תכנית הייצוב הכלכלית של 1985 הגיע בעקבות משבר "העשור האבוד" של הכלכלה הישראלית מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973. תכנית הייצוב נועדה להחזיר את הנורמליות לפעילות הכלכלית. ולהחזיר את האוטונמיה למדינה. לתכנית היו תוצאות מרחיקות לכת: עד 85 היה דפוס של מדינה מתפתחת שבונה את הכלכלה. 85 מסמן מעבר למדיניות ניאו ליברלית ותהליך הכניסה למועדון המדינות המפותחות.
משברים מהווים פתח לשינוי, קשה להוביל שינוי ללא משבר. משבר יוצר הזדמנות לכניסת שחקנים חדשים לתוך מערכת שמכניסים רעיונות חדשים והצעות חדשות. השחקנים החדשים שנכנסו לזירה הפוליטית כלכלית של ישראל שהביאו בסופו של דבר להיחלשות המדינה: קודם כל הממשל האמרקיאי שמעמיד לישראל סיוע בטחוני ואזרחי. כשישראל התחילה להידרדר ארה"ב חששה שמא ישראל תגיע למצב כמו במקסיקו ולכן ארה"ב החלה מ-82 להתעניין מה קורה אצל בת חסותה, ההתערבות לא היתה בוטה אלא נקראה שכנוע בין ידידים. המשבר יצר הזמנות של כניסת שחקנים מקומיים גם מהאקדמיה: פרופסורים מכלכלה שהחלו להציע לממשלה פתרונות למצב המשברי, ההצעות היו מנוגדות לתפיסת המדינה המפתחת אלא ברוח המדינה הליברלית. היה שת"פ בין הממשל האמריקאי לבין אנשי אקדמיה מקומיים. הם שיכנעו יחד את המדינה לאמץ תכנית כלכלית חדשה הנקראת תכנית הייצוב.
שחקן נוסף הוא משרד האוצר. האינפלציה הגבוהה והמשבר הכלכלי של שנות ה-80 הביאו לכך שהמשרד איבד מכוח יכולתו לקבל החלטות. גם משרדי ממלשה וגם רשויות מקומיות וכל הגופים המתוקצבים ביצעו התחייבויות והביאו לכך שהגרעון הלך וגדל כך איבד האוצר את שליטתו על תקציב המדינה. הדרך להחזרת שליטה היתה ע"י מדיניות של קשירת ידיים- זו טכניקה ידועה שבא אתה מטיל על עצמך מגבלות מתוך כוונה לפגוע בשחקנים אחרים המצויים בזירה. האוצר אסר בחוק על בנק ישראל להלוות לממשלה הלוואות לכיסוי הגרעון. בהיעדר מקורות מימון חלופיים הכוח חוזר למי שמחלק את הכסף. דבר נוסף שהם עשו זה קיצוץ הגרעון על ידי הפחתת פעולות הממשלה. הקטנת הממלשה על יד הפרטה למשל. דבר שלישי שעשו יצרו עוגן פיננסי לשקל כך שאי אפשר להעלות מחירים, מחירים קבועים בחוק. באופן זה יצרו וודאות כלכלית. ב-85 תכנית הייצוב הביאה לנורמליזציה של הכלכלה הבאה לידי ביטוי בירידה חדה באינפ' וצמצום הגרעון אבל החליפו מדיניות מקנסייאנית לליברלית. הכניסו רפורמות שהמשמעות העיקרית שלהן היא החלשות המדינה. נקודה חשובה בהיסטוריה החברתית כלכלית של ישראל המסמנת מעבר לניאו ליברליזם בו המדינה מעורבת אך בעקיפין בלבד. היא לא בעלת תאגידים אך כן קובעת את כללי המשחק. מה שמתחזק זה משרד האוצר, בנק ישראל, ארגונים שמפקחים על שוק ההון, בתי משפט מתחזקים. יש שקנים מסויימים שמרוויחים מהמדיניות החדשה ויש מפסידים: איגודי עובדים מאבדים מכוחם, תעשיות כמו טקסטיל. ברור שמ-85 יש שינוי עמוק במקום המדינה בכלכלה המוביל בהיחלשות מעורבות המדינה בכלכלה.
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים