סיפור המסגרת של ספר איוב – פרק א'-ב'

א אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים–וְסָר מֵרָע.  ב וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.  ג וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד-בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל-בְּנֵי-קֶדֶם.  ד וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ, וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, עִמָּהֶם.  ה וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם–כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם:  כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב, כָּל-הַיָּמִים.

איוב א', 1-5 ; מצג – איוב דמות חיובית והכול טוב ויפה !! נראה שלמות, הכול שלם, תיאור מאוד חיובי של איוב ובניו, משפחה הרמונית.

ו וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם.  ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.  ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב:  כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.  ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים.  י הֲלֹא-את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ–מִסָּבִיב:  מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ.  יא וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ–אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ.  יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיָדֶךָ–רַק אֵלָיו, אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן, מֵעִם, פְּנֵי יְהוָה.  יג וַיְהִי, הַיּוֹם; וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.  יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמַר:  הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם.  טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.  טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.  יז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.  יח עַד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר:  בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.  יט וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.  כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת-מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.  כא וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה–יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ.  כב בְּכָל-זֹאת, לֹא-חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה, לֵאלֹהִים.

התחלנו בכך שאיוב ירא ה' וכך מסתיים החלק הראשון. יש פה משהו מאוד אישי, זה שהוא תם וישר לא עוזר לה', עוזר לה' שאיוב ירא ממנו. השטן יודע שזה מה שמעניין את ה', שאיוב ירא ממנו, זה אישי מאוד. הדיון כאן אם הוא ירא ה' או לא ירא ה'. כמו שההתחלה הייתה שלמה גם לצרות יש מבנה, יש פה שלמות במצב החיובי וגם האסונות שלמים פוגעים בהכל כל פעם, נשאר רק אדם אחד שבורח כדי לספר, שליח, מלאך אחד…….החורבן הוא מוחלט, שלם!

 

 

מבנה אסונות איוב בפרק א':

"יג וַיְהִי, הַיּוֹם;" הכול מתרחש באותו יום.

אויב :

יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמַר:  הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם.  טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.

בהתחלה באים שבא – הראשונים שפוגעים בו; אנשי שבא גונבים את כל הבקר, האתונות.

טבע:

טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.

לאחר מכן אש ה' – האש הזו שורפת את יתר הצאן, הנערים (העבדים שלו), רועי הצאן, איזשהו אזור אחר ששייך לאיוב.

אש אלוהים = כנראה זה ביטוי לאש גדולה.

אויב :

יז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.

לאחר מכן גמלים – כשדים.

טבע :

יח עַד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר:  בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.  יט וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.

רוח גדולה – הבית והילדים.

 

בספרות החכמה – המודל זה מי שמצליח, העשיר, חכם, חרוץ, בריא; פן אחד.

אז כאן יש לנו עשירים שנהנים מהחיים, אינם צריכים להיות חרוצים כי יש מי שיעבוד בשבילם. אם אדם יכול לשבת רגל על רגל ויש לו עבדים שיעשו מה שצריך – מעולה !!! זה האידיאל של ספרות החכמה!!!

 

החורבן הוא כל הזמן מלא, למשל 4 פינות לבית, הרוח מגיעה מכל הכיוונים יחד.

השטן לא מתמהמה, ברגע שה' מאפשר לו – הוא ישר רץ לבצע את רצונותיו.

תגובת איוב : כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת-מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.  כא וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה–יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ.  כב בְּכָל-זֹאת, לֹא-חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה, לֵאלֹהִים. – הוא מאוד אקטיבי, בהמשך הוא יהפוך לפסיבי. כעת הוא מראה אבלות.

 

סיפור המסגרת איוב פרק ב'

א וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה.  ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב–כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם.  ד וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  עוֹר בְּעַד-עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ–יִתֵּן, בְּעַד נַפְשׁוֹ.  ה אוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ–אִם-לֹא אֶל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנּוֹ בְיָדֶךָ:  אַךְ, אֶת-נַפְשׁוֹ שְׁמֹר.  ז וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן, מֵאֵת, פְּנֵי יְהוָה; וַיַּךְ אֶת-אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע, מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ.  ח וַיִּקַּח-לוֹ חֶרֶשׂ, לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא, יֹשֵׁב בְּתוֹךְ-הָאֵפֶר.  ט וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת.  י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי–גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו.

שוב "ויהי היום" , יש ישיבת צוות בשמיים כולם באים וגם השטן, ה' פותח פעמיים פה לשטן "אי מזה תבוא.. משהו שחוזר על עצמו.

בפס' ג' "ותסיתני בו לבלעו חינם" – בהתחלה "החינמי ירא ה'…" וכעת הוא אומר זה היה לחינם.

"עור בעד עור" – ניסוח אכזרי של השטן, עד כה לא נגעת בו, אלא ברכוש שלו, תיגע בו, בעור שלו והדברים ישתנו.

ה' מבקש מהשטן רק שלא יהרוג אותו, השטן פועל מהר ומשכין שכין רע על איוב, "מכף רגלו ועד קודקודו" לא משאיר לו שום מקום שאין לו שכין, מלמעלה למטה.

איוב יושב באפר, התמודדות עם הפצעים הרטובים שהאפר מייבש אותם, לוקח חרס ומתגרד בתוך האפר. לאחר מכן מגיעה האישה  ואומרת לו " עודך מחזיק בתומתך?" היא מדברת בניסוח של ה' , ה' אמר לשטן " ועודנו מחזיק בתומתו" (פס' ג').

כלומר, איוב נשאר באותו מצב, כמובן יש כאן אמירה מכוונת שהוא לא חטא בשפתיו, אולי בכל זאת במחשבתו הוא חושב משהו, אולי הוא מתערער בתוכו.

 

לאחר מכן, מגיעים שלושת הרעים:

יא וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב, אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.  יב וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ; וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.  יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת; וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו, דָּבָר—כִּי רָאוּ, כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

שלושת הרעים באים להיות איתו לאחר ששומעים על מה שעבר, מגיעים לנוד (מהנהנים) הם באים לנחם אותו ועושים את זה בצורה מאוד יפה, יושבים איתו באבל 7 ימים ו7 לילות. יש פה משהו מאוד יפה, הרעים, לפחות לכאורה, הם דמויות מאוד חיוביות ואמפטיות לסבל של איוב, הם יושבים איתו, לא אומרים כלום, לא מנסים להאשים אותו, הם פשוט איתו!!

בהמשך הם יהיו הרבה פחות נחמדים…

 

פס' 11-13 מזכירים את סיפור יוסף, קיים דמיון :

  1. תיארוך – שניהם נכתבו באותה תקופה. יש פה לשונות דומים ליוסף. השפה היא זהה ולכן ייתכן שנכתבו באותה תקופה.
  • "ולא הכריהו"

בבראשית מ"ב, כתוב : "והם לא יכירוהו"

  • ויוועדו יחדיו לבוא לנוד לו ולנחמו

בסיפור יוסף – בראשית ל"ז – ל"ה "ויקומו כל בניו…"

  • וישאו עיניהם מרחוק
  • ואין דובר אליו דבר
  1. ספרותי – קיים מסר. איוב שאבל על בניו ובנותיו ובאים אנשים לנחם אותו, כמו יוסף אל מול אביו. נראה שהם לא תמימים. בקריאה פשוטה מה שכתוב בטקסט הם כאילו מאוד תמימים ונעימים, בוכים ואמפתיים אליו. בעצם מתחת לפני השטח שמדמים אותם לאחי יוסף – הם לא תמימים, הם באים לנחם את יעקב לאחר שמכרו אותו והם יודעים שהוא לא מת. יכול להיות שהדמיון שלהם לאחי יוסף נועד לצורך ספרותי לומר לנו הקוראים החכמים שרואים את הדמיון הזה "אל תתפתו מההתנהגות החיצונית שנראית נחמדה וחיובית, חכו חכו עוד תגלו את הדמויות האמתיות שלהם". המחבר משתמש בהרמז או אלוזיה לסיפור יוסף כדי לומר לקחת בעירבון מוגבל את ההתנהגות שלהם.

 

חזרה אל סיכום ספר איוב

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות