1984 \ ג'ורג' אורוול – סיכום

 

עלילת הספר: 1984 נכתב בשנת 49 ומתאר בצורה מפתיעה את מה שעתיד לקרות במשטרים דיקטטוריים (כמו רוסיה). גיבור הספר, וינסטון חי בשנת 1984 בבריטניה, שנקראת עכשיו  אוקאינה. שמו של וינסטון סמית (כמו שמם של אובראיין ויוליה) לא נבחר במקרה. וינסטון סמית זה שם נפוץ ביותר, מה שמראה שהוא מיצג כל אדם ממוצע. המשטר באוקאניה הוא משטר דיקטטורי לחלוטין שלא נותן שום אפשרות לביטוי, מחשבה ולחיים חופשיים כפי שהם מוכרים לנו כיום בעולם החופשי. המשטר עוקב אחריך לכל מקום שתלך באמצעות ה'טלסקרין' (מכשיר שידור וקליטה) שמוצב בכל מקום (כמעט) ובאמצעות משטרה חשאית. כמו כן, גם חשיבה עצמאית אסורה, ועליה מפקחת 'משטרת המחשבות' (ביטוי שמיוחס לשר החוץ הצרפתי בקונגרס וינה ב- 1815). את החיים בצל המשטר מסכמת סיסמת המפלגה (המשטר בעצם) 'האח הגדול עינו פקוחה'. רוב התושבים מעריצים את האח הגדול ואת המפלגה. כל יום מתקיים טקס – "שתי דקות השנאה". בשתי הדקות האלה מראים תמונה של עמנואל גולדשטיין, מי שלכאורה מנהיג את המחתרת 'ברית האחים' (שלא ברור אם היא באמת קיימת) שפועלת בחשאיות נגד האח הגדול.

המשטר 'מוחק' כל אדם שיש אפילו שמץ של ראיה (אם בכלל) שהוא בגד או אפילו חשב משהו נגד האח הגדול. עוד דרך של המשטר לשלוט על המחשבות של האנשים היא ה'שיחדש' – המילון של המשטר. אחת המטרות העיקריות של המילון היא לצמצם כמה שיותר את אוצר המילים כך שתהיה פחות מחשבה מצד האנשים. דרך השפה אפשר אפילו לשלוט במוחם של האנשים כמו בסיסמת המפלגה: "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח". המילים הנ"ל הם הפכים מושלמים אבל בתור אזרח שרואה אותם יום יום אתה יכול להאמין להם. כך מתבצע עוד אספקט של שטיפת המוח (השיחדש היה קיים גם ברוסיה הקומוניסטית). וינסטון עובד ב'מיניסטריון האמת' – משרד ממשלתי שעוסק בבידור, חדשות אומנות ותרבות. תפקידו של וינטון הוא 'לשנות את העבר' – הוא מקבל קטעי עיתונות שנכתבו בידי האח הגדול או שהאח הגדול אמר ובמקרה שהאח הגדול טעה וינסטון משנה את הקטע ומשמיד את הכתבה הישנה. בדרך זו המפלגה שולטת על העבר ומעוותת את מחשבותיהם של האנשים. אחד מעמיתיו לעבודה הוא 'אובראיין', אשר למרות ששניהם לא החליפו אף פעם מילה וינסטון מרגיש שיש ניצוץ של הבנה ביניהם ושגם אובראיין מתנגד לאח הגדול. חלקו הראשון של הספר מתאר את אורח החיים של וינסטון תחת הדיקטטורה של המפלגה (כפי שתארתי כאן). וינסטון קונה יומן (דבר שאסור על פי משטרת המחשבות) ומתחיל לכתוב בו. זה המרד של וינסטון במפלגה – הוא חושב מחשבה עצמאית.

 

בחלקו השני של הספר ג'וליה, עמיתה לעבודה של וינסטון עוקבת אחריו ווינסטון משוכנע שהיא ממשטרת המחשבות עד שיום אחד היא מעבירה לו פתק (בסודיות כמובן) שכתוב בו "אני אוהבת אותך" הם מתחילים להיפגש בחשאי ושוכרים חדר שבו הם נפגשים באופן קבוע. יום אחד אובראיין מציע לוינסטון להיפגש. הוא לא מזכיר כמובן שום זכר לברית האחים אבל וינסטון יודע שלזה הוא מתכוון. וינסטון וג'וליה נפגשים עם אובראיין, והוא חושף בפניהם את קיומה של ברית האחים ומציע להם להצטרף. הוא מעביר להם עותק של ספרו של עמנואל גולדשטיין, מנהיג המחתרת. בסוף החלק השני וינסטון וג'וליה נתפסים בזמן קריאה הספר של המחתרת (ע"י בעל החדר שהם שכרו ואובראיין, שהתגלו כסוכנים של המשטרה החשאית).

 

החלק השלישי של "1984" שונה משני החלקים הקודמים. הוא עוסק בצד הפסיכולוגי של וינסטון ומתאר את שטיפת המוח בעינויים שהוא עובר (ואת מה שעברו רבים לפניו) במסדרונות האפלים של מינסטריון האהבה (שעוסק בדין ומשפט). החינוך מחדש נעשה אך ורק ע"י כאב, הרעבה, ועינויים. וינסטון אולץ להתוודות על פשעים שלא עשה (כמו שקרה ברוסיה הקומוניסטית). אובראיין משכנע את וינסטון שמה שהאח הגדול אומר זה מה שנכון, וע"י שיטת המקל והגזר הוא משכנע אותו ש2+2=5. זוהי הנקודה שבה מחשבתו של וינסטון מצייתת למפלגה. באמצאות הכאב (מכות חשמל) שבא והולך לפי התשובות שלו הוא נכנע לאובראיין ומאמין שכל מה שאובראיין אומר נכון. אובראיין מסביר לו את משנתה של המפלגה (שליטה למען השלטון), מאכיל אותו ונותן לו להתאושש. וינסטון מתגאה שלמרות הכל הוא לא בגד בג'וליה. לאחר שוינסטון חזר למצב גופני ראוי והוא אמור להיות משוחרר בחזרה לחברה הוא נילקח אל חדר 101 (שהיו לו איזכורים כבר קודם לכן כדבר נוראי). בחדר 101 מאיימים על וינסטון עם עכברושים (הדבר שוינסטון הכי מפחד ממנו). וינסטון מתחנן שלא ישחררו אותם וברגע האחרון הוא צועק שיעשו את זה לג'וליה במקומו. זאת נקודת השבירה הסופית של וינסטון. אחרי זה וינסטון משוחרר וחוזר לחברה והוא כבר לא אותו בן-אדם. הוא רק עוד עבד של האח הגדול.

במהלך הספר מוצג הסיפור של  אנשים אחרים ש"חטאו" בזה שהם בגדו באח הגדול, גם אותם לקחו לקליטה מחדש, ולאחר ששוחררו וחזרו לחברה בתור גוויות מהלכות, רק אז הם נורו. מה שקורה לוינסטון זה סגירת מעגל מהבחינה הזאת. הוא חוזר לחברה, גוויה מהלכת, ויום אחד, בלי שום אזהרה הוא נורה בעורפו (הירייה שהוא ציפה לה מהרגע שהתחיל לכתוב את היומן) בדיוק ברגע הזה, סופו של הספר, וינסטון אוהב את האח הגדול.

 

1984 השפיע רבות על אנשים בכל רחבי העולם ואין ספק שהוא אקטואלי גם למשטרים שקיימים כיום. אני מרגיש שהספר מאוד השפיע על תפיסת העולם שלי. כמו כן, הספר השפיע על התרבות הפופולרית במאה ה- 20. לדוגמא, באחד מהפרקים של 'סיינפלד' הגיבורים עולים על לימוזינה בשדה תעופה כשהם מתחזים לאדם ששמו אובראיין. לאחר מכן מתגלה שאובראיין הוא נאו נאצי שמעריץ את היטלר. אני לא חושב שבחירת השם אובראיין היא מקרית מכיוון שיש בפרק עוד התייחסויות ל 'אח הגדול' ולמשטר דיקטטורי. כמו כן, הביטויים 'האח הגדול' ו'שיחדש' הם ביטויים נפוצים ומוכרים בתרבות של ימנו.

 

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות