סיכום מאמר: "תקשורת מפרגנת" – ליבס ובר נחום.

המאמר מדבר על סיכול ניסיון פיגוע בחוף ניצנים, כהסבר על המסגור שנערך בכתיבת הכתבה.

נושא המאמר מציג דוגמה של מסגור ע"י אמה"ת לאירוע שהיה בחג השבועות, כאשר חיל הים מגלה סירה שבה 5 פלשתינאים. המחבלים מודים שישנה עוד סירה שמטרתה לבצע פיגוע.

דגש: שימו לב למחדלים שלא נראו בכתבה, המציגה את צה"ל המוצלח שהצליח לסקל פיגוע.

פירוט סדר אירועים של לכידת  7 המחבלים הנותרים:

עד השעה 15:00, מהשעה 7:00 בבוקר לא הודיעה התקשורת על סיכול הפיגוע.

מחדל: לא פינו את החוף, המחבלים רצו בחוף הומה אדם!

מאותו רגע שהסתיים האירוע, האירוע הוכתר כהצלחה למרות המחדלים. היה שימוש ברטוריקה חיובית, דגש על מניעת האסון וההצלחה בלי פגיעה בחג ובשמחה. הדגשת הסוף השמח – כדי לחסות על המחדלים. במאמר מוצג עוד מסגור שהתקשורת נקטה:

  • ציטוט ישיר של הודעות צה"ל – שימוש במילה "סיכול" ופעולה מאורגנת. הרמטכ"ל הופיע במסיבת עיתונאים תאר את האירוע כסרט פעולה.
  • "תוך דקות ספורות" – הסתרת המחדל, שהמחבלים שוטטו מספר שעות.
  • מערכת הגנת החופים – "הגיבה טוב מאוד".

ב1990 היה רק ערוץ 1 – הקונפורמיות גבוהה, פחות אפשרויות בחירה. מהדורת מבט אימצה את גרסאות הרמטכ"ל דן שומרון – צווית ראיה חיובית תוך התעלמות מזוויות ראיה של מחדלים וטעויות.

המשך אסטרטגיית המסגור: התמקדות בסטטיסטיקות של התוקפים ובמשמעויות הפוליטיות של האירוע והשלכות על מגעים פוליטיים עם אש"ף: דיבורים על דברים תפלים כגון נשק ונושאים פוליטיים.

הענקת אותנטיות לגרסה הממסדית – האמת היא שמנהל החוף בניצנים הוא זה שדרש את פינוי החוף ולא צה"ל – דבר החושף מחדל. אמנם הציגו אותו כשותף לצה"ל ולא כגוף החושף מחדל.

  • יישום המיתוס של הסכנה הקיומית של ישראל – רה"מ יצחק שמיר מודה בטלוויזיה: כרגיל, כוחותינו מתגברים על אויבנו.
  • הדגשת הרטוריקה של "נס ליהודים", כמעט אסון = נס.

הבעייתיות עם מסגור התקשורת: אי דיבור על מחדלים ולא להביא לסדר היום את הבעיות מונע טיפול נוקב מחשיפת האירוע ואזרחים. חוסר החשיפה מטעה את הציבור, מוריד דברים מסדר היום וקובע סדר יום מאסטרטגיה פוליטית.

ליבס ובר: העיתונאי אמנם לא אובייקטיבי, אך הביקורת של המחברות טוענת שחובת התקשורת להביא את המידע ולאפשר לציבור זווית ראיה שלא יוכלו להיחשף אליה ללא התקשורת.

סיקור אלטרנטיבי – הצעת המחברות לתחקיר ביקורתי נוקב, חלק מהביקורת על העיתונאים: כיצד נחשל צה"ל בלכידת המחבלים קודם שהגיעו לחוף, למאות שהיו שעתיים של התראה?

להבדיל מהניאו-מרכסיזם, התקשורת לא נשלטת ע"י השלטון, העיתונאי צריך להיות מעוניין כמו כל אדם אחר בחברה ובתרבות ושימח כאשר פיגוע סוכל ושישנו "סוף שמח". העיתונאים מצאו עצמם כחלק מההצלחה מאשר בדיון על השערוריות. העיתונאים מנסים להרגיע את הציבור ומאמצים את הגרסה הרשמית ולא בהכרח ממניעים מניפולטיביים! למרות זאת, אי אפשר להתעלם מאימוץ הגרסה הממסדית, והמסגור האידיאולוגי – הממסגרת את האירוע כהצלחה.

מאמרים מסוכמים בתקשורת

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות