איוב פרק ז' – פירוש וניתוח

א  הֲלֹא-צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על- (עֲלֵי-) אָרֶץ;    וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. – הימים של האדם על הארץ הם זמניים.

ב  כְּעֶבֶד יִשְׁאַף-צֵל;    וּכְשָׂכִיר, יְקַוֶּה פָעֳלוֹ.- בנאדם רוצה קצת נחת רוח, צל בחיים האלה.

ג  כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי, יַרְחֵי-שָׁוְא;    וְלֵילוֹת עָמָל, מִנּוּ-לִי. – "אתה ה', הנחלת לי קצת ירחים, חודשים"

ד  אִם-שָׁכַבְתִּי–    וְאָמַרְתִּי, מָתַי אָקוּם וּמִדַּד-עָרֶב;

וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים    עֲדֵי-נָשֶׁף. – כל הלילה הוא לא ישן.

ה  לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה, וגיש (וְגוּשׁ) עָפָר;    עוֹרִי רָגַע, וַיִּמָּאֵס. – ייתכן ומדבר על השכין שכל הגוף, הבשר שלו כמו גוש עפר.

ו  יָמַי קַלּוּ, מִנִּי-אָרֶג;    וַיִּכְלוּ, בְּאֶפֶס תִּקְוָה. – שוב הרעיון של תקווה וחיים, חבל. כמו חוט שנכנס ויוצא כאילו הוא נגמר.

ז  זְכֹר, כִּי-רוּחַ חַיָּי;    לֹא-תָשׁוּב עֵינִי, לִרְאוֹת טוֹב.

ח  לֹא-תְשׁוּרֵנִי, עֵין רֹאִי;    עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי.

ט  כָּלָה עָנָן, וַיֵּלַךְ;    כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל, לֹא יַעֲלֶה. – החיים זמניים, מי שיורד לשאול לא יעלה. איוב כל הזמן מייחל למות וכך הלאה וכאן עונה לרעים.

י  לֹא-יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ;    וְלֹא-יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ.

יא  גַּם-אֲנִי,    לֹא אֶחֱשָׂךְ-פִּי:

אֲדַבְּרָה, בְּצַר רוּחִי;    אָשִׂיחָה, בְּמַר נַפְשִׁי. – שוב חוזר לרעיון שקשה לו ולכן הוא מתלונן והוא במצוקה שלא יבואו אליו בטענות. כאן הוא כבר פונה לה'.

יב  הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין:    כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר. – שם עליו משמר כמו הים, התנין שה' שם עליו משמר.

יג  כִּי-אָמַרְתִּי, תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי;    יִשָּׂא בְשִׂיחִי, מִשְׁכָּבִי. – קייותי שהמיטה שלי תתן לי נחמה אבל..

יד  וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת;    וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי. – אפילו בלילה שהוא הולך לישון ה' מציק לו בחלומות. כאן הוא עונה לאליפז על חזיונות הלילה שלו. תראה מה החלומות שלי.

טו  וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי;    מָוֶת, מֵעַצְמוֹתָי.

טז  מָאַסְתִּי, לֹא-לְעֹלָם אֶחְיֶה;    חֲדַל מִמֶּנִּי, כִּי-הֶבֶל יָמָי. – שוב חוזר "חדל ממני" תעזוב אותי כבר רוצה רק למות וגם את זה ה' לא נותן לו.

יז  מָה-אֱנוֹשׁ, כִּי תְגַדְּלֶנּוּ;    וְכִי-תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ.

יח  וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים;    לִרְגָעִים, תִּבְחָנֶנּוּ. – יש פה טיעון חזק שמשוחח עם ספר תהלים. הוא אומר כאילו "בסדר בחיים יש תקופות קצרות שבהם האדם מרגיש טוב, זה לא שווה, הטיפה הזו לא שווה כלום"

יט  כַּמָּה, לֹא-תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי;    לֹא-תַרְפֵּנִי, עַד-בִּלְעִי רֻקִּי.

כ  חָטָאתִי, מָה אֶפְעַל לָךְ–    נֹצֵר הָאָדָם:

לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ;    וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא. – מדוע אתה צריך אותי עלייך? תיקון סופרים; אלו דברים שחז"ל טענו תיקנו את הנוסח כאשר ה' יוצא פיזי. " ואהיה עליך למשא" כנראה תוקן ל"ואהיה עלי למשא" בכדי שה' לא ידומה לדמות פיזית.

כא  וּמֶה, לֹא-תִשָּׂא פִשְׁעִי–    וְתַעֲבִיר אֶת-עֲו‍ֹנִי:

כִּי-עַתָּה, לֶעָפָר אֶשְׁכָּב;    וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי.

שורה תחתונה של כל הפרק הארוך הזה – בוא תשחרר אותי! המוות ישחרר אותי מכל הצרות שלי!! אני לא אהיה לך למשא ואני לא אסבול. ה' לא מרים את הכפפה.

 

חזרה אל סיכום ספר איוב

עוד דברים מעניינים: