שליטה במשתני המחקר – סיכום

שליטה במשתני המחקר

השליטה בהגדרת המשתנים (נומינלית ואופרציונלית), קביעת מספר ערכיהם, ההפעלה שלהם והמדידה שלהם מקנה לחוקר 4 יתרונות:

1) בלבדיות

המשתנה הב"ת לבדו, בהגדרתו האופרציונלית, מבחין בין קב' הניסוי לביקורת.

בקבוצות טבעיות בשדה, המפעילות לחץ קבוצתי, למשל, קיימים יחסים מורכבים בין החברים שעלולים לקזז את השפעת הלחץ הקבוצתי הטהורה. כלומר, הלחץ אכן משפיע, אך בגלל משתנים אחרים, לא תמיד מתבטא בפועל.

(כמו אדם שמתחרה על מנהיגות).

בניסוי מעבדה (כמו של אש) החוקר יכול לבדוק השפעתו הבלבדית של המשתנה הב"ת ע"י:

  1. הגדרה חד משמעית של המשתנה הב"ת.
  2. קבוצת ביקורת השקולה בכל לקב' הניסוי מלבד המשתנה הזה.

בדוגמה- אש הגדיר את המשתנה הב"ת (לחץ קבוצתי) כ"פער דעות בין רוב של 7 אנשים לבין אדם יחיד".

לו כלל בהגדרה מרכיבים נוספים (איום,למשל) היה קשה לדעת לאיזה גורם יש לייחס את הקונפורמיות- לפער הדעות או לאיום.

מצבים מציאותיים אינם משוחררים מהשפעת משתנים נוספים. בניסוי מעבדה המטרה היא ליצור מצב לא מציאותי, המבודד את המשתנה:

  • אש העמיד כל נבדק בעימות עם 7 אנשים, המביעים בעקביות דעה שונה משלו (דבר שלא ייתכן במציאות).
  • אש יצר מצב בו 2 קבוצות מבצעות אותה מטלה בו זמנית, אלא שהאחת מכריזה את הערכותיה בקול (ניסוי), ואילו השנייה רושמת אותן, גם זה לא יקרה במציאות.

חסרון הבלבדיות:
היא עלולה לגרום לאיבוד השליטה בניסוי, ואפילו את הבלבדיות עצמה. אם החוקר מעוניין להראות שהמשתנה הב"ת משפיע על התלוי, כלומר- ליצור הבדל בין קב' הניסוי לביקורת– עליו לדאוג ש:

  • המניפולציה תהיה יעילה– תשפיע על הנבדק. אם החוקר רוצה להשפיע על עמדת הנבדק ע"י דמות סמכותית, עליו לגייס למחקר דמות שבאמת נתפסת כסמכותית בעיני הנבדק.
  • על החוקר להפעיל את המשתנה הב"ת בעוצמה רבה, כך שההבדל שייווצר בין הקבוצות במשתנה התלוי יהיה גדול מהשונות הבין-אישית במשתנה זה, הקיימת ממילא בתוך כל קבוצה.

ייעול המניפולציה גורר שתי בעיות:

א. בעיה אתית– החוקר לא יכול להתעלל בנבדקים איך שבא לו.

ב.  הסתכנות באובדן השליטה במשמעות הממצאים-

  1. כדי שמניפולציה תהיה משמעותית, קשה שלא להשתמש בגירויים מורכבים. התוצאה: תנאי (מצבי) ניסוי שונים באותו מחקר עלולים להיבדל אחד מהשני ביותר מממד אחד.

דוגמא: במחקר בדקו את השפעת מקור מידע אמין על שינוי בעמדות, ונתנו לנבדקים לקרוא חומר של מקור אמין- מדען לעומת נבדקים שקראו אותו דבר בעיתון. במקרה הזה נמצאו הבדלים חלשים בלבד, והחוקרים טענו שהם נבעו מההעברה העקיפה של המסר, שלא נעשתה פנים אל פנים. מחקר המשך בדק אותו הדבר, רק שהפעם כל נבדק נפגש עם מקור אמין (עו"ד). כאן נמצאו הבדלים ברורים מאוד, אבל בשל רצונו ליצור מניפולציה חזקה, החוקר איבד את השליטה במשמעות ממצאיו- קשה לדעת לאיזה גורם יש לייחס את ההבדלים שנמצאו- למגע האישי, למומחיות המקור או להופעתו.

  1. גם גירוי פשוט יכול להיתפס באופנים שונים ע"י נבדקים שונים.

למשל, במחקר הראשון, קשה לדעת האם המשתנה המבחין בין המדען לעיתון הוא "מומחיות" או "אמינות".

כלומר, אפשר לייחס משמעות שונה, גם לגירוי שנראה חד ממדי.

בעיית ריבוי המשמעות נובעת מהעדר הלימה בין המשתנה התיאורטי למשתנה התצפיתי. לכן במדעי החברה מציעים חוקרים בד"כ יותר מפירוש אחד לממצאיהם המבוסס על פירוש אחר למשתנה הבלתי תלוי.

 

2) רגישות ועוצמה

בניסוי החוקר קובע את ערכי המשתנה הב"ת ואת מספרם. לכן, הוא יכול לבחור באילו דרגות עצמה הוא יפעיל את המשתנה הב"ת (למשל, האם נחוץ רוב של 3 אנשים, 4 או 8 כדי ליצור לחץ קבוצתי).

יכולת זו מעניקה לו שני יתרונות על פני מחקר השדה:

א. הוא יכול לבדוק איך משפיעים פערים קטנטנים בין עוצמות שונות של המשתנה הב"ת על המשתנה התלוי. כלומר, השליטה במשתנה הב"ת מבטיחה רגישות רבה בבדיקת הקשר בין הב"ת לתלוי.

בקב' טבעיות בשדה קשה למצוא קבוצות, שיש ביניהן הבדל מזערי בלבד במשתנה הב"ת. למשל, אם החוקר רוצה לבדוק השפעת סם, הוא יכול להזריק לקב' שונות כמויות סם שונות, הנבדלות ביניהן במיליגרמים. אילו המחקר היה נערך בקרב נרקומנים בשדה, לא סביר שהיו מוצאים נבדקים שיש ביניהם הבדלים כה מזעריים בכמות הסם.

ב. החוקר יכול להפעיל את המשתנה הב"ת בעוצמה גדולה יותר מזו הקיימת באופן טבעי. למשל, כאשר יש שונות בין-אישית רבה בין הנבדקים, המקשה על מציאת הקשר.

 

3) וריאציות שיטתיות וחזרה

מכיוון שהחוקר בוחר את המשתנים, את הנחקרים ואת זמן ומקום הניסוי-

א. הוא, או חוקר אחר,  יכול לחזור עליו באותם תנאים פעמים אחדות, עם נבדקים שונים.

כאשר המחקר נעשה בשדה, איש לא יכול להבטיח שהאירועים שהתרחשו כשהחוקר עשה את תצפיותיו, יחזרו אי פעם באותו אופן.

ב. הוא יכול לערוך ווריאציות שיטתיות- שינויים מבוקרים בתנאי הניסוי, כדי ללמוד על היבטים שונים של התופעה. הכוונה היא לחזרה על הניסוי על כל פרטיו, תוך שינוי מבוקר של משתנה אחד.

לאחר שאש מצא, למשל, שרוב של 7 גורם לקונפורמיות, הוא חזר על אותו ניסוי בשינוי מספר ערכי המשתנה הב"ת (רוב של 5, למשל). זאת, כדי לברר את הקשר בין גודל קבוצת הרוב לרמת הקונפורמיות.

מטרות החזרות השיטתיות:

א. להוסיף ידע על הקשר בין המשתנה הב"ת לתלוי.

ב. "לטהר" את ההשפעה הבלבדית של המשתנה הב"ת.

למשל, כדי לבדוק אם המניפולציה של המשתנה "אמינות" (ע"י הערכים: מדען ועיתון) ניתנת לפירוש דו-משמעי, ניתן לחזור על הניסוי, רק שהפעם המקור האמין יהיה עיתון אמין (ולא מדען). אם יתקבלו אותן תוצאות, הרי שהמשתנה שהשפיע בניסוי הראשון היה "אמינות" ולא מומחיות.

את תהליך "הטיהור" ניתן לבצע ע"י:

א. ניסויים חוזרים.

ב. הוספת קבוצות ניסוי או ביקורת למערך הניסוי המקורי שיעזרו לבודד את הגורם הנבדק.
חשוב לזכור: בתהליך הטיהור יש לשנות בכל ווריאציה מרכיב אחד בלבד של מערך הניסוי, כדי שאפשר יהיה לפרש באופן חד משמעי את ההבדל בין 2 תנאי הניסוי. לכן, עלול תהליך הטיהור להיות מורכב ולכלול כמה ניסויים. אמנם תמיד יהיה ניתן להמשיך ולפרש את מסקנות הניסוי באופנים שונים, אך יכולת השליטה בניסוי מאפשרת לתכנן ניסויים שינסו לסתור את הפירוש החלופי.

 

4) כיוון הסיבתיות

החוקר יכול להפעיל את המשתנה הב"ת לפני התלוי, ובכך לא רק לקבוע שיש קשר בין השניים, אלא שהמשתנה הב"ת הוא המשפיע על התלוי (ולא להפך).

יש לזכור, שאי אפשר להסיק זאת באופן חד משמעי, כל עוד לא הופרכו הסברים חלופיים. החוקר יכול לדחות הסברים רבים, אולם לעולם לא יוכל לדחות את כולם מהסיבה הפשוטה שהוא לא תמיד מודע לכולם.

 

שליטה בעזרת קב' ביקורת

  • אחד היתרונות של הניסוי.
  • מטרת קב' הביקורת היא להפריך הסברים חלופיים– כלומר, לוודא, שאפקט הניסוי נגרם באופן חד משמעי בשל המשתנה הב"ת ולא בשל משתנים אחרים. בלעדיה אי אפשר לדעת איך הנבדקים היו מתנהגים אילו לא נחשפו למשתנה הב"ת, ואז אי אפשר להעריך כראוי את השפעתו.
  • הניסוי הפשוט ביותר כולל קב' ניסוי אחת וקב' ביקורת אחת (כמו של אש). ניסויים מורכבים יותר כוללים כמה קב' ניסוי וקב' ביקורת אחת, או כמה קב' ניסוי ללא קבוצות ביקורת, כאשר כל קב' ניסוי משמשת ביקורת לשנייה.

למשל, כדי לבדוק השפעת חרדה על הישגים, ניתן להשוות הישגים של נבדקים חרדים מאוד להישגים של נבדקים שרמת חרדתם בינונית או נמוכה, משום שקשה למצוא נבדקים ללא כל חרדה. כל אחת משלושת קבוצות הניסוי משמשת ביקורת לאחרות.

  • קב' ביקורת (שלא נעשתה בה מניפולציה) היא בעצם מקרה פרטי של קב' ניסוי, שערך המשתנה הב"ת בה הוא אפס.
  • הקושי העיקרי הוא לדאוג שקב' הניסוי והביקורת יהיו שוות במשתנים רבים ככל האפשר לפני הפעלת המניפולציה, ולשמור על שוויון זה לאורך כל הניסוי (למעט המשתנה הב"ת, כמובן).

לשם כך, דרושים התנאים הבאים:

  • נבדקי קב' הניסוי והביקורת יידגמו מאותה אוכלוסיה – יש למנוע, למשל, שנבדקי קב' הניסוי יקבלו תשלום, ונבדקי קב' הביקורת יהיו מתנדבים.
  • נבדקי 2 הקב' ייבדקו באותו זמן – אם קב' הניסוי תיבדק ביום א' והביקורת ביום ה'- אז האירועים שהתרחשו בין יום א' לה' עלולים לשמש הסבר חלופי.
  • נבדקי 2 הקב' יטופלו באותו אופן במשך הניסוי, מלבד המניפולציה הניסויית.
  • כל תדרוך יהיה זהה בכל הקבוצות – ההבדל היחיד בהוראות הוא רק זה המתבקש מהמניפולציה. בניסוי אידיאלי, הניסוי נמשך אותו זמן ב-2 הקבוצות והן מקבלות תדרוך מאותם אנשים.

 

שליטה בהבדל שבין קב' הביקורת לניסוי

מטרת מחקרים היא בד"כ לזהות הבדלים בין אנשים במשתנה הנחקר, ואת סיבותיהם.

במילים אחרות- לאתר את השונות וגורמיה.

משתנה בעל ערך קבוע הוא משתנה שאין בו שונות (אין הבדלים בין-אישיים), והוא לא יכול לשמש נושא למחקר, פשוט משום שמתאם בינו לבין כל משתנה אחר יהיה אפס.

במחקר המתאמי – אם אין שונות נתונה, אין טעם במחקר.

במחקר הניסויי – אם החוקר לא יוצר שונות, אין טעם במחקר.

חזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית \ שיטות מחקר

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות