי שוכח את מורשתו אז בעוד כמה שנים לא יהיה עם יהודי-הוא פחד שהעם היהודי יכחד לחלוטין.
הפיתרון: חייבים קודם להקים מרכז רוחני לעם היהודי ובו ללמד את היהודים את כל נושא הציונות,מסורת, תרבות. הוא טוען שצריך להקים זאת בא"י ואליה לקבץ את "בני משה"-זה המרכז ואלה האנשים הגבוהים ביותר מבחינה רוחנית והם אלה שיגורו בא"י ויהיו המרכז הרוחני ליהודים –הם אלה שיפיצו את הרעיון הרוחני לכל מי היהודים בגולה, כאשר אותם יהודים ימשיכו להישאר שם. בעצם הוא טוען שלא תהיה מדינה יהודית.
הביקורת שלו על הרצל והציונות המדינית:
- הרצל עוסק רק בצד הטכני של השגת טריטוריה ולא בדבר המהותי שהוא הנושא הרוחני וכל שאר הדברים שוליים וחסרי טעם ועומת העיקר-החינוך של העם היהודי כי בלי זה לא יהיה עם יהודי.
- הרצל כל הזמן מדבר ומנסה להשיג את א"י, "אחד העם" טוען שאף אחת מהממשלות לא תיתן את א"י ליהודים ושזה לא ריאלי לחשוב ככה, וגם אם נניח שתיתן לא כל היהודים ירתו לעלות לא"י כי מי שטוב לו בגולה לא ימשך לא"י וישאר בגולה. וגם במידה וכל העם היהודי אכן יעלה זה לא יעבוד כי א"י קטנה בשביל לקלוט את כולם. לכן כל הרעיון הזה הוא לא ריאלי ולא בר-ביצוע והעיסוק של הרצל בזה הוא אשליה מבחינתם, הרצל מטעה את היהודים בקשר לא"י וכשהיהודים יבינו את גודל האשליה אז תיפול רוחם עוד יותר ממה שעכשיו כי הם האמינו במשהו שהתברר להם שהיה אשליה.
ציונות דתית: "תנועת המזרחי".
הרקע להקמת התנועה: בתקופת הרצל לזרם הדתי כמעט לא הייתה בעיה-הם היו חלק מהתנועה הציונית ולא התגבשו כזרם בפני עצמם.אבל בתקופה שלפני שהרצל נפטר ובוודאי לאחר שהוא נפטר, יש זרם שמאד נותן את הטון והוא הזרם הרוחני שדורש שהתנועה הציונית תעסוק גם ברעיון הרוחני-מתן דגש על חינוך היהודים. ובעקבות זאת מחליטה התנועה הציונית בקונגרס שהפעולות אכן יעשו גם בנושא החינוך. הדתיים שהיו עד אז מעדיפים שהתנועה לא תעסוק בחינוך צריכים לתת דעה משלהם הוא-שסוג החינוך יהיה גם דתי ולא רק חילוני. וכך התגבש הזרם הדתי ציוני שבא לדאוג לחינוך דתי כאשר הוא בעצמו תנועה פוליטית-ציונית דתית. הם דואגים שיהיה ייצוג בתוך הועדות של התנועה הציונית ומנסים לדאוג שהחינוך בארץ יהיה דתי ושיהיו רבנים בחינוך הציוני, ולדאוג ששירותי בדת (קבורה, נישואין) יהיו עפ"י הדת. התנועה מורכבת על אנשים בורגניים (מעמד בינוני) והם לא דיברו על התיישבות בא"י למרות שתמכו בזה.
"תנועת המזרחי" מתמודדת עם שני זרמים שמאד מתנגדים לה:
- הזרם החרדי: *טוענים שהם עולים החומה ודוחקים את הקץ –לא יכולים להחליט מתי לעלות לא"י.
*הם משתייכים לתנועה הציונית שהיא לא דתית.
הטיעונים נגדם: *יש שלבים בגאולה, הגאולה לא תעשה רק ע"י האל אלא האדם צריך לפעול ולהתקדם אל א"י במובן הפיזי ולהתיישב שם-לקדם את הגאולה. וזה לא הפרה של שלושת השבועות כי לא יוצאים ללחימה אלא הסתננות –הכיבוש הוא איטי.
הדת היהודית היא לא מסתגרת ולא שייכת לקצת אנשים שישמרו עליה אלא היא דת של כלל העם היהודי ושהזרם שלהם משפיעה קצת על התנועה הכללית ומצליחים לשמור את הדת. הם גם מדברים על כלל ישראל שזה אחד מעקרונות היהודים להתיישבות בא"י.
- הזרם החילוני: מדבר על א"י כארץ היסטורית היהודים אבל בלי לשמור מצוות ודת אלא כארץ
היסטורית עם אבותינו.
הטיעונים נגדם: א"י היא ארץ הקודש גם באופן מעשי וחובה לשמור על הדת ועל הצביון היהודי וגם
יש מצוות שקשורות בא"י וצריך לשמור וזה לא התיישבות כללית בגלל ההיסטוריה אלא דתית בא"י.
"הקול קורא": מין עלון שהוציאה תנועת המזרחי לאנשים:
*בגולה אין נשמת האומה יכולה להתקיים במלוא כוחה, והתרופה לכך היא לכוון את ליבותיהם של כל ישראל לציון ולירושלים.
*האמנציפציה פוגעת באחדות האומה ואילו הציונות מאחדת את כלל ישראל.
*"חיבת ציון" היא המעצור היחיד שימנע התבוללות.
*ציון ותורה הן "שתי קדושות המשלימות זו את זו", שמירת המצוות בא"י מבטיחה את קיום האומה.
הרב ריינס: הרב שעמד בראש התנועה הציונית הדתית ומייסד "המזרחי", היה הוגה דעות וגאון שלמד בישיבת וולוז'ין- ישיבה שנחשבת. הוא ייסד ישיבה משלו בעיר לידא ושמה "תורה ומדע". טען שיש ללמוד בישיבה לא רק גמרא אלא גם לימודים כלליים (תנ"ך, תע"י,דקדוק) -7 שעות לימודי קודש ו3 לימודים כלליים. ריינס טען שאדם צריך לדעת לפרנס את עצמו לבד וכבר בישיבה הוא צריך למצוא מקצוע ולהתפרנס בכבוד מעבודתו. הוא חיבר המון ספרים והיה בקשר מאד הדוק עם הרב קאלישר, הוא נמנה בין הרבנים שתמכו בתנועת "חיבת ציון". הוא טען שיש משולש שווה צלעות :תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.אלה שלושת המרכיבים של היהודים שכל אחד חשוב כמו האחר ואף חלק לא יכול בלי החלק האחר בשלמותו. כדי להגיע לשמות חייבים את שלושתם ביחד ואף אחד לא יכול לעמוד בפני עצמו. הוא משתייך לזרם המדיני ומאד דגל ברעיונות של הרצל (לא ה"מזרחי" עצמה אלא ריינס כפרט).
עמדת המזרחי בפרשת אוגנדה: הלכו להצביע בעד או נגד הרעיון ורובם מצביעים בעד אוגנדה(גם ריינס) ונשאלת השאלה למה: התנועה לא אמרה לחבריה איך להצביע וכל אחד הצביע אישית אבל התנועה הדתית (ריינס) אומרת שזה פיתרון זמני ולכן לא סותר את הציונות הדתית, הפיתרון של אוגנדה הוא בתור פיקוח נפש ליהודי רוסיה שסובלים מפרעות וזה רק "מקלט לילה" להם ולכן צריך לתמוך, לכן רובם תומכים בהצעת אוגנדה.
ראו גם:
חילוקי הדעות בין הזרמים בציונות
