מיקרוביולוגיה: מיון חיידקים – סיכום

כאשר רוצים להגדיר מין צמח או בעל-חיים מסויים, עושים זאת בעזרת זיהוי צרופי תכונות אופייניות, תכונות שהן בעיקר מתיחסות לצורת חלקי גוף ואברים. בחיידקים המצב שונה כפי שראינו מגוון צורות החיידקים הוא מוגבל מאוד.
הצורות הנפוצות ביותר הן צורת המתג, צורה מעגלית וצורה סלילית. גם ההבדלים בכושר ובדרכי התנועה של חיידקים אינם מספיקים כדי לקבוע לאיזה מין שייך חיידק מסויים. רוב החיידקים יוצרים מושבות לבנות. אך ישנם מינים היוצרים צבעים צהובים, אדומים, ירוקים או כתומים, כך שגם את צבען של המושבות ניתן לנצל כתכונה בעלת חשיבות במיון חיידקים. כמו כן הכושר להיצבע או לא להיצבע בסגול בצביעת גראם מאפשר מיון לשתי קבוצות גדולות, אבל עדיין אינו מאפשר את
זיהוי החיידק. עיקר האפיון והמיון של החיידקים מבוסס על התכונות הפיסיולוגיות שלהם, תכונות המצביעות על צורת חייהם של החיידקים ועל התפקידים שהם ממלאים בטבע. לצרכי המיון בודקים אפוא באילו מצעים מסוגל החיידק לגדול, באילו חומרים הוא יכול להשתמש כמקור אנרגיה, כמקור פחמן או חנקן. בוחנים גם אם החיידק צריך חמצן לגידולו או אם הוא מעוכב על-ידי חמצן,
ובאילו טמפרטורות הוא מסוגל לגדול. בכל התכונות האלה ובתכונות רבות נוספות
משתמשים לאפיון והגדרה של חיידקים.
מיון החיידקים והגדרת מין מסוים של חיידקים קשורים אפוא בביצוע בדיקת פעילויותיהם של החיידקים ולא בהסתכלות בצורתם או בצורת המושבות שהם יוצרים בלבד.

 

חזרה אל: סיכומים בביולוגיה \ מיקרוביולוגיה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות