ניסוח שאלות בשאלון מחקרי – סיכום

ניסוח השאלות
התוקף והמהימנות של השאלות יכולות להיפגע בגלל הטיות מכמה סוגים- הטיות שמקורן במרואיין, הטיות שמקורן בניסוח השאלות והטיות שמקורן שניתוח התוצאות (זו כמובן בעיה בניתוח התוצאות, אך ניסוח שאלה כהלכה יכול  להקטין טעויות בפירושה). כמובן גם שיש הטיות שניתן לייחסן גם ליותר ממקור אחד.
הטיות שמקורן במרואיין-

חוסר מוטיבציה, העדר עניין ועייפות, גורר קריאה שיטחית והתחמקות דרך תשובות כמו "לא יודע".

 

רציה חברתית– הצורך להיראות "בסדר" לפי הקריטריונים המקובלים בקבוצת ההתייחסות של הפרט.

כוללת 3 הטיות-

  1. נטייה שלא להודות בהתנהגות/דעה לא מקובלת.
  2. נטייה להסכים עם טענה המוצגת כמקובלת או מנוסחת בצורה חיובית.
  3. אי נכונות להודות בבורות ("האם שמעת או לא שמעת על החוק להגנת העציצים?…").

 

אפקט ההילה– לעתים שאלות בוחנות משתנה מסוים מכמה היבטים. למשל, בדיקת דימוי האשכנזי מבחינת השכלה, חביבות, מראה חיצוני וכו'. כאשר יש מתאם גבוה בין התגובות בהיבטים השונים, זה עלול לנבוע לא רק מדעתו הכנה של הנבדק, אלא מהנטייה להכליל מתגובה לשאלה אחת לתגובה לשאלה אחרת. בדוגמה זו- ייחוס תכונה שלילית לאשכנזי בהיבט הראשון עלולה לתת לאשכנזים תווית שלילית כללית. אפקט זה יכול להתרחש גם בין שאלות העוסקות בנושאים קרובים.

 

נטייה להעדיף כיוון מסוים בסולם התשובות- כאשר התשובות מוצגות לפחות בסולם סדר, הן מוצגות בסדר עולה או יורד. כל אחת המנטיות האלו מביאה לקבלת מתאמים גבוהים שאינם מקשפים את המציאות. יש מרואיינים הנוטים לענות בכיוון קבוע:

  1. העדפת הערכים הקיצוניים של סולם התשובות.
  2. הימנעות מנקיטת עמדה ברורה ובריחה לאמצע ("ככה- ככה"…).
  3. נטייה לענות תמיד בחיוב/שלילה מבלי להתייחס לתוכן השאלה.

השפעת סדר התשובות– נטייה לבחור בתשובה הראשונה (הנטייה הקודמת הושפעה מתוכן וזו מסדר התשובות).

 

קושי להתמודד עם שאלות המנוסחות על דרך השלילה– הענקת תשובה שלילית על השאלה היא למעשה שלילה של השלילה, וזה די מבלבל.

 

הטיות בניסוח השאלות

1.אי בהירות השאלה– לשאלה אין אותה משמעות בעיני כל המרואיינים ובכך נפגע התוקף. גורמים לאי- בהירות:

  • ניסוח מעורפל– שימוש במילים רב- משמעיות. למשל: "למי יש יותר סיכויים לרכוש השכלה גבוהה- לאשכנזים או לספרדים?". יש נבדקים שיפרשו את המילה "סיכויים" כפוטנציאל אישי, ואז השאלה תהיה- למי יש יותר פוטנציאל? אחרים יפרשו אותה כתנאי סביבה ואז השאלה תהיה- למי הסביבה יותר מאפשרת לרכוש השכלה?

ב. שאלה רב- היבטית: שאלה הכוללת כמה שאלות. למשל- "מי במשפחתך קובע מה לקנות, ומי קובע את הסכום שיוקדש לקנייה?" תשובות: אבא/אמא. חלק מהנבדקים עשוי לענות על ההיבט הראשון בלבד, וחלק רק על השני.

אי בהירות בשאלה גורמת לנבדקים שונים להבין אותה בדרכים שונות, ובכך מוגדלת שונות התשובות בצורה מלאכותית. זה "רעש" כי זו לא שונות שנובעת מהבדלים בינאישיים ביחס לשאלה.

 

  1. ניסוח מטה של השאלות או התשובות – גורם לנבדקים שונים להגיב בצורה דומה, ובכך מקטין את שונות התשובות בצורה מלאכותית.

א. הטיות בנוסח השאלה

  1. הצגת דעה כנורמטיבית/ייחוסה לאישיות פופולרית. "רוב הציבור חושב ש…"
  2. הצגת רק צד אחד של המטבע- "באיזו מידה אתה שבע רצון מ…", כאילו החוקר מניח שיש שביעות רצון, והוא רק מודד את רמתה.
  3. הבלטת גורם מסוים בשאלה. "אם X יקים רשימה לכנסת האם תצביע עבורו?" מבליט רשימה זו על רשימה אחרת
  4. שימוש במושגים בעלי ערך חיובי/שלילי גבוה (מטען רגשי)- למשל ל"דמוקרטיה" יש ערך חיובי גבוה. לכן, שאלה כמו "האם מותר לצמצם את הדמוקרטיה כדי לשלול זכויות מערבים?" לא תעניק אותן תגובות כמו "האם יש לתת לערביי השטחים זכות הצבעה לכנסת?".

 

ב. הטיות בנוסח התשובות-

  1. העדר איזון בתשובות- למשל, 3 תשובות שמתארות רמות שונות של שביעות רצון, ורק שתיים שמתארות את הקוטב השני-  גדל הסיכוי שהתשובה תהיה חיובית.
  2. סדר הצגת התשובות (לעיל), מרואיינים יכולים להיתפס לתשובה הראשונה שהם רואים וקרובה לדעתם, למרות שאח"כ יש תשובה קולעת יותר.

    הטיות שמקורן בקשר רופף בין עמדה והתנהגות
    כפי שתואר אין קשר מובן מאליו בין עמדות או "נכונות" שאותן מודד הסקר להתנהגות בפועל (משום שהתנהגות מושפעת גם מגורמי מצב). זה רלוונטי כיוון שאחת ממטרות הסקר היא לחזות התנהגות. כזכור, שאלון בודק עמדות, והחוקר מנסה ללמוד ממנו על ההתנהגות הצפויה.

פתרון: הבלטת גורמי המצב בשאלון– כאמור, אם גורמי המצב היו קיימים בעת המדידה, הם היו משפיעים על התשובות ותוקף הניבוי של השאלון היה גדל. לכן, רצוי להבליט אותם גם בעת מילוי השאלון ע"י שאלות עזר-

נניח ששאלה בודקת נכונות להתנדבות- "במידה ותתבקש, האם תהיה מוכן להתנדב ל…".

ההמלצה היא להקדים לשאלה שאלות פתוחות אחרות כמו: אילו שיקולים אתה מביא בחשבון, אילו גורמים מניעים אותך להתנדב וכו'. שאלות אלו מאלצות את המרואיין לחשוב על גורמי המצב המשפיעים עליו.

משום שעל כל אדם משפיעים גורמים אחרים, כדאי לנסח את השאלה בצורה פתוחה.

כללים לניסוח השאלה
1. ניסוח בהיר-
לצורך כך יש להקפיד על כמה כללים-
א.  הימנעות ממילים בעלות יותר ממשמעות אחת או הוספת הגדרה אופרציונלית כאשר המושג עמום. "למי הכישורים המתאימים יותר" במקום "למי סיכויי הצלחה גבוהים יותר".
ב. לוודא שהשאלה מתייחסת להיבט אחד בלבד. לא לשאול "מי קובע מה קוהים ומה הסכום  המרבי" אלא לחלק לשתי שאלות.
2. המנעות משימוש במושגים בעלי מטען ערכי או רגשי-
יש לתרגם את המושגים בעלי מטען רגשי למונחים אופרציונליים ניטרליים. במקום דיקטטורי לומר משטר של אדם אחד חזק.
3. המנעות מהבלטת גורם אחד לעומת אחרים- לעיתים לא ניתן למנוע הבלטה זו לחלוטין (כמו השאלה על הרשימה של X) אבל אפשר לנסות להבליט גם גורמים קשורים אחרים, כמו לשאול לפני למי היית מצביע לו היו בחירות היום.
4. איזון בין החלופות המופיעות בניסוח השאלה והימנעות מהצגתן כנורמה- "האם אתה מרוצה/לא מרוצה" במקום "עד כמה אתה מרוצה". הימנעות מהצגת דעה מסוימת כנורמה או ייחוס דעה לאישיות או קבוצה פופולאריים –במקום "הרוב חושבים ש" עדיף לומר – "יש החושבים ש".
5. הימנעות מניסוח על דרך השלילה
6. מתן אפשרות למרואיין להודות שאינו יודע להשיב-
בשאלות כמו "מה דעתך על" בעקבות רציה חברתית עלול נבדק לסמן תשובה למרות שאין לו דעה בעניין כדי לא להודות בבורות. עדיף לשאול אם יש לנבדק דעה בעניין, ואם כן מה היא.
7. שימוש בשאלות קצרות ככול הניתן, תוך הקפדה על הכללים האחרים.
כללים לניסוח התשובות

  1. סגירה נכונה של שאלות
    ע"מ למנוע הטיה כללית בתשובות, על התשובות לשאלה הסגורה למלא אחר 3 תנאים:

א. רלוונטיות– כל התשובות צריכות להיות רלוונטיות לשאלה ולגעת באותו היבט.

ב. זרות– אסור שתהיה חפיפה מלאה או חלקית בין התשובות, אלא אם כן החוקר מבקש מהנבדק לבחור כמה תשובות ולא רק אחת.

ג. מיצוי– התשובות צריכות לכלול את כל האפשרויות לענות על השאלה (הרבה פעמים מוסיפים תשובה "אחר" כדי למנוע בעיה זו).

בכדי לסגור שאלה טוב נהוג לעבור את השלבים הבאים:

  • להציג כשאלה פתוחה בפני מדגם קטן בראיונות עומק ולראות מה התשובות האפשריות.
  • לקבץ את כלל התשובות למערכת תשובות שממלאת את תנאי הרלוונטיות, זרות והמיצוי.
  • לבדוק על מדגם קטן אם 3 התנאים מתקיימים.
    שמירה על איזון בין תשובות אפשריות- בתשובות לא להציג יותר תשובות לכיוון מסויים.
    3. הימנעות מהצגת התשובה "לא יודע"- למנוע פיתוי להימנע מלחשוב או לסמן תשובה, עם זאת המראיין צריך לדעת כיצד לסמן תגובה כזו כאשר המרואיין יוזם אותה.
    4. פריסת הסולם ע"פ מספר רב של דרגות- הרבה אופציות ביניים יכולות למנוע מאנשים להמשך דווקא לתגובות קיצוניות. עולה השאלה לגבי האפשרות לתשובה אמצעית, מחקרים הראו שתשובה כזו לא משנה את היחס בין עמדות בעד ונגד.
    5. מתן ערכים מילוליים לערכים מספריים- יכול לעזור למנוע בילבול לגבי מה מייצג כל מספר וכך למנוע הגדלה של השונות באופן מלאכותי.
    6. על מנת להתגבר על השפעת סדר הצגת התשובות-
  1. כרטיסים- הצגת כל פריט/תשובה על כרטיס נפרד, ובקשה מהמרואיין לסדר את הכרטיסים לפי הקריטריון הרצוי.

חסרון: שיטה זו לא מעשית בסקר עם הרבה מרואיינים בשל- א. החשש שהמראיין יאבד כרטיס

ב. המרואיינים יסרבו להשתתף

  1. הצגת התשובות בסדר שונה לאנשים שונים– חלוקת המדגם באופן מקרי לתתי-קבוצות, והצגת הפריטים בסדר שונה לכל קבוצה. השפעת סדר הפריטים תתקזז מעבר לנוסחים השונים.

חסרון: שיטה יקרה וגוזלת זמן, ולכן לא מאוד מקובלת.

  1. סידור עפ"י א"ב והדגשת עובדה זו למרואיין. עשוי להקטין, אך לא לבטל את האפקט.
  2. אילוץ הנבדק להתייחס לכל פריט בנפרד– הסדר משפיע משום שהמרואיין מתעצל לעבור על כל רשימת התשובות. לכן, ניתן לבקש הערכה נפרדת לכל פריט, ובכך לאלץ אותו לעבור על כל הרשימה, ורק אז להעניק הערכה יחסית ולבחור פריט אחד.
  3. הוראה להתייחס לכל התשובות– בסולם תשובות שמי (שבו לסדר אין משמעות) יש להורות למרואיין לבחון תחילה את כל התשובות האפשריות.

 

כללים נוספים
1. שימוש בשאלות השלכה
2. שימוש בשאלות מוטות בכדי להפוך אפקט של רצייה חברתית ("הרבה סטודנטים מעתיקים בבחינות")
3. סיווג השאלה לפרק זמן מוגדר- מקטין את הסיכויים לרצייה חברתית. לא "האם אתה קורא" אלא האם קראת אתמול" שאלות מדייקות יותר מורידות את אחוז התשובות השקריות. יתרון ניסוח מדויק– לנבדק קשה לשקר באופן מפורש. קל יותר לשקר כאשר השאלה לא מתייחסת לפרק זמן מדויק. חסרון ניסוח מדויק– יום האתמול אינו משקף את ההתנהגות הכללית. ייתכן אדם שקורא עיתונים כל יום, אך דווקא אתמול הכלב אכל לו את העיתון. ייתכן גם אדם שאף פעם לא קורא, ואתמול קרא. מניחים שבמדגם גדול יהיה אותו מספר של אנשים משני הסוגים, והם יאזנו זה את זה.

  1. הפרדה בין שאלות שעלולות להשפיע זו על זו– יש לפזר שאלות העוסקות בנושאים קרובים/בהיבטים שונים של אותו משתנה בכל השאלון, כך שתהיינה מופרדות ע"י שאלות אחרות. חסרון: למרואיינים קל יותר להשיב, כשכל השאלות הדנות באותו נושא מרוכזות במקום אחד.

פיזור השאלות הקרובות בשאלון.
5.  שימוש בסדרת שאלות באותו נושא כשאותה עמדה תבוטא בחלק מהשאלות בשלילה ובחלק בחיוב- כך ניתן לזהות נבדק שמשיב תמיד בכיוון אחד וימנע אומדן יתר של אותה עמדה.
6. הבלטת גורמי המצב בשאלון– כאמור, גורמי המצב מחלישים את הקשר בין עמדה להתנהגות. רצוי להבליט אותם גם בעת מילוי השאלון ע"י שאלות עזר, כך תוקף הניבוי של השאלון היה גדל.

חזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית \ שיטות מחקר

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות