המאבק על סדר היום התקשורתי בבחירות 1996 ו – 1999 / וימן ולפספלד

לאמצעי התקשורת יכולת השפעה בזירה הפוליטית. הם יוצרים לעיתים סדר יום משלהם שלאו דווקא קשורים לנושאים בהם עוסקים המעומדים, ואף להציג תכנים תואמים לעצמם. כמו כן קיימות ראיות שהמאבק על סדר היום התקשורתי של הבחירות, יכול להשפיע רבות על בחירתם של המצביעים.

המחקר הנוכחי עוסק בתחרות על סדר היום של דיווחי החדשות בתקשורת, בשתי מערכות בחירות בישראל בשנים 96 ו-99.

מטרת המחקר הינה הבנת הגורמים המובילים להצלחה וכישלון במאבקים האלה.

ישנם 3 מודלים מרכזיים המציגים בתחום זה:

הראשון והרווח ביותר הינו ההטיה הפוליטית- טענה שהעיתונות הכתובה והאלקטרונית מעדיפה מעומד אחד על פני אחר והדבר משתקף בכמות ובאיכות של הכיסוי החדשותי הקיים. בישראל בדומה למדינות רבות בדרך כלל הימין הוא המעשים את העיתונות בהעדפת העמדות של השמאל. האשמות מסוג זה נשמעו במסעות הבחירות ב- 1996 נטען שהעיתונות מעדיפה את רה"מ דאז פרס ב-1999 את ברק . לא נשמעה טענה הפוכה ממפלגת העבודה במסעות הבחירות הללו.

השני מהמודלים מדגיש את היתרון לא זוכה המכהן בתפקיד . קיים מתאם בין כוח פוליטי לשליטה באמצעי התקשורת. אין ספק כי לממלא תפקיד שלטוני יש גישה קלה יותר לתקשורת ובכוחו ליצור אירועים הנחשבים ראויים לסיקור חדשותי כלומר נמצאים בעמדה טובה יותר לשלוט בסדר היום של התקשורת למול מתחריהם .

מודל שלישי עוסק בהתחשבות בשיקולים מקצועיים של התקשורת שמטרתה העיקרית היא להציג מערכת בחירות בצורה מעניינת . מכנים גישה זו "כמודל של דראמה קודם" המתבטא בשני נהלים עיתונאיים האחד התמקדות בסיפורים המתרחשים "מאחורי הכליים " אשר מסעירים יותר את הצופים והשני הוא הבלטת עניינים מהותיים שנראים מסעירים.

רקע:

בישראל קיימות 2 תחנות טלוויזיה גדולות המשדרות חדשות ארציות. ערוץ 1 – רשות השידור, הערוץ השני המסחרי. קיים חוק בישראל שאוסר להציג או להשמיע מעומדים בבחירות במהלך 3 הימים שלפני הבחירות. בזמן זה הטלוויזיה מקציבה זמן שידור חינם לתשדירי תעמולה.

מערכת הבחירות ב-1996 הייתה שונה מקודמותיה משני סיבות: האחת שנערכה לאחר הרצח של רה"מ יצחק רבין ז"ל והשנייה שהייתה זאת מערכת הבחירות הכפולה הראשונה. יש לציין כי בחודש הראשון של מערכת הבחרות התקיים מבצע "ענבי זעם" וההתעסקות בזמן זה הייתה סביבו יותר מאשר סביב מערכת הבחירות.

אסטרטגיית מחקר

מטרת המחקר הייתה לבחון את מאבקם של המעומדים על סדר היום החדשותי. בשתי מערכות הבחירות הנתונים התבססו על שני מקורות:

  1. חדשות הבחירות בטלוויזיה במהלך 6 הימים שלפני כל מערכת בחירות.
  2. ניתוח תוכן של תשדירי התעמולה של המפלגות הגדולות. בניתוח התייחסות למשתנים כגון נושא, תאריך התשדיר והמפלגה המשדרת .למעשה נעשה מיון "לעניינים מהותיים" (ביטחון, כלכלה ועוד) ו"ענייני בחירות" (סקרים, משאלי דעת קהל וכד')

המחקר הנוכחי הוא למעשה 2 מחקרי אירוע. הנתונים מספרים לנו משהו על הנושאים שכל צד קידם, ככול שעלה בכוחו, להשיג שליטה יחסית בחדשות הטלוויזיה שמסכמות את הבחירות.

כדי להגיע לתוצאה נסתמך על:

מעמד פוליטי של המתמודדים (המכהן והמועמד), הבדלים אידיאליים (שמאל וימין) ,טיב הנושאים שניסו להעלות והאופן בו עיתונאים מרכיבים סיפורי חדשות.

המודל של יתרון פוליטיקאי מכהן לא הוכח מאחר וראשי הממשלה בזמן הבחירות לא הצליח להכתיב סדר יום תקשורתי. ב-96 פרס לא הלהיב את התקשורת בהדגשת תהליך השלום, וב-1999 נתניהו לא הצליח בכך גם הוא שניסה לשלוט בסדר היום החדשותי בעזרת נושא הטרור.

נדמה כי כאשר נפתחת מערכת הבחירות, המכהנים מאבדים חלק רב מיתרונותיהם הרגילים כיוצרי חדשות.

מודל ההטיה הפוליטית גם הוא לא הוכח שכן הטענה שהתקשורת מצדדת בשמאל ומכפישה את הימין לא התבטאה מאחר ובשתי מערכות הבחירות התקשורת לא הכפישה את נתניהו – נציג הימין. למעשה בבחירות 1999 הממצאים מכוונים לתרומת התקשורת לניצחונו של נתניהו. אפשר שההטיה של התקשורת נגד נתניהו מצאה ביטוי בדרכים אחרות והתבטאה בעיקר במאמרי מערכת ופרשנות נגד נתניהו.

המודל של "דראמה קודם" מציג את ההסבר המשכנע מבין שלושת המודלים לגבי האופן בו בונה התקשורת את סדר היום שלה למערכת הבחירות. כל עיתונאי מעוניין יותר מכל לייצר את הכתבות המעניינות ביותר ולכן הוא שם דגש גדול על "ענייני בחירות". אולם ב1996 כאשר "עניינים מהותיים" היו מעניינים יותר- מבצע "ענבי זעם" שכיסה כחודש ממסע הבחירות וההתפתחות הדרמטית של מערכת הבחירות : נתניהו מעלה את נושא הטרור והמתחים סביב החלטת פרס האם ייסוג מחברון או לא  וכמובן כוונת החלוקה של ירושלים. ב-1999 הרשעתו של דרעי זכתה לכיסוי רב במערכת הבחירות והמשיך כך גם לאחר סיום מערכת הבחירות. סדר היום של הבחירות פעל לטובת נתניהו ב1996 ונגדו ב1999 ככל הנראה. למרות שבשני המקרים מערכי הנושאים הסופיים התבססו על שיקולי עריכה לגיטימיים לגבי החדשותיות.

לסיכום:

לממצאים השלכות חיוביות ושליליות , לגבי תפקידה של התקשורת במערכת הבחירות.

מחד נדמה שהמאבק על סדר היום של הבחירות הוא עניין פתוח, שבו אין למעומדים מרכזיים יתרון מאידך, הוכח שישנם שיקולי "רייטינג" של דראמה, בידור ומתח וגם אלה משפיעים במידה גדולה על בניית סדר היום שהיא בעיתית. מצב זה עלול לגרום לכך שהחלטות על עתיד המדינה תלוי ביכולתו של מועמד לייצר דראמה. הדבר חשוב במיוחד במערכות בחירות קצרות וצמודות כמו בבחירות בין פרס לנתניהו ב-1996. במחקר עתידי יהיה צורך לבחון סיקור מערכות בחירות בעוד תכנים ולא רק חדשותיים.

מאמרים מסוכמים בתקשורת

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות