הרטבה תפקודית: הטלת שתן לא רצונית דרך קבע, בד"כ בלילה, לאחר הגיל הצפוי להתאפקות (גיל חמש),       ללא סיבה אורגנית. הרטבה תפקודית ראשונית= ילדים אלה לא הגיעו מעולם להתאפקות.

הרטבה תפקודית משנית= התאפקו במשך שנה לפחות אך חלה אצלם נסיגה.

תדירות ההרטבה עשויה להשתנות. ההפרעת שכיחה יותר בקרב בנים.

גורמים סיבתיים:

• למידה לקויה, הגורמת לכישלון ברכישת תגובה הסתגלותית נחוצה, כלומר, עיכוב הרפלקס לריקון השלפוחית.
• אי בשלות אישית הקשורה בבעיות רגשיות או נובעת מהן.
• פעילויות גומלין משפחתיות משובשות, בעיקר כאלה המעוררות חרדה או עוינות מתמידות.
• אירועים מעוררי דחק.
• בגיל התבגרות ההרטבה קשורה לרוב בבעיות נפשיות נוספות.

טיפולים:

תרופות כגון אימפיראמין, התרופה הופכת את השינה מעמוקה לקלה ועוזרת ילד לזהות את הצורך. אך זו אינה תרופת פלא ונראה כי היא יעילה רק בתת קבוצה מכלל הילדים המרטיבים ורק לתקופה מוגבלת. הפסקת התרופה או התרגלותו של הילד לתרופה עלולה לגרום לנסיגה ולהמשך הרטבה תפקודית.

טיפול התנהגותי= באמצעות תהליך התניה, מצמידים פעמון למשטח שעליו ישן הילד וכאשר ישנה טיפה ראשונה של שתן הילד מתעורר מצלצול הפעמון. נמצא כי טיפול פסיכולוגי יעיל בהפחתת ההרטבה יותר מאשר טיפולים גופניים

ראו גם: הכתמה תפקודית

חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה