אינסוף וספירות הן מונחי יסוד בתמונת המציאות על פי הקבלה.
אינסוף: אין לנו שום ידיעה על רובד המציאות השוכן באינסוף ויכול להיות שגם לא תהיה לנו ידיעה. בעצם אנחנו יודעים רק על המציאות הסופית, את השורש הטרנסנדנטי של העולם לעולם לא נדע. מה שמנחה את המקובלים לגבי האין סוף הוא הנגטיבי – מציאות שאי אפשר לקיים איתה דיאלוג, אין בפינו לומר עליו דבר, אך בקושי לרמז על עצם קיומו. עם האספקט הזה יש לנו קשר בהתנסות החווייתית, אנחנו יכולים לדבוק ביסוד זה של האל ואפילו לפעול בו לטוב או למוטב. ההתעסקות באל היא מגע איתו, התערבות בחייו, והיכולת של האדם לגרום שינויים ביחסים בינו לבין האל. הספירות הן עצם האלוהות. בעצם זה שאנחנו אומרים שהאל אינסופי אנחנו אומרים שיש בו חלק לא ידוע.
הספירות: הספירות הן עצמויות או ישויות. הספירות לפי הסדר הן:
א"ס – אינסוף
חכמה בינה
חסד דין
תפארת
נצח הוד
יסוד
מלכות
אינסוף וכתר מהווים את השורש ותפארת את הגזע. ההתפצלויות הן הענפים.
הספירות הן ישויות או עצמויות ולא תכונות. אלה כוחות עצומים שפועלים במכלול האלוהים – האיאונים בפלרומה הגנוסטית. הספירות הן ישויות אצילות (המונח הביניימי לאמנציה, ניאו-אפלטוני). בתור ישויות נאצלות הן האל עצמו בהתגלותו.
הספירות כולן כלולות מלכתחילה בתוך האינסוף בדיוק כמו שענפי האילן היו גנוזים בתוך השורש, הגרעין. ובתוך השורש הנעלם הן זורמות, מתגלות. הספירות נאצלות, נובעות בתהליך של זרימה מטפיזית מתוך המקור האלוהי. לכאורה יש כאן התייחסות לגרסה האפלטונית הקלסית, שהאלוהים משולל רצון ושפרי האמנציה/ האצילות היא הספרות שמתגבשת בסדר מסודר וקבוע.
אם האינסוף הוא אור הרי שהספירות הן קרניו המתפשטות שיוצאות ממנו ומתגבשות במבנה מערכתי קבוע. המבנה הזה קיים מתחילתה של הקבלה הוא מופיע כבר ב"ספר הבהיר".
המבנה המצטייר בספירות הוא מבנה היררכי, יש כאן מדרגות. שורה מתחת לשורה. אי אפשר שלא להיזכר במבנה האפלטוני, המבנה ההיררכי של המציאות. אם המקובל יכול להתחקות אחר השתלשלות המדרגות הוא יכול למצוא את דרך העלייה. אם יש לו כוח רוחני ועיני רוח הוא יכול לטפס עד שיגיע אל ספירת המלכות. אם עוד יהיה בו כוח הוא יכול לעלות הלאה, אחרי המלכות, לאן הוא יגיע זו השאלה.
ככל שאנחנו עולים במדרגות אנחנו עולים לגבול האינסוף ומגיע כוח הביטוי של האדם לסופו.
הספירות נקראות גם כ-10 מידות. הפירוש למידות כפי שהמקובלים מתכוונים הוא דבר שיש לו מידה, גבול, סוף. זוהי אמירה פרבלמטית, שכן הספירות נתפסות מצד אחד כישויות אלוהיות, האל עצמו בהתגלותו, אך באותה שעה הן נתפסות כישויות מטפיזיות סופיות. העיקרון הוא שכל הנגלה סופי וכל שהתגלה סופי, אין גילוי אלא בגבול. לכן העובדה שהספירות נתגלו פירושה שהן הוויות אלוהיות סופיות או כפי שהם נוהגים לומר – מידות.
הסברים מורחבים על הספירות:
נצח הוד
יסוד
ראו גם:
חזרה אל: מבוא לקבלה
