מערכת העצבים – סיכום

מערכת העצבים היא למעשה מערכת ההעברת המידע בגוף האדם.

תגובת רפקלס: תגובה פשוטה, לא רצונית המתרחשת במהירות רבע בעקבות גירוי שנקלט בתאי חישה מיוחדים. לדוגמא, אם נוגעים במשהו חם, היד מיד נרתעת.

הטמפ' הגבוה נקלטת בתאי חישה בעור ¬ מידע למע' העצבים ¬ פקודה לשרירי הזרוע להתכווץ.

תגובת הרפלקס היא צורת הפעולה הפשוטה ביותר של מערכת העצבים. לרפלקסים אחראים מסלולים עצביים ייחודיים הנקראים קשת רפלקס. במקרה של תגובת רפלקס המידע עובר הן לעמוד השדרה והן למוח. עמוד השדרה שולח פקודה לכיווץ השריר, עוד לפני שהמידע עבר עיבוד במוח.

 

הגירויים המגיעים למערכת העצבים מתחלקים לגירויים חיצוניים כמו: חום, אור, ריח, קול, מגע, טעם, צבע ולחץ. ולגירויים פנימיים: ריכוז גזים או מומסים אחרים בדם, טמפ' הדם, לחץ דם.

ישנם באוזן תאי חישה מיוחדים הקולטים את כיוון כוח המשיכה ומסייעים בשיווי המשקל שלנו.

 

מערכת העצבים קולטת מידע כל הזמן ודואגת להגיב  על המידע. בדרך של תיקונים ושינויים מתמידים מקיימת מערכת העצבים את יציבות הסביבה הפנימית – הומיאוסטזיס.

 

 

מבנה מערכת העצבים

 

המרכזים הראשיים של מערכת העצבים נמצאים בגולגולת ובעמוד השדרה. המרכז הנמצא בראש נקרא מוח הגולגולת, והמרכז העובר לאורך עמוד השדרה נקרא מוח השדרה. מוח השדרה ומוח הגולגולת נקראים יחד מערכת העצבים המרכזית.

  • במערכת העצבים המרכזית המידע נקלט, עובר עיבוד ולאחר העיבוד יוצאת ממרכזים אלו הוראה לתגובה.
  • מערכת עצבים היקפית כוללת את תאי העצב ואת שלוחות תאי העצב בגוף.
  • בין שתי המערכות הללו קיים קשר מתמיד: המערכת ההיקפית מספקת מידע למע' המרכזית בצורת גירויים, ומוציאה לפועל את ההוראות שהתקבלו מהמע' המרכזית.
  • המערכת האוטונומית מפקחת על פעולות שאינן מגיעות לתודעה שלנו כמו פעילות של איברים פנימיים: לב, מע' נשימה, מע' עיכול וכו'. המערכת הסומטית מפקחת על שרירים רצוניים כמו השלד.
  • למע הסימפטטית והפרה-סימפטטית יש השפעה מנוגדת בגוף. המע' הפרה-סימפטטית מבקרת ומווסתת את פעולתם של האיברים הפנימיים במצבי שגרה, כאשר הגוף אינו נתון במאמץ או בלחץ. מע' זו אחראית להפרשת אנזימי עיכול, תנועה פריסטלטית במעיים, האטת קצב לב והרחבה של כלי דם המובילים דם למערכת העיכול וההפרשה. המע' הסימפטטית מבקרת ומווסתת שינויים בגוף במצבי לחץ, מאמץ.  מע' זו אחראית להאצת קצב הלב, העלאת ל.ד והגברת קצב נשימה. כמו כן היא גורמת להיצרות כלי דם המובילים דם למע' העיכול וההפרשה. מגרה להפרשת אדרנלין והגברת קצב ההזעה.
  • העברת המידע במערכת העצבים נעשית באמצעות תאי עצב = נוירונים.

 

הנוירון

לכל הנוירונים יש מבנה בסיסי דומה:  איור בעמ' 131.

  • גוף התא: מכיל גרעין ואברונים כמו בכל תא אחר. המידע עובר דרך גוף התא לתא אחר, מלבד זאת הוא מקיים את כל פעולות החיים כמו כל תא אחר, פרט להתחלקות.
  • דנדריטים: שלוחות היוצאות מגוף התא, קולטות את המידע מהסביבה ומעבירות אותו אל גוף התא.
    המידע הנקלט הוא גירוי מתא חישה או מידע מתא עצב אחר.
  • אקסון: שלוחה היוצאת מגוף התא ומעבירה את המידע לתא המטרה. האקסון מסתעף בקצה למספר סעיפים מהם מועבר המידע לתאי המטרה. (תא מטרה יכול להיות תאי בלוטה, תאי שריר או תא עצב אחר)
  • סינפסה: מרווח הקיים בין שני אקסונים או בין אקסון לתא מטרה.

 

מעבר הגירוי בנוירון

גירוי שנקלט בדנדריטים מתורגם לדחף עצבי.

דחף עצבי הוא מעין זרם חשמלי העובר במהירות רבה לאורך תא העצב והאקסון עד לקצהו.

מהירות מעבר הדחף העצבי באקסון היא 2- 120 מטר בשניה. ככל שהאקסון עבה יותר מהירות מעבר הדחף היא גבוהה יותר. האקסונים הארוכים ביותר נמצאים ברגליים של יונקים ומהירות מעבר הדחף בהם היא הגבוהה ביותר.

כאשר הגירוי העצבי מגיע לקצה האקסון מתרחש תרגום של הדחף העצבי לאות כימי. משלפוחיות הנמצאות בקצה האקסון  משתחרר חומר הנקרא נוירוטרנסמיטר. הנוירוטרנסמיטר מופרש לסינפסה ועובר בדיפוזיה את המרווח הסינפטי ומגיע אל קרום התא הקולט הבא. בקרום התא מצויים קולטנים המזהים את הנוירוטרנסמיטר וקושרים אותו לקרום התא. קשירתו  של הנוירוטרנסמיטר מעוררת תגובה: אם התא הוא תא עצב זה מעורר דחף עצבי, אם התא  תא מטרה זה מעורר תגובה (התכווצות של תא  שריר, הפרשת תוצר מבלוטה)

 

 

  • ישנם סוגים שונים של נוירוטרנסמיטרים.
  • על מנת שדחף עצבי יעבור מנוירון אחד לשני יש צורך שמספיק קולטנים יקשרו לנוירוטרנסמיטר
  • בסינפסה פועלים אנזימים המפרקים את הקשר בין הנוירוטרנסימטר לקולטן. יש חשיבות רבה לפעילותם
    התקינה של אנזימים אלו. במידה ואנזימים אלו לא פועלים הדחף נמשך כל הזמן (יש גירוי קבוע
    להתכווצות השריר או להפרשת חומר…)
  • מעבר המידע בתוך תא העצב נעשה בדחפים עצביים (חשמלי) ואילו המעבר בסינפסה הוא באמצעות
    אות כימי.
  • מסביב לאקסון ישנה שכבה העוטפת אותו, שכבת מיאלין, והיא מבודדת את האקסון ומאפשרת מעבר
    תקין של דחף עצבי. בטרשת נפוצה יש פגיעה במעטפת המיאלין הזו וכתוצאה מכך – פגיעה במעבר
    הדחף העצבי.

ראו גם: השפעת סמים ואלכוהול על מערכת העצבים

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה \ ביולוגיה של גוף האדם

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות