סיכום: המדיום הוא המסר – מרשל מקלוהן

מרשל מקלוהן טען כי "בני האדם אינם מצליחים לעמוד על טיבם של אמצעי התקשורת". המדיום על פי מקלוהן למעשה מבטל את גורם הזמן והמרחב בקשרי בני אדם. מהו אם כן "המדיום הוא המסר?". ובכן, בבסיס הטענה כי המדיום הוא המסר עומדת תפיסת הדטרמיניזם הטכנולוגי של מקלוהן לפיה שינויים טכנולוגיים, בעיקר באמצעי התקשורת, קובעים באופן מכריע את דרכיה ואופיה של התרבות. על בסיס ההבנה הזו של תפיסתו של מקלוהן ניתן לראות מדוע הוא טוען כי המדיום הוא המסר, שכן לפי השקפתו הצורה שבה מועבר המידע חשובה יותר מאשר התוכן שמועבר דרכה שנקבע למעשה על פי המדיום.

מקלוהן מציע את הדוגמא של הטלוויזיה – המדיום הוא קודם כל הדיבור – תקשורת שבע"פ שהינו מדיום קדום. הטענה של מקלוהן היא שמכשירים טכנולוגים, ערכם נמדד לפי השימוש בהם.

עוד דוגמה שמביא מקלוהן לטענתו כי "המדיום הוא המסר" עוסקת באומנות תחת זרם הקוביזם והציור המופשט (פיקאסו): הציור עצמו מופשט, אך ערך המדיום נשמר מאחר והציור עצמו הוא מדיום. גם אלקסיס דה-טוקוויל, סופר ופילוסוף חשוב מתקופת המהפכה הצרפתית קבע שהמהפכה הצרפתית התקיימה הודות למדיום הדפוס. המסורת של התקשורת בע"פ התבטלה מול הדפוס שאיחד את צרפת לכל אורכה ורוחבה. דה טוקוויל הבין שבצרפת תהיה מהפכה ולא באנגליה שבה מצב האוכלוסייה היה קשה יותר מצרפת, מאחר ובאנגליה התקשורת בע"פ עוד שלטה ללא עוררין והעם היה לא מאוחד תחת גורם מרכזי. אותם גורמים אחדים היו בצרפת בדמות עיתונים מחתרתיים למיניהם כגון "האב דושן" ואחרים. כלומר, גם לפי דה טוקוויל, גורס מקלוהן ש: גורם מרכזי מאחד = דפוס = מדיום.

התפרקות השבט עקב ההשכלה והשפעותיה הטראומטיות היו מאחר והטכנולוגיה יצרה בידוד אינדבדואלי.  אנו קהי תחושה בעולם החשמלי, בדיוק כמו ילד שבט האובד בתרבות המשכילה והמכנית. מעצם מצב זה, נוצרה התמוטטות נפשית = תופעה שכיחה עקב הצפה במידע ועקירה מן השבט – "קהות חושית של האידיוט הטכנולוגי" = הרדמת החושים. תוכן המדיום דומה לבשר שמביא הפורץ לכל השמירה לפני שהוא גונב = טכנולוגיה היא אויב החברה והאדם.

מאמרים מסוכמים בתקשורת

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות