מר מאני / א.ב. יהושע – סיכום, ניתוח ותקציר

"מר מאני" של א.ב.יהושע נכתב בסוף שנות ה-80.

הספר עוסק בזהות אישית ולאומית. רומן היסטורי, אך גם סאגה משפחתית. סוג של רַשומון לא-מובהק. יש לו ממד גיאוגרפי, היסטורי, פסיכולוגי, דרמטי.

כתוב בריאליזם סִִמלני.

המבנה:

"מר מאני" מתאר שושלת משפחתית של יהודים שמתוארת דרך 5 שיחות שמתרחשות בנקודות מפנה בהיסטוריה:

  • שיחה בין אם לבת בקיבוץ משאבי שדה ב-1982 – מלחמת של"ג.
  • שיחה בין נכד לסבתו בכרתים ב-1944 – מלחה"ע II.
  • שיחה בין פרקליט צבאי בריטי לשופט צבאי בפלשתינה ב-1918 – מלחה"ע I.
  • שיחה בין רופא לאביו בפולין ב-1899 – הקונגרסים הציוניים.
  • שיחה בין אברהם מאני לרבו באתונה ב-1848 – "אביב העמים".

לפני כל שיחה יש הקדמה שמספרת מי המשוחחים, ואחרי כל שיחה יש השלמות ביוגרפיים. לא תמיד המשוחחים הם אנשי מאני, לפעמים הם זרים שפוגשים במאנים. בשיחות שומעים רק צד אחד, ומושמט חלקו של המשתתף השני. ההקדמה וההשלמות ניתנים ע"י מספר כל יודע והשיחה – ע"י מספר עד/גיבור.

מוטיבים:

  • התאבדות או נטייה להתאבדות אצל בני מאני.
  • מראה / אספקלריה – כל בני השושלת משקפים זה את זה וכולם השתקפות שלנו היום. הספר עצמו הוא בבואה לנו. האספקלריה מציגה פנימיות. המאנים הם גם השתקפות של עם.
  • משקפיים – אגון שבר את משקפיו ואפרים מאני מביא לו הרבה זוגות משקפיים שיבחר. אגון עיוור למציאות ורואה את העולם דרך משקפי משפחת מאני – מנסה לייפות את המציאות: אם המאנים ביטלו את יהדותם אפשר לסלוח להם. אפרים מאני בשיחה הראשונה מבקש מהגר להביא לו משקפיים ואביו מוציא הרבה זוגות משקפיים של אבותיו. אפרים מאני איבד את משקפיו = איבד הסתכלות נכונה על הדברים (הוא לא רוצה להכיר בבנו). כולם מאבדים משקפיים ולא מסתכלים נכון על המציאות.
  • שינוי זהות – יוסף מאני טוען שהערבים הם יהודים ששכחו את יהדותם. יוסף מאני אחר טוען שהוא ביטל את יהדותו.
  • סוסים – ייתכן שהם סמל למסע. כל הספר הוא מסע לחיפוש זהות. בשיחה הראשונה יש פסל סוס, בשיחה השניה יש פרד, בשלישית יש קפטן שמחפש סוס אבוד, ברביעית יש סוס שקיבל יוסף מאני, בחמישית יש מסע לירושלים על סוסים.
  • הליכה לאחור – הגר הולכת בכיוון הנגדי, אגון הולך בכיוון נגדי = לפעמים צריך ללכת לאחור כדי להציל דברים. גם הספר כולו מתקדם אחורה בזמן, כמו תל באתר עתיקות.
  • אידאה פיקס = רעיון אובססיבי שסביבו האדם חי. ליוסף מאני יש אידאה פיקס שהערבים הם יהודים ששכחו את יהדות. ליוסף מאני אחר יש אידאה פיקס שהוא ביטל את יהדותו. לאנדריאה זאוכון יש אידאה פיקס של שנאת יהודים. לאנשים בירושלים יש אידאה פיקס.
  • רחם – המזה"ת הוא רחם שרוצים לשקוע בו, כרתים היא רחם כחול של אירופה, ירושלים היא גם רחם ובו אברהם מאני מעבר את כלתו.
  • עזים שחורות – דומות ליהודים "השחורים", מופיעות בירושלים ובכרתי. יוסף מאני "נשחט כמו עז".
  • עקידת הבן.
  • אנשים נעלמים, מתאבדים, נרצחים – מוזכרת בשיחה הרביעית היצירה "ייסורי וורטר הצעיר", שאנשים התאבדו בהשפעתה, והיא מוזכרת בהקשר למשה מאני לאחר שלייקה שפירו עוזבת אותו.
  • יש הרבה משפטנים – גבריאל הוא שופט, בשיחה השלישית יש משפט, הרב דאיה הוא אב בי דין, אגון מציג את סיפורו ככתב הגנה בפני הסבתא ששופטת אותו – כיצד ההיסטוריה שופטת משפח כמו מאני (טיפוסית לעם היהודי אך גם ייחודית). כל סיפור בפני עצמו עוד למשפט ההיסטוריה. הנאצים עמדו למשפט ההיסטוריה וצללו בים.
  • אדרת – מזכירה נביא, המשפחה מעבירה את האדרת מאב לבן = מעבירה את הגורל.

תשתיות ספרותיות:

  • מיתולוגיה יוונית – הולדת בנים-נכדים (גילוי עריות וסיפורים משפחתיים מסובכים כמו אדיפוס), הלבירינת בכרתים. מינוס, מלך כרתים, הוא בן-נכד של זאוס (אמו היתה אירופה). הספינה בשיחה השניה נקראת "דנאה" = שם אמו של פרסאוס (שנלחם במינוטאור), שזאוס בא אליה במטר זהב על אי בים. המיתוס של איקרוס ודדלוס – אגון נוחת בכרתים, הוא עיוור כמו איקרוס,סבתו היא גבוהת לב, ממריאה מהאי ומתרסקת במטוס. דדלוס הוא שבנה את הלבירינת בכרתים. הסיפור הוא מבוך שצריך למצוא בו את המפלצת (= שורש הבעיה) באמצעות החוט (= הפילוסופיה של המחבר). במבוך נעים מהחוץ פנימה, וגם כאן נעים מהתקופה המודרנית אחורה.
  • מקרא – הגר ילדה בן לאברהם, וגם המשרתת של פון זאוכון ילדה לו בן; אברהם עקד את יצחק, והסבתא זאוכון עוקדת את אגון על מזבח הלאומניות הנאצית. יוסף מאני נרצח ועל יוסף המקראי נאמר "טרוף טורף יוסף". אברהם הוא אב-סב ליצחק, כי יצחק נולד כאברהם היה מבוגר. גילוי עריות – יהודה ותמר, לוט ובנותיו, שמכולם יצאו שושלות.
  • ש"י עגנון – אורח נטה ללון.

 

מדרשי שם:

  • "מאני" = 1. "מה אני?" מאניה – שיגעון בספרות הוא יתרון.     3. כסף
  • הגר – במקרא הגר גורשה עם בנה למדבר ושושלת חדשה התחילה בישמעאל. גם כאן שושלת חדשה מתחילה עם רוני, בנה של הגר. גבריאל מאני מנסה כל הזמן לגרש את הגר מביתו אך היא חוזרת.

שם היצירה:

קשור למדרש השם "מאני".

מצבים פוליטיים:

היהודים רוצים לכפות את יהדותם על הערבים, וזהו דבר מסוכן.

מוקדים גיאוגרפיים:

בכל שיחה יש מיקום גיאוגרפי אחר, אך הסיפור נע בין פולין, ישראל (פלשתינה), ירושלים, כרתים (מולדת אירופה ע"פ המיתולוגיה היוונית), תורכיה, מדבר.

יש 2 צבעים – כחול (אירופה) וזהב/צהוב (ירושלים, המדבר).

ירושלים היא מרכז שכולם נוסעים ממנה או אליה. היא מתאימה לתפיסתה בספרות העכשווית – עיר קדושה אך שלילית, יש לה אסוציאציות של חושך, דיכאון, טירוף, שנאה, עיר בודדה, עם חומות ושערים, ,עיר אבן מדבר עקשנית", שיש בה גילוי עריות.

ע"פ הגר שילה: עיר של מתאבדים, גולים, סהרורים, מתים. הירושלמים מדוכאים. זו לא עיר שחיים בה אלא באים לבקרה לרגל טקסים, עיר של עמק רפאים ובית המצורעים, עיר קפואה, עיר ששוקעים בה, שיש תחושה שאתה בסרט ולא בחיים ממש. ע"פ אגון ברונר: ער קטנה ופראית באסיה. ע"פ סטיבן הורביץ: עיר קטנה ועלובה, משעממת, אוכלוסייה הטרוגנית, קהילות קטנות וסגורות, עוני ובערות מול התנשאות משיחית, כמה אתרים יפים וכמה כנסיות ("וליהודים, כרגיל, אין מה להציע אלא את עצמם"), המציאות עלובה ולא מתאימה לשם שיצא לעיר. היהודים נושאים את ירושלים בלבם. ע"פ אפרים שפירו: חש סכנה שישקע בירושלים. זוהי חנות לצורכי דת, היא מחסום ליהודים שמחפשים את ההיסטוריה שלהם. העיר גדולה מתושביה, וחשיבותה בעומק ההיסטורי. הוא שומע ממשה מאני שירושלים היא לא ארץ ישראל. ע"פ אברהם מאני: נרגש מביקורו בעיר, יש בה תהומות ללא תחתית.

הפילוסופיה של המחבר:

יש משולש של עם ישראל, ארץ ישראל ואלוקים. בגולה ע ישראל קשור יותר לאלוקים (אנשים יותר דתיים). כשהעם עולה לישראל, הוא עוזב את האב (האל) ודבק באם (האדמה) ולכן הוא פחות דתי. ההיסטוריה היהודית היא שיבוש מערכות בין העם לארצו ולאלוקיו.

הגשמת הציונות ע"י שושלת אחת והטירוף של היהודים – מה הם מחפשים בארץ, הם מתאבדים בעצם היותם בארץ.

לא חייבים להיות בירושלים כדי לשאת אותה בלב.

כל הסיכומים לבגרות בספרות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות