מוטיבים בספר "התפסן בשדה השיפון":
מוטיב הברווזים באגם הקפוא
בהתחלה של "התפסן בשדה השיפון" הולדן נמצא אצל ספנסר ומשוחח איתו ונפרד ממנו באותו זמן הראש שלו עסוק בנשוא אחר, הוא חושב על הסנטרל פארק. באיזור הדרומי יש ברירה בעונת הקיץ יש שם ברווזים. עכשיו העונה היא לפני חג המולד, אמצע החורף הוא תוהה א)האם הבריכה הזאת קפואה עכשיו ואז הוא שואל את עצמו ב) לאן מסתלקים הברווזים כשהמים קופאים.השערה: אולי מגיע לשם מישהו עם אוטו מסיע אותם לגן חיות ב) או אולי הם סתם עפים להם משם .
ג) הולדן מטריד את נהגי המוניות שאיתם נסע בשאלה לאן הולכים הברווזים.
אחד הנהגים הורוביץ מעלה השערה. הברווזים החיים באגם קופאים שם למשך החורף, כי הטבע דואג ליצוריו, והגופות שלהם מקבלות מזון ישירות מהעשבים.
ד) הוא הולך לסנטרל פארק אל האגם. הןא רואה אגם חצי קפוא וחצי מופשר. לא היו שם ברווזים ובגלל החושך הוא כמעט מחליק לתוך האגם. השערה: אם יש שם ברווזים הם ישנים על שפת האגם והטבע דואג להעביר אותם את החורף בשלום.
משמעות מוטיב הברווזים הוא כסמל לקיום של הולדן בתוך החברה הניו יורקית,שלגביו היא האגם הקפוא. החברה שבתוכו מסתובבים אותם אנשים שהם כשלונות של החברה האמריקאית. אין להם בית חם והשאלה היא האם בתוך ניו יורק כשהעולם האנושי יקפא (יהיה מנוכר לחלוטין) האם יהיה מקום שבו יוכלו להתקיים אותם כשלונות או האם ימצא מישהו שיביא אותם כשלונות של החברה-(ברווזים) לבית חם כלשהו ויציל אותם בנוסח התפסן בדה השיפון. ואולי אותם הברווזים עפים משם וזה מקביל לרעיון הבריחה שמעסיק כל כך את הולדן הבריחה הופכת למוטיב ברומן : :א) הבריחה מבית הספר
ב)ההצעה לסאלי לברוח איתה לתוככי אמריקה מניו יורק .
ג)מחשבות הבריחה שמעסיקות אותן עד סוף הרומן והוא מוותר עליה למען פיבי והבריחה האחרונה זו הבריחה לבית המשוגעים במקביל ללקיחת הברווזים לגן החיות.
מאחר שמדובר במוטיב ולא רק בסמל הוא מופיע מספר פעמים לאורך הרומן . הולדן מטריד את נהגי המוניות שאיתם הוא נוסע בשאלה לאן הולכים הברווזים ואחד הנהגים (הורוביץ) אומר לו שהם חיים בתוך האגם קופאים שם למשך כל החורף, כי הטבע דואג ליצוריו והגופות שלהם מקבלות תזונה ישירה מהעשרים. בהמשך הרומן הולדן מגיע לתשובה די קרובה לזו של הורוביץ. כשהוא רואה את האגם האגם חציו קפוא וחציו מופשר. חציו קפוא-ניכור חברתי . חציו מופשר-פיבי נמצאת בעולם הניו יורקי הזה. לא היו שם ברווזים בגלל החושך הוא כמעט נפל לתוך האגם והולדן חושב שאם יש שם ברווזים הם ישנים על שפת האגם והטבע ידאג להעביר אותם בשלום את החורף. גם הולדן עצמו בניו יורק צריך לעבור איך שהוא את התקופה הקשה הזאת בחייו וצריך להימצא התפסן אשר יציל אותו ויעביר אותו את החורף באגם לא קפוא לחלוטין כי בכל זאת פיבי נמצאת בתוך העולם הניויורקי הזה הוא עוזב את החברה הניו יורקית על הטוב ועל הרע שבה (קפוא ולא קפוא) כאשר עובר לבית המשוגעים בתקווה לפריחה של אביב חדש כאדם בוגר.
מוטיב הנפילה
לאורך כל הרומן יש להולדן מחשבות על נפילה . הוא כל הזמן נופל או כמעט נופל.
3 סוגים של נפילה:
1)כשהולדן נופל או כמעט נופל כשהוא נתקל בכל מיני דברים כמו קליפות בוטנים, קרח.
2) מחשבת התאבדות-הוא רוצה לקפוץ מהחלון אבל לא רוצה שכל הסקרנים יראו את הגופה שלו כשהיא מכוסה בדם.
3) הוא מוצא עצמו פעמים רבות שכוב על הרצפה-לאחר מריבה עם שותפו לחדר סטרדטלר,ואגרוף בבטן שהוא חוטף ממוריס נער המעלית, ואחרי כן הוא בטוח שהוא הולך למות.
4) הנפילה הסופית נפילה של התעלפות כשהוא יוצא מהחדר של המומיות כי הוא צריך לשירותים וכשהוא עומד לצאת מהשירותים הוא התעלף. הוא אומר שהוא היה עלול לההרג מהתפילה אבל הוא צנח אל הצד והמוזר הוא שהוא הרגיש כתוצאה מזה טוב יותר.
הנפילות החוזרות ונשנות לכל אורך היצירה מטאפוריות לשלבים בתהליך ההתבגרות ממנו חושש כל כך הולדן:ע' 194 "המשכתי ללכת וללכת בשדירה החמישית..ואז פתאום משהו מפחיד התחיל לקרות. כל פעם שהגעתי לפינה וירדתי מהמדרכה המחורבנת היה נדמה לי שאני כבר לא אגיע לצד השני של הרחוב. חשבתי שאני פשוט ארד למטה ולמטה ולא יראו אותי יותר. שמעו,כמה שזה הפחיד אותי. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם.
מכיוון שהולדן רואה את ההתבגרות כהידרדרות נוראה המביאה לאובדן האישיות ולקבלת תכונות מזוייפות ושליליות כמו של המבוגרים הוא מאד פוחד שזה יקרה גם לו
הנפילה הממחישה באופן משמעותי ביותר את פחדו מתוארת בחלומו של הולדן בו הוא מונע מהילדים ליפול לתהום העמוקה-שהיא בעצם סמל לעולמם של המבוגרים. הנפילה האחרונה: "ע' 200:"כשיצאתי מהשירותים בדיוק לפני שהגעתי לדלת,אני ככה התעלפתי. היה לי אבל מזל. זאת אומרת הייתי יכול להיהרג כשנפלתי על הרצפה, אבל אני רק ככה צנחתי על הצד. אבל מוזר, הרגשתי יותר טוב אחרי שהתעלפתי.
לאחר שבוחן הולדן את שתי הברירות שעומדות בפניו הוא בוחר בברירת המציאות. המוות שהיה נראה לו קרוב כל כך הוא הסמל לבריחה חסרת התועלת של הולדן מהאמת ממנה הוא חושש כל כך,אך הוא מחליט לקחת את עצמו בידיים ולהמודד עם הקיים. הנפילה היא מעין התעשתות, הוא מחליט לקחת אחריות על חייו וכך יוצא בשלום מהנפילה אל תוך העולם החדש. וכאשר הוא מרגיש כבר קצת יותר בתוך עולם הבגרות, לאחר כל מה שעבר עליו הוא רואה כי אין זה נורא כל כך כשפי שחשב הכל תלוי רק בו.
הנפילות הן סמל להדרדרות הנפשית של הולדן והשאלה היא מדוע הוא חשב שההתעלפות יכולה להרוג אותו. למנה הוא מתעלף דווקא באיזו של המומיות. התשובה לכך היא שבנקודה הזו בחייו הוא ניצב בפני אחת משתי הדרכים. דרך אחת מוות פיזי אומוות נפשי והדרך השניה לידה מחודשת וחזרה אל תוך החברה.
הולדן בסוף התהליך נולד מחדש. הוא מתגעגע לכל הטיפוסים שעליהם הוא כתב גם השליליים ביניהם וכן אין מוצא לאדם מ"הנפילה" מגן העדן של הילדות והמעבר לעולם המבוגרים אבל ככל שזה תלוי בו הוא ישמור בתוכו חוליה מקשרת אל אותו עולם ילדות.
סיכומים נוספים על "התפסן בשדה השיפון":
התפסן בשדה השיפון – אמצעים אומנותיים
