הפרעת אישיות אנטי-חברתית: (נקראה בעבר גם פסיכופתיה) בעלי הפרעת אישיות אנטי חברתית מפרים בהתמדה את זכויות הזולת ומזלזלים בהן ע"י התנהגות מוליכת שולל, תוקפנית או אנטי חברתית, בד"כ ללא נקיפות מצפון או נאמנות לאיש. התנהגות נצלנית למטרת רווח אישי וחומרי כפעולה מחושבת ונטולת אשמה. המטרה היא להראות שליטה ויכולת. משתעממים בקלות ומחפשים גרייה תמידית.
הסובלים מהפרעת אישיות זו נוטים להיות חסרי אחריות, רגזנים, אימפולסיביים ותוקפניים. חוסר התפתחות מוסרית או אתית, אי יכולת לאמץ מודלים מוסכמים של התנהגות, אי יושר, הונאה וניצול חסר בושה של אחרים ע"י מניפולציות מתוחכמות. הם בעלי קסם חברתי ותבונה רבה מה שמאפשר להם להפיל בפח אנשים רבים.
ע"פ ה- DSM ההפרעה תופיע החל מגיל 15 כאשר לפני גיל 15 הנער/הילד יאובחן כבעל תסמינים של הפרעת התנהגות. ממצא מעניין הוא שעם הגיל חלה ירידה חדה בהתנהגות האנטי חברתית הקשורה בממד השני של הפסיכופתיה (לדוגמא: מתיישבים בסופו של דבר ותופסים מעמד אחראי בקהילתם), אך הממד הראשון נשאר יציב כל חייהם והם נשארים תמיד אגוצנטריים, קשי לב וחסרי מצפון.
תפוצה: 3% בקרב גברים, 1% בקרב נשים מכלל האוכלוסייה.
מאפיינים עיקריים של פסיכופתיה:
התפתחות לא נאותה של המצפון, התנהגות לא אחראית, חסרת רחמים ואימפולסיבית, שיפוט לקוי, תפיסה פגומה של המציאות הפנימית, דחיית סמכות, יכולת להרשים ולנצל אחרים, אי יכולת לשמור על יחסים טובים, מניפולטיביים ואף אלימים כלפי קרובי משפחתם. (סימפטומים אלה דומים לאישיות אנטי חברתית).
גורמים סיבתיים להפרעת אישיות אנטי-חברתית:
- התניה לקויה לחרדה בתגובה לאותות המבשרים עונש
- קושי ללמוד לעכב תגובות העלולות להביא לעונש, כגון: מעשים לא חוקיים ואנטי חברתיים.
- הימנעות פעילה מעונש במרמה בשקרים ובבריחה לנוכח איום פעיל בעונש.
- משתעממים בקלות ומחפשים גרייה תמידית, בעיקר מסוכנת או אלימה.
- חוסר יכולת לדחות סיפוקים.
- שיבושים במערכת יחסי המשפחה המוקדמים.
אנשים הלוקים בפסיכופתיה ובאישיות אנטי חברתית מראים דפוסים של התנהגות סוטה כבר בילדותם המוקדמת, תחילה בצורת הפרעת התנגדות-התרסה, ואח"כ כהפרעת התנהגות המופיעה בגיל צעיר. הפרעה זו מתפתחת משילוב של גורמים סיבתיים ביולוגיים-חברתיים-ופסיכולוגיים.
חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה \ הפרעות אישיות