סיכום מאמר: "משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי" – קליפורד גירץ

הרעיון המרכזי של מאמרו של קליפורד גירץ "משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי" הוא כי "התרבות של עם היא מכלול של טקסים שהם עצמם מכלולים, ואת הטקסים הללו האנתרופולוג מתאמץ לקורא מעבר לכתפיהם של האנשים שהם שייכים להם באמת".

"משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי" הוא אחד מהמאמרים החשובים ביותר של האנתרופולוג קליפורד גירץ שמשמש בכדי להדגים לא רק את המשמעות של תופעה תרבותית מסוימת, קרב התרנגולים הבאלינזי, אלא גם את יסודות גישתו הפרשנית של קליפורד גירץ שרואה בתרבות כמערכת של טקסטים שאותם יכול האנתרופולוג לקרוא ולפענח. גירץ מראה כיצד קרב התרנגולים הבאלינזי משמש כטקסט תרבותי שמגלם, לפחות חלק, מהמשמעות האמיתית של להיות באלינזי.

למרות היותם בלתי חוקיים, קרבות התרנגולים הם תופעה רווחת ביותר בבאלי, לפחות בעת כתיבתו של "משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי" (1972). גירץ מדווח בעוד שאנשי באלי מתעבים חיות ועוד יותר מכך גילויים של חיתיות הם אף על פי כן מגלים הזדהות עמוקה עם התרנגולים שלהם ובכך לא רק שהם מזדהים עם ה-"עצמי האידיאלי" שלהם, או אפילו הפין שלהם, אלא גם באותה העת גם עם פחדיהם, שנאותיהם, וכמו כל דבר אמביוולנטי, עם המשיכה שלהם אל הצד האפל.

למרות שהימורים הם חלק מרכזי של קרב התרנגולים הבאלינזי, קליפורד גירץ טוען כי מה שמונח על כף המאזניים הוא הרבה יותר עמוק מאשר רק כסף, וכי מדובר בעיקר ביוקרה וסטטוס. גירץ מבחין בין "קרב עמוק" ו-"קרב שטחי", הבחנה שבאה לידי ביטוי בין היתר בגובה ההתערבויות וזהות המשתתפים מבחינת מעמדם החברתי. הבחנה זו באה בעקבות הבחנתו של ג'רמי בנתא'ם שאפיין "משחק עמוק" ככזה שבו מה שמונח על כף המאזניים הוא כה גבוה עד שאנשים נוטים לאבד את הרציונליות שלהם, מה שאכן קורה במהלך קרב התרנגולים הבאלינזי. במקרה של באלי, קרב עמוק הוא ­קרב שבו התוצאה אינה צפויה ושיעורי ההימורים הם מאוזנים יחסית, מה שהופך את ההיבט הכלכלי של ההימורים לשולי ואת היבט היוקרה למרכזי יותר כאשר הסיכון הכספי רק מסמל סיכון עמוק יותר שנוטלים השחקנים על עצמם. אך הרווח הסימבולי שמושג דרך קרב תרנגולים הוא רק רגעי ואינו נשמר בטווח הארוך, ועל כן קרב התרנגולים הוא רק ביטוי של מבנים חברתיים ולא הגורם שיוצר אותם.

המשתתפים בקרב תרנגולים "עמוק" הם בדרך כלל חברים דומיננטיים בחברה.הקרב, על פי גירץ, אינו בין אינדיבידואלים אלא סימולציה של מבנים חברתיים של קרבה משפחתית וקבוצות חברתיות. אנשים לעולם אינם מהמרים כנגד תרנגול השייך לקבוצת ההזדהות שלהם (משפחה, חמולה, כפר וכו') ולפיכך קרבות התרנגולים הם ביטוי מגולם של יריבויות חברתיות ודרך להתמודד עם מתחים אלו. קרב התרנגולים הבאלינזי, כפי שאומר גירץ, הוא דרך לשחק באש מבלי להישרף. מתחים חברתיים מיוצגים דרך קרב התרנגולים, אך אחרי הכל, זה רק "ספורט".

גירץ מציין גם כי ככל שהמעמד של המשתתפים גבוה יותר כך יש משחק עמוק יותר, וככל שיש משחק עמוק יותר, כך גדולה יותר ההזדהות של האדם עם התרנגול שלו וכך גם ההיבט הכספי של ההימורים הוא שולי יותר ביחס להיבט הסימבולי.

ה-"משחק העמוק" של קרב התרנגולים הבאלינזי הוא כמו יצירות אמנות שמייצגות תובנות מופשטות אודות עצם קיומנו. זהו ייצוג של משהו מאוד אמיתי בחיים החברתיים. הוא מתעל אגרסיביות ויריבות אל תוך ספרה של ייצוג סימבולי. הקרבות גם מייצגים וגם לוקחים חלק ביצירת המבנה החברתי והתרבותי של הבאלינזים דרך קרב התרנגולים.

טקסים כמו קרב התרנגולים הבאלינזי, לטענת גירץ, יכולים להקרא כמו שקוראים טקסטים.זוהי דרכה של חברה לספר לעצמה אודות עצמה, ולפיכך יש בהם עניין מהמעלה הראשונה בעבור האנתרופולוג.

עוד דברים מעניינים: