השפעת סמים ואלכוהול על מערכת העצבים

סמים ואלכוהול יכולים להשפיע על מערכת העצבים בכמה דרכים שונות.

מעבר האותות הכימיים בסינפסה עלולים להשתבש כתוצאה מהשפעת חומרים שונים.

החומרים השונים יכולים לעכב את פעולת האנזימים המפרקים את הקשר בין הנוירוטרנסמיטר לקולטן. דבר זה יגרום להפעלה של הקולטנים למשך זמן ממושך.

ישנם תרופות המעכבות מעבר של נוירוטרנסמיטורים בסינפסה והן גורמות לערפול חושים מכוון או להרפייה של שרירים (לפני ניתוחים למשל).

 

אלכוהול, סמים וחומרי לחימה כימיים כמו גז עצבים משבשים את פעולת הסינפסה.

 

 

 

השפעות אפשריות של סמים:

  • סמים מעוררים: גירוי תאי מוח ¬ גורם לתחושת עירנות. (קפאין, ניקוטין, אמפיתמינים בגלולות מרץ)
  • סמים מרגיעים: האטת מעבר הגירוי בסינפסה ¬ מאיטים תגובות, תחושת רוגע. (אלכוהול)
  • סמים גורמי הזיות: מגרים תאים במרכזי הראיה והשמיעה במוח ¬ האדם רואה ושומע דברים שאינם אמיתיים ואינם נקלטים ע"י תאי החוש שלו מהסביבה. (S.D, חשיש, מריחואנה, חומרים בפטריות הזיה). חומרים אלו גורמים לעיתים נזק קבוע לתאי המוח.
  • סמים משככי כאבים: חוסמים מעבר של דחפים שמקורם בתאי חישה לכאב.

 

שימוש בסמים גורם להתרגלות והתמכרות.

התרגלות: תאי העצב הם בעלי כושר הסתגלות ומרגלים לגירויים חוזרים. ההתרגלות גורמת לכך שאותה כמות של סם לא מצליחה לעורר את התחושה הראשונית, ולכן יש צורך להגדיל כל פעם את הכמות.

בעיה נוספת שנובעת מכך היא שישנה פגיעה בתפקוד הסינפסות, יש קושי להגיב לגירויים רגילים. (כמו להתרגש ממוזיקה, סרט, משחק כדורגל).

התמכרות: הגוף נעשה תלוי בסם לתפקודו היומיומי. כאשר מפסיקים לקחת את הסם סובלים מתופעות גופניות קשות כמו כאבים, בחילות ועוד.

 

 קוקאין ומרכז ההנאה במוח

מרכז ההנאה במוח אחראי לתחושות של רעב, משיכה מינית ועוד. גירוי של תאי עצב במרכז ההנאה מעורר תחושת הנאה. הנוירוטרנסמיטר הנקשר לתאים במרכז ההנאה הוא דופמין.

במצב תקין הדופמין משתחרר מהקולטנים ונקלט בחזרה לתאים המפרישים אותו. קוקאין מונע את הקליטה של הדופמין לתאים אלו, והדופמין נשאר במרווח הסינפטי עד שהוא מפורק ע"י אנזימים. התחושה המיידית היא של

"high", אך עם הזמן התאים המייצרים דופמין צריכים לייצר עוד ועוד כיוון שהם לא קולטים אותו חזרה. קצב הייצור נמוך מזה הדרוש לגירוי התאים במרכז ההנאה.

כתגובה למחסור בדופמין מייצרים התאים במרכז ההנאה קולטנים נוספים.

 

{תופעה דומה מתרחשת במקרה של עלייה למקומות גבוהים בהם הלחץ החלקי של החמצן נמוך ¬ מח העצם מגביר את ייצור תאי הדם האדומים. התופעה: מחסור בחומר הנקשר לתאים מהווה גירוי לייצור תאים נוספים}

 

שימוש ממושך בקוקאין גורם לאיבוד תחושות הנאה, איבוד תיאבון, קושי לישון, דיכאונות. תליך הגמילה כולל החלמה של תאי מרכז ההנאה וחזרה לרמת קולטנים לתקינה ולרגישות תקינה לדופמין. תהליך זה לוקח כשלושה שבועות, במשך זמן זה האדם אינו חש גירוי המעורר הנאה ולכן הגמילה כל כך קשה.

 

אלכוהול

שתיית אלכוהול בכמות מעטה גורמת לתחושה של רוגע כיוון שהאלכוהול מדכא פעילות של מרכזי בקרה במוח המשפיעים על שליטה בהתנהגות. שתיית אלכוהול בכמות גדולה יותר (מעל כוס יין או בירה, כוסית משקה חריף) מדכאת מרכזים חשובים במוח.

השפעות האלכוהול:

  • האלכוהול משבש את קליטת המידע והעברתו בין תאי עצב ובכך פוגע ביכולת התגובה שלנו על גירויים ושליטה בשרירים.
  • משבש את פעולת המרכזים האחראיים לתיאום תנועות הוף והתמצאות במרחב.
  • מפריע לקליטה של גירויים מהסביבה (ראייה מטושטשת).
  • תגובה איטית יותר על גירויים בסביבה.
  • פגיעה בכבד
  • מגדיל את שיעור תמותת תאי עצב.

 

האלכוהול פוגע בכושר הנהיגה. האלכוהול מגיע לדם חמש דקות אחרי השתייה ומסולק מהדם לאחר שעה ויותר, תלוי בכמות.

כיוון שאלכוהול גורם למצב רוח טוב ומעלה את הביטחון העצמי, לא תמיד מודעים לכך שאין את היכולת לנהוג כראוי.

ולכן…. אם שותים לא נוהגים!!!!! (וזה אולי הכי חשוב מכל מה שכתוב פה!)

 

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה \ ביולוגיה של גוף האדם

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות