סיפור פשוט – פרק 33-35 – תקציר וסיכום

ראו סיכום ותקציר כל הפרקים של סיפור פשוט מאת עגנון

לסיכום הקודם: סיפור פשוט – פרק 31-32

פרקים 33-35 שגרת חייו בשיבוש לאחר חזרתו.

 

פרק 33  הירשל פוגש את מינה ומשולם ונותר אדיש כלפיהם. בהמשך מתחיל לגלות עניין בבנו. הירשל חושב לעצמו שילדותו של משולם צריכה להיות מבורכת אך מבין, שמכיוון שאין אהבה בינו ובין מינה, לא תוכל להיות ברכה לתינוק.

הירשל נזכר בבלומה ומבין שרק בגלל שליבו נתון לבלומה הוא אינו יכול לשמוח עם אשתו. הוא חושב לעצמו שרבים הם הנישאים ללא אהבה, אך חיים בשמחה, אלא אם כן ליבם נתון לאחרת ואז זה בלתי אפשרי. הירשל נזכר בבלומה ובעובדה שעדיין לא נישאה לאיש.

פרק 34 הירשל נמצא רוב הזמן בחנות, אינו עסוק במחשבות כמו בעבר, אלא בעבודה. הוא כבר אינו משווה בראשו בין מינה ובלומה.

בשבתות, מטייל עם מינה כמו שאר אנשי שיבוש. הוא לבוש על פי כל גינוני החברה. גם מינה וגם הירשל נראים טוב יותר מבעבר. אדם המסתכל עליהם מהצד רואה זאת.  "ומי שעיניו יפות בבני אדםשמח באותו זוג".  הירשל שבעבר נחשב לגאוותן נראה עכשיו כאדם שניתן לדבר איתו.  בטיולם פגשו את בלומה ודק' קנאבינהוט, והירשל נותר כמעט אדיש.

הפרק מסתיים בכך שהירשל מעסיק עצמו בעיקר בחנות "יודע הירשל עתיו ורגעיו, עת לשחק עם אשתו ועת לבוא לחנות, עת לעסוק בסחורה ועת להוציא שעה קלה עם הבריות"

ניתן לומר כי,  הירשל נכנס לחיי שגרה ברורים, מסודרים, על פי כל החוקים והנורמות המקובלות.

 

פרק 35 הירשל ומינה מתחילים לארח בביתם את חבריהם. מתוארת אווירה נעימה ונינוחה בביתם. גם הירשל רגוע ושלו, דבריו אינם תמוהים, הוא אינו רגוז וכעוס, אך בעצם הירשל מתנהל ללא רגשות, הוא כבוי, לכאורה אפשרויות הבחירה בחייו נעות בין עוגייה בצורת לבנה או לב (העוגיות המוגשות לאורחים). המספר מתאר את הנינוחות "רצונך אתה מדבר, רצונך אינך מדבר, רצונך אתה נוטל מין מאפה עשוי צורת חצי לבנה, רצונך אתה נוטל מין מאפה עשוי צורת לב". קיימת כאן אירוניה מכיוון שנראה כי מדובר על אפשרויות בחירה אך למעשה אין כאן כל חופש בחירה. הירשל במצב של ויתור, כניעה והשלמה ניתן לראות זאת מהתייחסותו לעוגיות : "אפשר שעוגיותיה של בלומה טעימות מהן, אלא אף אלו טעימות".

בהתנהגותו זו נראה הירשל רגוע ושלו אך הוא אינו אמיתי ואינו מחובר לרגשותיו ולתחושותיו הפנימיות.

 

נשאלת השאלה האם הטיפול של דר' לנגזם עזר? מצד אחד הוא החזירו לשגרת חייו ולקבלת גורלו כמו שהוא, ובכך בעצם החזירו לתפקוד נורמאלי בחברה, אך זאת במחיר של וויתור על משאלות ליבו. לדוגמא: כאשר הירשל חושב על בלומה לבו אינו סוער עליו, אך הוא חושב לעצמו שאם מינה הייתה מתה בלומה הייתה מתרצית ונישאת לו, ובעקבות מחשבה זו כינה את בנו "יתומי".

כאשר מצבו של משולם מחמיר, חושב לעצמו הירשל שאם בלומה הייתה מטפלת בתינוק בודאי היה מחלים. המספר אומר באירוניה "אלוהים בשמים יודע שכל כוונתו של הירשל לשם בנו, שהרי הירשל דר עם מינה בשלום ואינו תולה עיניו בנשים אחרות. מה מבקש הירשל, השגחתה של בלומה על בנו החולה הוא מבקש". ברור כי הירשל היה רוצה שבלומה תטפל בו עצמו, הוא מודע לכך שהוא עצמו עדיין חולה,  וברור לו שדבר זה אינו אפשרי, לכן הוא עושה השלכה ממנו אל בנו ומתאווה לכך שבלומה תטפל במשולם.

הוחלט לקחת את התינוק לכפר,אל הוריה של מינה, כדי שמינה תוכל להתאושש. זהו פיתרון מעוות לבעיה ( "מעוות לא יכול לתקון" ,ע"פ עגנון), גם אם מינה והירשל יצליחו להסתדר יחד, לבנם לא יצליחו לפתור את הבעיה מכיוון שהרחיקו אותו מהם. כך הם מעבירים את הבעיה לדור הבא. כמו שהירשל לא זכה לחום מצירל, כך גם משולם לא יזכה לחום מצד אמו.

רק לאחר שמשולם יוצא מן הבית יכולים מינה והירשל להתחיל דף חדש.

 לסיכום הבא: סיפור פשוט – פרק 36-37 – סיום הרומן

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות