מערכת הנשימה – סיכום

 

  • תפקיד מערכת הנשימה הוא בביצוע חילוף גזים עם הסביבה החיצונית: קליטת חמצן וסילוק פחמן דו- חמצני.
  • החמצן מועבר מהריאות, ע"י הדם לכל התאים ומשמש שם לצורך תהליך הנשימה התאית. תהליך הנשימה התאית הוא תהליך בו התאים מפרקים גלוקוז ומנצלים את האנרגיה שהתקבלה מכך לצורך הפקת ATP.
    ה- ATP משמש את התאים כמקור אנרגיה לכל התהליכים הצורכים אנרגיה. במהלך תהליך הנשימה התאית מנוצלת אנרגיה כימית וכן משתחררת אנרגיית חום.
  • לחץ חלקי של חמצן: תרומתו של החמצן ללחץ האטמוספירי הכללי. עם העלייה לגובה, ישנה ירידה בלחץ האטמוספרי הכללי ולכן יש ירידה גם בלחץ החלקי של החמצן.

 

מבנה מערכת הנשימה

אף ¬ קנה נשימה ¬ סימפונות ¬ ריאות ¬ נאדיות

האיברתפקיד
אףפנים האף בנוי כחללים מפותלים הנקראים מערות האף. מערות האף מצופות רירית המפרישה ריר ועשירה בלחות. הפיתולים במערות האף מגדילים את שטח הפנים ולכן את שטח המגע של האוויר עם רירית האף. האוויר מתחמם וסופח לחות וכך האוויר מתאים לסביבה השוררת בריאות. האף גם מהווה מסננת לאוויר בעזרת הריר וריסים המצויים באף ודוחפים את הריר לכיוון הלוע וכך הוא נבלע בוושט (ליחה).
קנה נשימהמעביר את האוויר מהאף לסימפונות. בקצה קנה הנשימה ישנה לשונית הנסגרת בעת בליעה ומונעת מעבר מזון דרך הקנה.

לאורך הדפנות פנימיות של הקנה יש ריסים זעירים, כמו באף, הנעים בתנועה קבועה כלפי מעלה ודוחפים שאריות ריר, המגיע ממערות האף, ללוע.

קנה הנשימה בנוי מטבעות סחוס קשיחות, לא סגורות בחלק הצמוד לוושט. הטבעות הקשיחות מאפשרות לקנה להישאר פתוח תמיד, העובדה שאינן סגורות מאפשרת התרחבות של הוושט בעת  מעבר מזון דרכו.

סימפונות, ריאות, נאדיות ריאהקנה הנשימה מתפצל לשני סימפונות. כל סימפון ממשיך להסתעף מסתעף בקצהו עד שנגמרים בשקיות קטנות שהן נאדיות הריאה. כל ריאה בנויה ממליוני נאדיות. חילוף הגזים מתרחש בין הנאדית לנימי הדם העוטפים אותה.

התאמה בין מבנה לתפקוד:

א. הנאדיות מגדילות את שטח הפנים הבא במדע עם  האוויר ¬ קליטה ומעבר יעיל יותר של חמצן.

ב. דופן הנאדית דקה מאד, בנויה משכבה אחת של  תאים דבר המאפשר חילוף חומרים יעיל ומהיר.

ג. כל נאדית מוקפת בנימי דם רבים דבר המגדיל  את יעילות מעבר החמצן מהנאדית לדם.

 

פעולת הנשימה

  • בפעולת הנשימה משתתפים בנוסף לריאות גם הצלעות והשרירים הבין- צלעיים, הסרעפת ובית החזה.
  • שאיפה: השרירים הבין-צלעיים מתכווצים, שרירי הסרעפת מתכווצים ¬ הצלעות מתרוממות, הסרעפת יורדת לכיוון הבטן ¬ חלל בית החזה גדל ¬ הריאות מתרחבות (בגלל קרום הריאות המחובר מצד אחד לצלעות ומד שני לריאות) ¬ לחץ האוויר בריאות קטן ¬ אוויר מבחוץ זורם פנימה.
  • נשיפה: שרירי בית החזה מתרפים, שרירי הסרעפת מתרפים ¬ הצלעות יורדות, הסרעפת עולה כלפי מעלה ¬ חלל בית החזה קטן ¬ הריאות נדחסות ¬ הלחץ בתוך הריאות גדל ¬ אוויר יוצא החוצה
  • קצב הנשימה מווסת ע"י מרכז בקרת הנשימה במוח. המוח משנה את קצב האיוורור בהתאם למצב הגוף. הגורם העיקרי המשפיע על קצב הנשימה הוא רמת הפחמן הדו- חמצני בדם. עודף של פחמן דו- חמצני מהווה גירוי למרכז בקרת הנשימה להגביר את קצב האיוורור.  הרגישות לשינוי בריכוז הפחמן הדו- חמצני היא גבוהה מהרגישות לריכוז החמצן. כמו כן, דבר זה מונע את האפשרות של הפסקת נשימה מרצון כיוון שברגע שרמת הפחמן דו- חמצני תעלה מעל סף מסויים המוח יפעיל את שרירי החשה ואת מנגנון השאיפה.
  • איוורור יתר (היפרוונטילציה) הוא מצב של ירידה ברמת הפחמן הדו- חמצני כתוצאה מנשימות מאד מהירות. האיוורור המהיר מסלק את הפחמן הדו- חמצני במהירות. כתוצאה מהירידה ברמת הפחמן הדו- חמצני מערכת הבקרה מפסיקה את הנשימה ¬ התעלפות ¬ קצב הנשימה המהיר נחלש ¬ עלייה ברמת פחמן דו- חמצני ¬ חידוש נשימה

 

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה \ ביולוגיה של גוף האדם

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות