המרד בגטו ורשה – סיכום

רקע למרד גטו ורשה:

האקציה הגדולה החלה ב-22 ביולי 1942, ערב תשעה באב, במהלכה גורשו לטרבלינקה כ-300 אלף מתושבי הגטו. בסיום האקציה, באמצע ספטמבר, נותרו בגטו רק כ-60,000 יהודים שעבדו במפעלים עבור הגרמנים. בתום השבוע הראשון של האקציה הגדולה, הוקם ארגון אי"ל – ארגון יהודי לוחם, ע"י חברי תנועות הנוער השומר הצעיר, דרור ועקיבא. בהמשך, קיבל מרדכי אנילוביץ', איש השומר הצעיר את הפיקוד על הארגון והצטרפו אליו תנועות נוער נוספות. אחת הפעולות הראשונות של האי"ל הייתה טיהור גטו ורשה ממשתפי פעולה יהודיים שסייעו לגרמנים באקציות והתנגדו לניסיונות הנאצים לרכז את היהודים ברחובות הגטו לקראת גירושם לטרבלינקה. מעט לאחר מכן הוקם הארגון אצ"י – ארגון צבאי יהודי ע"י תנועת ביתר והמפלגה הרביזיוניסטית. בין שני הארגונים הייתה יריבות על ההנהגה, והם החלו לשתף פעולה במידה מסוימת רק עם פרוץ המרד. באפריל 1943 יזם הארגון את תנועת ההתנגדות היהודית ועמד בראש מרד גטו ורשה.

מהלך המרד בגטו ורשה:

• שלב ראשון – 18.01.43 – האקציה החדשה: אי"ל עדיין לא היה מוכן לקרב, אך הפעם רק מעטים התייצבו לגירוש. הגרמנים עברו בין הבתים והוציאו יהודים. לוחמים שונים הפתיעו את הגרמנים ופתחו באש לעברם, שהביאה לסיום האקציה תוך ארבעה ימים. הנותרים בגטו הבינו כי גם הם צפויים לגירוש ועליהם להתכונן למרד. בחודשים הבאים החלו לבנות בונקרים, תעלות קישור, לרכוש ולהכין נשק ולתכנן את המרד. הם ידעו כי סיכויי הצלחתם קלושים, אך מטרתם הייתה לזעזע את העולם ולהוכיח שהיהודים לא נכנעים.
• שלב שני – 19.04.43 – ערב חג הפסח: כ-2,000 חיילים גרמנים נכנסו לגטו במטרה להשמידו. שם הם נתקלים במתקפת אש קשה ונסוגים בלי לאסוף את היהודים לגירוש. שלושה ימים לאחר מכן החלו הגרמנים לשרוף את הגטו, וכשהתחילו להשליך גז מדמיע וגז רעיל לבונקרים, נאלצו היהודים לצאת ממקומות המסתור.
• שלב שלישי – 08.05.13 – נפילת בונקר מפקדת אי"ל ברחוב מילא 18. בבונקר שהו רבים ממנהיגי המחתרת, בניהם גם מפקד המרד ואי" מרדכי אנילוביץ'. רובם נהרגו מהרעלת הגז, אחרים התאבדו ו-75 לוחמים הצליחה לברוח דרך תעלות הביוב.
• שלב רביעי – 16.05.43 – דיכויו הסופי של המרד ע"י הגרמנים עם הריסת בית הכנסת הגדול של ורשה והודעתו של מפקד הגטו כי בורשה כבר לא קיים גטו יהודי.

ייחודו של המרד בגטו ורשה

• היקף ההכנות המקדימות והתשתיות: בניית בונקרים, ייצור ורכישת כלי נשק, צבירת מזון ומים, תעלות תת קרקעיות.
• התקוממות עממית: יהודי ורשה ידעו כי הרכבות מובילות למחנות ההשמדה וכולם לקחו חלק במרד. אחוז הלוחמים היהודים היה גבוה ביחס למספר תושבי הגטו. גם מי שלא לחם באופן פעיל, לקח חלק באופן פסיבי לא יצא לאקציות ולנקודות האיסוף והמשיך להסתתר.
• אורך המרד: המרד ערך כארבעה שבועות, בעוד שבמרבית הגטאות שבהן נערכו מרידות, הן הסתיימו תוך ימים ספורים. גם לאחר דיכוי המרד בגטו ורשה, המשיכו קבוצות של לוחמים להתנגד לנאצים.
• המרד העירוני הראשון באירופה תחת כיבוש נאצי: המרד הראשון בעיר כבושה באירופה, בעוד מרידות של עמים אחרים בנאצים פרצו רק כשנה לאחר מכן. לראשונה היהודים נלחמו בשטח בנוי. עם פרוץ המרד הניפו חברי אצ"י דגל בצבעי כוחל לבן ואת דגל פולין שנראו למרחקים ברחבי העיר כולה.
• השפעה: יהודי גטאות אחרים, המחתרת הפולנית והפרטיזנים. המרד עורר הדים בכל פולין הכבושה וגרם להערכת יהודי הגטו לאחר היחס המזלזל בהם.

ראו גם: מרד גטו ורשה כסמל למרידה יהודית בגטו

הסיכום אודות דרכי הלחימה של היהודים בזמן הפתרון הסופי הוא חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בהיסטוריה ב, פרק נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות