תקציר: אוטיזם היא הפרעה התפתחותית הכרוכה במגוון רחב של התנהגויות בעייתיות, כגון קשיים ביחסים עם אחרים, בתפקוד התפיסתי-הקוגניטיבי, בהתפתחות השפה ובפיתוח תחושת זהות, בחינת מציאות לקויה ואי יכולת לתפקד במצבים חברתיים. עוסקים בפעילויות מוזרות ומונוטוניות, נמשכים לחפצים יוצאי דופן ושומרים בכפייתיות על האחידות והשגרה בסביבתם. שכיחות האוטיזם גבוהה פי 5-4 בקרב בנים מאשר בקרב בנות.

בד"כ מזהים אוטיזם אצל ילדים לפני גיל 30 חודשים (שנתיים וחצי), וחשד לקיומו יכול להתעורר כבר בשבועות הראשונים לחיים. האוטיזם אינו קשור בהשכלת ההורים, בתעסוקתם, במוצאם הגזעי או בדתם.

תסמינים עיקריים: הילד מנותק או מסוגר בפני הזולת אפילו בשלבי חיים מוקדמים. אינו מראה כל צורך בחיבה או במגע ולרוב נדמה כי אינם יודעים, ואף לא אכפת להם, מי הם הוריהם. אך ממחקרים חדשים הובן כי אין לראות את האוטיסטים כחסרי תגובה רגשית וכי הם אכן מבטאים רגשות.

היעדר דיבור או שימוש מוגבל במידה חמורה בדיבור ולא לשם תקשורת אלא בדרך גולמית ביותר, כמו אמירת "כן" כתשובה לשאלה, או בשימוש בהדהוד מתמיד הקיים אצל כ- 75% מהאוטיסטים. הדהוד הוא חזרה על מס' מילים כהד כמו תוכי. תינוקות לא נהנים למגע ויחס, ובוגרים לא מראים אכפתיות.

נראה כי ילדים אוטיסטים מארגנים באופן פעיל את סביבתם ע"פ תנאיהם, במאמץ למנוע או להגביל שינויים והתערבות מצד הזולת, כיוון שהם מעדיפים שגרה מוגבלת ומבודדת. ילדים אוטיסטים מרבים להראות רתיעה פעילה מגירויים קוליים ובוכים אפילו לצליל קולו של ההורה. אך דפוס זה אינו עקבי !

גרייה עצמית אופיינית ובאה לידי ביטוי בתנועות חוזרות ונשנות כגון: הטחת ראש בקיר, הסתובבות במעגלים והתנדנדות קדימה ואחורה העשויות להימשך שעות ארוכות.

כ- ¾ מהאוטיסטים הם מפגרים בשכלם, אך לעיתים (כמו "איש הגשם") יש להם יכולות יוצאות דופן.

בד"כ יש להם בעיית זיכרון אבל הם מתמצאים בהתאמת חפצים זה לזה. ילדים אלה מרבים להתעסק בחפצים יוצאי דופן ולהיקשר אליהם עד מאוד כגון אבנים, מפתחות או חפצים בגדלים מוזרים. כמו כן, בעלי צורך כפייתי בשמירה על האחידות והשגרה בסביבה.

אין עדיין הסבר מדויק להפרעה ומניחים כי ההפרעה מתחילה בליקויים מולדים בתפקוד המוח, כמו כן, אמהות קרות ולא מתייחסות יכולות להחריף את ההפרעה.

קריטריונים להפרעה האוטיסטית:

A פגיעה משמעותית באינטראקציות חברתיות לפחות בשניים מהקריטריונים הבאים:

• פגיעה/חוסר בשימוש במגוון התנהגויות לא מילוליות המכוונות לאינטראקציה חברתית           (יצירת קשר עין, הבעות פנים, תנוחות גוף, מחוות ועוד).
• כישלון בפיתוח קשר עם קבוצת השווים ההולמת את הרמה ההתפתחותית.
• חוסר בחיפוש ספונטני אחר שיתוף בהנאה, עניין או הישגים עם אנשים אחרים. (לא מראה, מביא או מצביע על אובייקטים שיש בהם עניין).
• חוסר ביחסי גומלין רגשיים או חברתיים.

פגיעה משמעותית בתקשורת לפחות באחד מהקריטריונים הבאים:

• איחור או חוסר כללי בהתפתחות השפה המדוברת (ללא מחוות להסבר באמצעות שפת גוף).
• אצל ילדים עם דיבור מספיק (הולם), נראה חוסר ביכולת להתחיל או לשמור על שיחה עם אחרים.
• שימוש בשפה סטריאוטיפית, רפטטיבית או ייחודית. (הדהוד= חזרה על מס' מילים כהד כמו תוכי)
• חוסר במגוון ספונטני של "משחק כאילו" או משחק של חיקוי חברתי המותאם לרמה ההתפתחותית.

דפוסי התנהגות ועניין מצומצמים, רפטטיביים וסטריאוטיפיים, לפחות באחד מהקריטריונים:

• (הלל/תהילה) פראקיופציה בדפוס עניין סטריאוטיפי ומצומצם אחד או יותר שאינו נורמלי לא בעוצמה ולא במיקוד שבו.
• דבקות עקשנית לטקסים ספציפיים ולא פונקציונליים.
• פראקיופציה מתמשכת עם חלקי אובייקט.

B  עיכוב או תפקוד אבנורמלי לפחות באחד מהתחומים לפני גיל 3:

1. אינטראקציות חברתיות.
2. שפה לשם תקשורת חברתית.
3. משחק סימבולי או משחק דמיון.

C  ההפרעות לא מתאימות יותר להפרעת S’RETT או להפרעת ילדות לא אינטגרטיבית.

טיפולים באוטיזם

תרופות: התרופה הנפוצה היא הלופרידול (הלדול), אך הנתונים על יעילותה אינם מצדיקים ת השימוש בה אלא במצבים שבהם לא ניתן להשתלט על התנהגותו של הילד. בזמן אחרון משתמשים גם בקלונידין המיועדת להורדת לחץ דם אבל היא לא מפחיתה את התסמינים. אין כיום תרופה המצמצמת את תסמיני האוטיזם כך שיעודדו שימוש נרחב בה.

גישה התנהגותית= עוזרת לחיסול התנהגות של פגיעה עצמית ולפיתוח מיומנויות חדשות.

אבל הטיפול מצריך תמיד את התערבות ההורים כי חשובה ההשפעה לאחר הטיפול.

חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה