סיכום בהיסטוריה: בנימין זאב הרצל

הספר "מדינת היהודים":

החלק של הפיתרון הוא בכוונה יותר ארוך בספר-עיקר הספר זה איך לפתור את בעיית היהודים.

*הבעיה: הבעיה המרכזית היא העדר לאום , לכל העמים יש לאום ורק ליהודים אין כי הם חיים בין הגויים ולכן נובעת האנטישמיות-הם יוצאי דופן וזה מעורר שנאה. הוא טוען גם שהאנטישמיות המודרנית לא קשורה למסורתית, כל אחד מהם זה בגלל גורמים אחרים שיש בכל תקופה. הוא אומר שאנטישמיות מוכיחה את כישלון האמנציפציה שאמורה לתת שיווין-אבל אין שיווין והיהודים נבדלים ולכן היא לא עוזרת יותר. וגם הוא אומר שהבעיה היהודית היא גם בעיה של הגויים- בגלל השנאה היהודים נמשכים למפלגות סוציאליסטיות שטוענות לשיווין וכך מפלגות אלה גדלות ומבחינתו זה רע ומסוכן ולכן זה בעיה לגויים (בעיקר הקפיטליסטים).

*הפיתרון: אם הבעיה לאום הפיתרון יהיה גם לאום-טריטוריה כלשהי-לאו דווקא ישראל. בזמן כתיבת הספר הרצל מציע שתי הצעות לטריטוריה:

ארגנטינה- שטח גדול ואקלים ואדמה טובה, הוא מתעלם מהמציאות כי אין סיבה שיתנו טריטוריה ליהודים וגם ככה הם התנגדו ליהודים שכבר היגרו לשם.

ישראל – מדינת האבות, מדינה היסטורית ולכן יכולה להתאים.

הרצל אומר שמדינת היהודים תהיה מדינת מופת –כל העמים יסתכלו עליה ותהיה מפותחת וגם קידמה סוציאליסטית הוא היה קפיטליסט אך טען שיש חוקים מסוימים: כל אדם יעבוד 7 שעות ביום והמדינה תהיה ניטרלית-בלי הבדל של דת ולאום במיעוטים.

המדינה תיבנה לחלוטין ורק אחר כך יעלו אליה, צריך להקים שתי אגודות:

אגודת היהודים-גוף מדיני שתפקידו להשיג טריטוריה ליהודים, ינהלו מו"מ עם מדינות שונות.

החברה היהודית– גוף כלכלי, ימכור את הנכסים של היהודים מארץ מוצאם והכסף יהיה לבנייה של המדינה.

*התגובות לספר: חלק מהעם מגיב בהתלהבות- כבר היו הצעות בסגנון זה אבל כאן ממש ראו את הבעיה ובייחוד את הפיתרון שנראה מאד מעשי, היה רשום דרכים ברורות איך לקדם את הרעיון ואיך תיראה את המדינה (זה מאד גרם להצלחה).

אבל חלק אחר מהעם אמר שזה לא ריאלי-מדבר על מדינה יהודית וטריטוריה שתילקח מגויים והכול חלום. המתנגדים אמרו שזה לא נורא לחלום אבל זה נורא שחלק מהעם מאמין בזה , והם טוענים שדרך זו תתנפץ יהיה להם דכדוך גדול ובעצם הוא נוטע בעם תקוות גדולות כשיבינו שזה לא ריאלי העם יפלו. האורתודוכסים גם התנגדו-לדחות את הקץ. והמתבוללים גם התנגדו כי טענו זה הפיתרון ודרכו לא נכונה.

הקונגרס הציוני הראשון(1897):

הגורמים לכינוס: הרצל נישא לפעול בנושא לאחר כתיבת סיפרו.

-הוא צריך כסף ולכן מנסה לגייס מעשירים יהודיים בעולם אך כולם עונים לו בשלילה.

-הוא מנסה לפעול באופן דיפלומטי להשגת טריטוריה ואז אולי עשירים יתרמו לו כסף, וגם בזה הוא מצליח- אף אחד לא מוכן לתת טריטוריה למישהו יחיד.

ואז הרצל מבין שהוא צריך להיות מנהיג שהעם היהודי יהיה מאחוריו והוא מחליט לקיים את הקונגרס הציוני שאליו יבואו נציגים יהודיים מכל העולם-הוא הכין זאת במשך שנה ואכן באים נציגים מ200 מחוזות שונים של יהודיים, זה מסוקר ע"י העיתונות העולמית כקונגרס הגדול של היהודים.

הרצל פותח את הקונגרס בחגיגות גדולות ונואם את נאומו שמסביר את רעיונותיו שקראים גם –

"הזרם המדיני"-אסור להסתנן לא"י באופן לא חוקי (העותומאניים אסרו זאת) וצריך לבקש רשות באופן דיפלומטי כדי להשיג צ'רטר (רישיון להתיישבות בא"י). טוען שההסתננות פוגעת במגעים הדיפלומטיים עם מדינות אחרות ושהמטרה זה להפריח את השממה בא"י.

גם הרצל כמו פינסקר מדבר על א"י ולא על טריטוריה אחרת כדי למשוך יהודים שיקבלו זאת וכדי לדבר אל כולם. אחריו עולים עוד נואמים והם מגיעים להחלטות מעשיות.

  1. תוכנית באזל: (כדאי לזכור זאת בע"פ)

"הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל.

1.פיתוח הארץ ע"י עובדי אדמה ובעלי מלאכה.

  1. ליכוד היהדות והקמת מפעלים בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ.

3.הגברת הרגש הלאומי בקרב היהודים.

  1. פעילות בקרב ממשלות כדי להגשים את מטרות הציונות"

ניתוח: רשום בית מולדת כי הם יודעים שאם יכתבו מדינה יהיה להם בעיה מבחינה דיפלומטית להציג זאת לשאר המדינות ולכן משתמשים במושג מעורפל (הרצל לא הסכים עם המילה א"י אבל אמר זאת).

מדברים על עזרה למושבות בפיתוח הארץ ע"י עובדי אדמה ובעלי מלאכה. (לא מסכים עם תפיסת הרצל).

הולכים להפיץ את הציונות בכל העולם-ליהודים. אבל יפיצו זאת בהתאם לחוקים של כל ארץ כדי לא להסתכן מבחינה דיפלומטית (מתאים עם תפיסת הרצל). אומרים שהיהודים לא משוכנעים ברובם ורק מעט הגיעו לקונגרס לכן צריך להגביר את הרגש הלאומי (מתאים עם תפיסת הרצל). ולפעול דיפלומטית כדי להשיג את א"י (מתאים עם תפיסת הרצל).

 

  1. ארגון התנועה הציונית: מחליטים איזה מוסדות יהיו לתנועה הציונית.

מקימים את "ההסתדרות הציונית העולמית" שהוא ארגון גג לכל האגודות הציוניות שקיימות ברחבי העולם. כל יהודי שרוצה יכול להיות חבר תמורת דמי חבר שנתיים-1 שקל,

מתוך זה נבחרים אנשים ל"קונגרס" -שהם הנציגים שנבחרו. הוא מתכנס כל שנה ולאחר מכן כל שנתיים.

מתוך זה נבחרים אנשים ל"ועד הפועל הגדול" שפועל בתקופה שבין הקונגרסים.

ומתוכו נבחר "הועד הפועל הקטן" שתפקידו לבצע את החלטות הקונגרס והחלטות הועד הפועל הגדול. בראש הועד הפועל הקטן עומד הרצל כמנהיג "התנועה הציונית".

חשיבות הקונגרס הציוני:

היה בעל חשיבות עצומה מאד כדי להראות את ההתארגנות ליהודים ולעולם. זאת הייתה פעם ראשונה שהוקמה תנועה ציונית שתוכל לארגן דברים-מנהיגות שתהיה לה המשך!

זה גם פועל כלפי העולם (דיפלומטיה)-הרצל כבר לא יהיה מישהו לא מוכר. הוא מעלה את כל הרעיון והבעיה היהודית למודעות והנהגה כלפי היהודים-להפיץ את הרעיון אצל היהודים. זה גם מראה ליכוד של העם היהודי שפועל ביחד. הרצל אמר" בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים"- שם הונחו היסודות כי מאותו רגע ידברו על המדינה. בהמשך התנועה הציונית אכן תגיע למדינה, אפילו בלי הרצל שכבר ימות.

פעילות מדינית להשגת צ'רטר:

השולטאן התורכי– הסיבה לפנייה: בגלל ששולטת על א"י.

להרצל היה מאד קשה להגיע לשולטאן התורכי והוא עבר הרבה נציגים עד שהגיע אליו.

ההצעות של הרצל: מכיוון שהבעיה המרכזית שלהם זה כסף אז הוא אומר שהם יתנו להם כסף שיכסה את חובותיהם אם יתנו להם את א"י (הוא מסתמך שישיג כסף מעשירים). ואומר שכדאי להם שיהודים ישבו שם כי לכל מקום שהם מגיעים הם מפתחים את הכלכלה המקומית והם יפתחו גם את כל הסביבה.

הסיבה לכישלון: השולטאן מאד רצה כסף (ולא את היהודים)  והוא מוכן שבעד כיסוי החובות הוא מוכן שהם יתיישבו בחלקי האימפריה באופן מפוזר ורק לא בשטח של א"י! חשש מאד מנושא הלאומיות שיתסיס לאומים אחרים ולכן מסכים רק שהם מפוזרים. וכמובן שהרצל לא מוכן לזה!

הקיסר הגרמני– הסיבה לפנייה: גרמניה היא חברה טובה של תורכיה ובעלת השפעה עליה.

ההצעות של הרצל: בפעם הראשונה מציע שישפיע על השולטאן התורכי תיתן ליהודים מדינה בא"י כי היהודים יחזיקו באזרחות גרמנית וזה ייתן יותר השפעה וכוח לגרמנים שכשהאימפריה תיפול יהיה להם כוח ושטח. וגם אם כל היהודים מגרמניה יעברו לא"י תיפסק האנטישמיות שגם יעזור לקיסר שלא רוצה בזה. הקיסר מאד נלהב בפעם הראשונה, אך בפגישה השנייה הרצל מקבל פנים צוננות והקיסר לא נלהב וכלום לא עובד ופועל.

הסיבה לכישלון: כנראה שהקיסר פנה לשולטאן אחרי הפעם הראשונה וניסה לשכנעו ותורכיה אמרה לו לא מוחלט ולכן הקיסר ירד מהרעיון. וכאשר הוא לא מצליח את שניהם הוא פונה ל:

בריטניה– הסיבות לפנייה: נואש, ומנה להשיג חלקים שבהם בריטניה שולטת כמו אל עריש וסיני שמאד שוממים.

ההצעות של הרצל: יפריחו את השממה בחלקים אלה. והתושבים שם יהיו נאמנים להם וזה יעזור להם אם יפרוץ סכסוך-הם על קו הגבול של הבריטים והאימפריה. וגם לא תהיה אנטישמיות בבריטניה כי הם יעברו לא"י. ובריטניה באמת בודקת את זה ורוצים שיהיה שם התיישבות יהודית.

הסיבה לכישלון:במקום זה יש חיסרון של מים וצריך להעביר לשם מים ממצריים  והסתבר שהמצריים מאד התנגדו לכך(להעביר מים ליישוב יהודי). ומסתבר שלבריטניה היה האינטרס עם מצרים יותר גבוה מאשר ההתיישבות של היהודים ולכן גם רעיון זה נפסל לחלוטין.

הרצל מאד מיואש בשלב זה ומרגיש שכלום לא עובד!

 

פולמוס אוגנדה:

הסיבה להעלאת הרעיון:

לאחר שהתאכזב שכל שאר רעיונותיו לא הצליחו, וביקור שערך ברוסיה מאד השפיע עליו- מזועזע מפרעות קישינב. הרצל מבין שהיהודים צריכים פתרונות מיידים. ואז בריטניה מציע לו הצעה אחרת,  את אוגנדה. טוענת שהיא נמצאת בצפון מזרח אפריקה ובריטניה שולטת עליה ויש שם הרבה שטחים ריקים. מבחינתם זה יעזור לשליטה יותר מלאה בשטח וגם כלכלית זה יעזור כי ממילא האזור ריק. הרצל לא רוצה לסרב כי פוחד שאחר כך כבר לא יקבל עוד הצעות מבריטניה וגם מבחינתו לא הייתה שום חשיבות אישית לא"י. לכן הוא מגיע לקונגרס השישי עם ההצעה הזאת ושהוא משמיע את זה נפתחת מהומה אדירה בקונגרס שחלק אומרים כן וחלק לא. הוא מסביר להם שצריך להצביע רק אם לבדוק את רעיון אוגנדה.

טענות מי שבעד(הרצל בראשם):

-אוגנדה תשמש כ"מקלט לילה"-פיתרון זמני במיוחד כלפי יהודי רוסיה.

-העם היהודי לא ישכח את א"י ואחרי שיתגבש באוגנדה הוא יוכל לעבור בצורה מסודרת לא"י.

-ניתן לנהל חיי תרבות יהודיים גם בארץ שאינה א"י.

-אם נסרב להצעה הנדיבה של בריטניה אחר כך היא כבר לא תיתן עוד.

טענות מי שנגד:

-שולל את הציונות, רעיון אוגנדה הוא בגידה בציונות.

-א"י היא המדינה ההיסטורית של העם היהודי ולכן אין שום אופציה אחרת לדעתם.

– אחרי שהעם היהודי יתגבש באוגנדה ויקים בו מפעלים לו יהיה בו כוח לעבור לא"י.

-עמי העולם לא יסכימו לתת את א"י ליהודים אחרי שכבר יהיה ליהודים מדינה משלהם.

-רק א"י תוכל למשוך אליה את כל העם היהודי, גם המקומות שאינם סובלים מפרעות.

סיום הפרשה: נערכה הצבעה ובחרו בעד בדיקה של רעיון אוגנדה, חברי הציונות המעשית  מחליט לפרוש וטוענים שזה בגידה ברעיון הציוני, ועוברים לחדר אחר. הרצל מבין שיש פיצול בתנועה הציונית והדבר המרכזי אצל הרצל היה אחדות ולמרות שהיה רוב בהצבעה הוא ניגש אל אנשי התנועה המעשית ואומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"- ובזה סיים את פרשת אוגנדה וקובע שהמקום הוא א"י כי אחדות התנועה חשובה לו יותר מהכול.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות