איוב פרק ז' – פירוש וניתוח

א  הֲלֹא-צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על- (עֲלֵי-) אָרֶץ;    וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. – הימים של האדם על הארץ הם זמניים.

ב  כְּעֶבֶד יִשְׁאַף-צֵל;    וּכְשָׂכִיר, יְקַוֶּה פָעֳלוֹ.- בנאדם רוצה קצת נחת רוח, צל בחיים האלה.

ג  כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי, יַרְחֵי-שָׁוְא;    וְלֵילוֹת עָמָל, מִנּוּ-לִי. – "אתה ה', הנחלת לי קצת ירחים, חודשים"

ד  אִם-שָׁכַבְתִּי–    וְאָמַרְתִּי, מָתַי אָקוּם וּמִדַּד-עָרֶב;

וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים    עֲדֵי-נָשֶׁף. – כל הלילה הוא לא ישן.

ה  לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה, וגיש (וְגוּשׁ) עָפָר;    עוֹרִי רָגַע, וַיִּמָּאֵס. – ייתכן ומדבר על השכין שכל הגוף, הבשר שלו כמו גוש עפר.

ו  יָמַי קַלּוּ, מִנִּי-אָרֶג;    וַיִּכְלוּ, בְּאֶפֶס תִּקְוָה. – שוב הרעיון של תקווה וחיים, חבל. כמו חוט שנכנס ויוצא כאילו הוא נגמר.

ז  זְכֹר, כִּי-רוּחַ חַיָּי;    לֹא-תָשׁוּב עֵינִי, לִרְאוֹת טוֹב.

ח  לֹא-תְשׁוּרֵנִי, עֵין רֹאִי;    עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי.

ט  כָּלָה עָנָן, וַיֵּלַךְ;    כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל, לֹא יַעֲלֶה. – החיים זמניים, מי שיורד לשאול לא יעלה. איוב כל הזמן מייחל למות וכך הלאה וכאן עונה לרעים.

י  לֹא-יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ;    וְלֹא-יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ.

יא  גַּם-אֲנִי,    לֹא אֶחֱשָׂךְ-פִּי:

אֲדַבְּרָה, בְּצַר רוּחִי;    אָשִׂיחָה, בְּמַר נַפְשִׁי. – שוב חוזר לרעיון שקשה לו ולכן הוא מתלונן והוא במצוקה שלא יבואו אליו בטענות. כאן הוא כבר פונה לה'.

יב  הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין:    כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר. – שם עליו משמר כמו הים, התנין שה' שם עליו משמר.

יג  כִּי-אָמַרְתִּי, תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי;    יִשָּׂא בְשִׂיחִי, מִשְׁכָּבִי. – קייותי שהמיטה שלי תתן לי נחמה אבל..

יד  וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת;    וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי. – אפילו בלילה שהוא הולך לישון ה' מציק לו בחלומות. כאן הוא עונה לאליפז על חזיונות הלילה שלו. תראה מה החלומות שלי.

טו  וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי;    מָוֶת, מֵעַצְמוֹתָי.

טז  מָאַסְתִּי, לֹא-לְעֹלָם אֶחְיֶה;    חֲדַל מִמֶּנִּי, כִּי-הֶבֶל יָמָי. – שוב חוזר "חדל ממני" תעזוב אותי כבר רוצה רק למות וגם את זה ה' לא נותן לו.

יז  מָה-אֱנוֹשׁ, כִּי תְגַדְּלֶנּוּ;    וְכִי-תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ.

יח  וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים;    לִרְגָעִים, תִּבְחָנֶנּוּ. – יש פה טיעון חזק שמשוחח עם ספר תהלים. הוא אומר כאילו "בסדר בחיים יש תקופות קצרות שבהם האדם מרגיש טוב, זה לא שווה, הטיפה הזו לא שווה כלום"

יט  כַּמָּה, לֹא-תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי;    לֹא-תַרְפֵּנִי, עַד-בִּלְעִי רֻקִּי.

כ  חָטָאתִי, מָה אֶפְעַל לָךְ–    נֹצֵר הָאָדָם:

לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ;    וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא. – מדוע אתה צריך אותי עלייך? תיקון סופרים; אלו דברים שחז"ל טענו תיקנו את הנוסח כאשר ה' יוצא פיזי. " ואהיה עליך למשא" כנראה תוקן ל"ואהיה עלי למשא" בכדי שה' לא ידומה לדמות פיזית.

כא  וּמֶה, לֹא-תִשָּׂא פִשְׁעִי–    וְתַעֲבִיר אֶת-עֲו‍ֹנִי:

כִּי-עַתָּה, לֶעָפָר אֶשְׁכָּב;    וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי.

שורה תחתונה של כל הפרק הארוך הזה – בוא תשחרר אותי! המוות ישחרר אותי מכל הצרות שלי!! אני לא אהיה לך למשא ואני לא אסבול. ה' לא מרים את הכפפה.

 

חזרה אל סיכום ספר איוב

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות