עבריינות נוער: מונח משפטי, שפירושו עבירות על החוק של קטינים. כגון: השחתת רכוש, אלימות כלפי זולת.

ילדים מתחת לגיל 8 אינם נחשבים לעבריינים מאחר ומניחים כי אינם בשלים דיים להבין את משמעות מעשיהם והשלכותיהם. 17.5% ממקרי הפשע האלימים מבוצעים בידי צעירים מתחת לגיל 18.

גורמים סיבתיים לעבריינות נוער: מרבית המתבגרים העבריינים עוסקים בפעילות עבריינית וחדלים מפעילות זו בבגרותם. מעטים מהם ממשיכים בהתנהגותם העבריינית ומהפרעת התרסה-התנגדות מתפתחים להפרעת התנהגות ומשם להפרעת אישיות אנטי חברתית בוגרת. מניחים כי העבריינות שמתבצעת רק בגיל ההתבגרות נובעת מחיקוי חברתי מאחר ומעטים ממשיכים לנהוג כך גם בבגרותם.

גורמים בהתפתחותה של התנהגות עבריינית בקרב בני נוער:

• פתולוגיה אישית = גורמים גנטיים, נזק במוח ולקות למידה, הפרעות נפש, תכונות אנטי חברתיות ושימוש מזיק בסמים.
• דפוסי משפחה פתגוניים= היעדרות הורים או סכסוכים במשפחה, דחייה והטלת משמעת לקויה מצד הורים, מודלים אנטי חברתיים של הורות, יחסים מוגבלים של הורים מחוץ למסגרת המשפחה.
• קשרים לא רצויים עם בני קבוצת השווים עבריינות כהתנסות משותפת עם חברים מאותה קבוצת הגיל.
• גורמים חברתיים תרבותיים כלליים ניכור ומרד, דחייה חברתית ותמיכה פסיכולוגית שמעניקה ההשתייכות לכנופיית עבריינים. הניכור מהמשפחה ומהחברה חושף את בני הנוער לקבלת ייעוץ ואישור מבני קבוצת השווים שלהם. אצל מתבגרים המצטרפים לכנופיות לא מדובר בפתולוגיה אישית אלא בעיקר בפתולוגיה קבוצתית מאורגנת, הכרוכה במרד נגד הנורמות החברתיות. לרוב מצטרפים לכנופיה לשם שייכות, מעמד ואישור. ולפעמים גם כלגיטימציה ועזרה בביצוע מעשי שוד.

ראו גם: עבריינות נוער בקרימינולוגיה

חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה