הרוצחים – ארנסט המינגווי
ארנסט המינגווי (1899 – 1961) היה סופר, עיתונאי והרפתקן. הוא נולד בשיקגו והחל את דרכו המקצועית ככתב עיתון. ב – 1918, בסופה של מלה"ע ה – 1, התנדב לנהוג באמבולנס ונפצע קשה. לאחר המלחמה עבר לגור בפריס, הכיר שם את בחירי היוצרים בני הזמן והחל לכתוב בעצמו, נטל חלק במלחמת האזרחים בספרד ובמלחמת העולם השניה וסיים את חייו בהתאבדות.
המינגווי כתב רומנים וסיפורים קצרים. "הרוצחים" פורסם בשנת1927.
מבנה הסיפור וסגנונו:
"הרוצחים" של המינגווי מתחלק לשלש סצינות – אחת ארוכה ושתיים קצרות. הספור כולו הוא דרמטי בסגנונו – כל האינפורמציה נמסרת בדיאלוג ריאליסטי פשוט. המספר כמעט שאינו קיים, הוא מוסר פרטים מעטים על המתרחש והסיפור נוקט בעיקר בהראיה, בטכניקה שהיא כמעט קולנועית:
בסצינה הראשונה, גלויה של משימת הרוצחים נעשית ע"י מסירה של כמה פרטים חשובים: העובדה שהרוצחים אוכלים עם כפפות (כדי שלא ישאירו טביעות אצבעות), העובדה שהם אינם מסירים את מבטם מן המראה שמאחורי הבר, העובדה שלאחר שהם קושרים את ניק ואת הטבח הם מסתירים את המעשה שעשו בכך שהם מכריחים את ג'ורג' להמשיך לעבוד כאילו שום דבר לא קרה. כל הדברים הללו מבהירים לקורא את מטרתם של הרוצחים עוד לפני שזו נאמרת במפורש.
הסגנון הזה יוצר תחושה כאילו הספור מתאר את המציאות כהוויתה בלא כל נסיון לעצב אותה והוא מעורר אצל הקורא את השאלה על מה ה"רוצחים" מדבר?
מבנה הסיפור ומשמעותו:
כדי לפענח את הספור צריך לפענח את המבנה שלו.
לכאורה נראה שהסיפור ממצה את עצמו כבר בסצינה הראשונה הסצינה הארוכה והמרכזית בסיפור,. קריאה שכזו תביא לפענוח הסיפור כסיפורם של הרוצחים, אולם הסצינה הזו היא לא ברורה משום שהקונפליקט שהיא מציגה, הקונפליקט בין הרוצחים לבין אולה אנדרסון, אינו נפתר.
קריאה מעמיקה יותר תראה שסצינה זו מטעינה את זו שבאה לאחריה, את החלטתו של אולה אנדרסון שלא לברוח מהרוצחים – להפסיק את הבריחה המתמדת הזו . קריאה שכזו הרואה בסצינה השניה את מרכזו של הסיפור ואת בסיס משמעותו שהיא דמותו של אולה אנדרסון והחלטתו, יכולה לעורר את השאלה – מדוע הסיפור אינו מסתיים בסופה של הסצינה השניה? מדוע היה צריך לשחוק את עצמת החלטתו של אולה אנדרסון שלא לברוח ע"י הסצינה האחרונה? מדוע היה צורך בפתיחה ארוכה ובסיום לא ברור ששניהם לא רלוונטיים למשמעותו של הסיפור.
הדמויות של הסיפור ומשמעותו:
דרך אחרת לפענח את הסיפור היא לשאול את השאלה – על מי הרוצחים מדבר – מיהן הדמויות הראשיות בסיפור?
כאשר בוחנים את כלל הדמויות בספור – ניתן להבחין בכל שהדמות הראשית בספור היא דמותו של ניק. הוא הדמות היחידה בספור שעוברת שינוי, והיא הדמות היחידה שמופיעה במהלך הספור כולו. אל ומקס, הרוצחים הם דמויות סטראוטיפיות, כמוהן גם סאם, הטבח הכושי, כל אחת משלשתן מתאפיינת בתכונה אחת מרכזית שהופכת אותה לטיפוס (פושע חכם וחזק , פושע טיפש וחלש, שחור מפוחד) ג'ורג' הוא דמות רב פנית (יש בו גם עצמה וכח וגם רתיעה מהסתכנות) אבל דמותו לא משתנה ואינה מופיעה בכלל הסיפור.
ההבנה הזו מבהירה שהסיפור הוא סיפורו של ניק שהחלטתו של אולה אנדרסון להפסיק לברוח עשתה עליו רושם עצום, כפי שניתן לראות מהמשפטים החותמים את הסיפור. מתוך כך ניתן להבין שזהו סיפור על גילוי הרוע והתגובה לגילוי הרוע.
בסיפור זה הדמות הראשית היא דמות של גיבור, במובן הקלאסי של המילה. בשעה שכל ידידיו של ניק מתפקדים מול הרוע כאנטי גיבורים, ניק מגלה את העצמה הטמונה בו בעת המפגש.
כיצד מתבטא הסיפור את "גבורתו" של ניק?
הוא מבטא אותה באמצעות ההבדל ביחסן של הדמויות השונות בסאמיט לחדירת הרוע לעולמן לבין יחסו של ניק.
בעוד גב' באל נצמדת הצמדות עיקשת לשגרה וליום יום. סירובה לראות את הרוע מתבטאת באמירה של על אולה אנדרסון – הוא אדם נחמד, סאם הטבח מכיר בו ומנסה לסגור את הדלת בפניו וג'ורג' מנסה לפתור אותה בלא כלום. ניק לעומתם מכיר בו ולא משלים איתו, עבורו המפגש ברוע הוא גילוי והוא מחליט לצאת מן העיר.
מהי דמות הגיבור של המינגווי כפי שהיא מסתברת מן הבחירה בניק כגיבור?
הגיבור של המינגווי הוא בד"כ אדם שמנסה לרפא את העולם מחוסר המשמעות שלו. הוא מנסה לכפות עליו סדר כלשהו ובד"כ הוא נכשל כשלון מכובד ובזה נצחונ. הגבור של המינגווי מנסה לחיות ע"פ הקוד האנושי האישי שלו כנגד הכאוס הברוטאלי שהיא המציאות.
דמות הגיבור הזו מתאימה בעצם יותר לאולה אנדרסון , ניק הוא בעצם גיבור בהתהוות- הוא עושה, בסוף הסיפור, את צעדו הראשון לקראת רכישת הקוד האישי שיסייע לו לחפש סדר בעולם הכאוטי. ניק הוא דמות חמה וקישחת שמגיבה תגובה כנה וישירה לעולם, מביעה את האבסורד שבו וש בה די כח כדי להתמודד איתו ע"י הצבת קוד אישי.
סמלים:
אילו אמצעים נוספים הסיפור מפעיל כדי לזמן לקורא את הרעיון של המפגש ברוע והשפעתו?
חלק מהפרטים של הסיפור שנראים ריאליסטים מתפקדים בעצם כסמלים.
– העובדה שהמספר מתייחס למגבת שחסמה את פיו של ניק לאחר ששוחרר באפן הבא: אף פעם לא היתה מגבת בפיו קודם לכן – מסמנת שהמגבת היא יותר מאשר מגבת פשוטה, היא סמל למפגש הראשון עם הרוע.
- האמירה של הרוצחים "אתה צריך ללכת יותר לקולנוע" מקבלת, מתוך הסטואציה שבה נאמרה, משמעות סמלית: סרטי הפשע וקוד סרטי הפשע חדל להיות פנטסיה רחוקה והופכים להיות מציאות. הספור מציג תהליך שבו הפנטסיה הזו הופכת להיות מציאות מאיימת – ההתחכמות של הרוצחים עם יושבי הבר, השיחה בין ניק לבין הרוצחיםף מה עשה לכם אולה אנדרסון?" שואל ניק ,"לא היתה לו הזמנות לעשות לנו משהו" עונים השניים, ההתרחקות המזלזלת של הרוצחים מן הבר שמלמדת על היחס האדיש של השניים כלפי יושבי המסעדה והתיחסותו של אולה אנדרסון לקוד של סרטי הפשע מראים איך הקולנוע הופך להיות מציאות עבור תושבי סאמיט.
הסגנון:
ולסיום נשוב אל הסגנון, כיצד מתקשר סגנונו של המינגווי, שאליו התייחסנו בתחילת הדברים, לאמירה שחילצנו מהסיפור?
זהו סגנון פשוט מאד. מבנה הפיסקה מבוסס על רצף פשוט, בהתאם לדמויות הפשוטות ולסיטואציה הבסיסית. מן הצד השני הפשטות הזו היא מניפולציה שכן היא באה ליצור רושם שמדובר בעולם כפי שהוא נחווה בלי לפרק ולנתח אותו.
סגנונו של המינגווי בא לרמוז שהשמוש באינטלקט יכול להביא לזיוף, משתמע ממנו חוסר אמון באינטלקט כאמצעי להבנת המציאות.
הסגנון הזה אומר – למרות האינטלקט העולם עדיין כאוטי, הוא אומר – יש להתייחס לדברים הבסיסיים, המהותיים כמו מין, אהבה סכנה ומוות ולערכים כמו אומץ, יושר ומשמעת.
ראו גם סיכום הזקן והים מאת המינגווי
