מדיניות גרמניה הנאצית כלפי יהודי גרמניה 1933-1939

  1. הסיבות להתפתחות האנטישמיות הקיצונית דווקא בגרמניה:
    א. עקביות שיטתית של מחשבה והליכה עיוורת אחר המשטר.
    ב. גיוס כלל אמצעי הקדמה, הטכנולוגיה והתקשורת למימוש האידיאולוגיה הנאצית ורתימת האזרחים.
    ג. הפיכת האידיאולוגיה הנאצית לאידיאולוגיה של המשטר, דבר שהעניק כוח למימוש תוכניותיה.
  2. מדוע החלו הגרמנים לפגוע ביהודים:
    א. אידיאולוגית – פגיעה ביהודים הייתה חלק מהאידיאולוגיה הנאצית והתיאוריה הגזעית של המפלגה.
    ב. ביסוס השלטון – לפני עלייתו של היטלר לשלטון, היוו היהודים כאחוז מאוכלוסיית גרמניה (500 אלף איש). הם היו בעלי זכויות שוות, קראו לעצמם "גרמנים בני דת משה" וראו בגרמניה את מולדתם. במקביל, הם התברגו בתפקידי מפתח בכירים בכל תחומי החיים והיו בעלי השפעה רבה על חיי הרוח והתרבות הגרמנית. על מנת לרתום תחומים אלה לטובת המשטר, היה על הנאצים לסלק את היהודים.
  3. יעדי המדיניות הנאצית בשנות ה-30 (טרם חשבו על השמדה המונית):
    א. בידוד היהודים מהחברה והתרבות הגרמנית תוך השפלתם וביזויים.
    ב. נידוי ונישול היהודים מעמדות המפתח בכל תחומי החיים בגרמניה.
    ג. סילוק היהודים מגרמניה: "יהודים החוצה", "גרמניה נקייה מיהודים".
    ד. ליכוד העם הגרמני נגד אויב משותף.
  4. הגשמת יעדי המדיניות הנאצית עד שנת 1938:
    א. חרם כלכלי
    ה-1 באפריל 1933 הוכרז כיום חרם על בתי עסק יהודים. חיילי S.A עמדו בפתח בתי העסק ומנעו כניסת גרמנים. היטלר הסביר את המהלך כתגובה לתעמולה אנטי גרמנית שעשו היהודים. אך למעשה, מטרתו הייתה לאפשר לחברי המפלגה לפרוק רגשות אנטישמים שהצטברו בהם במסגרת מפלגתית. בנוסף, הדבר הטיל פחד על מתנגדי המשטר. ארה"ב ומספר מדינות באירופה הטילו בתגובה חרם מידי על הייבוא מגרמניה, ולכך גרמניה לא הייתה ערוכה.
    ב. שריפת הספרים
    מאי 1933 התקיימה שריפת ספרים שנכתבו ע"י סופרים והוגי דעות יהודים ומתנגדי הנאציזם במקומות מרכזיים בגרמניה. המרכזי בניהם היה כיכר האופרה בברלין, שם נשרפו כ-20,000 ספרים. הייניך היינה, יהודי מומר מגדולי הספרות והשירה בגרמניה, אמר בשנת 1820: "במקום שבו שורפים יהודים ישרפו גם בני אדם".
    מימוש תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית:
    ג. "הצו להחזרת הפקידות המקצועית על קנה":
    התקבל באפריל 1933, וסילק ממוסדות השלטון את כל העובדים היהודים והלא יהודים שהחלו את תפקידם בעת רפובליקת ויימאר ונאמנים לה. בהמשך נוסף לצו "סעיף האריות" שהגדיר מיהו יהודי – מי שאחד מסביו היה יהודי גם אם התנצר. כך הורחקו מעובדתם רופאים, עורכי דין מנהלי בנקים שהיו בשירות המדינה ועיתונאים. הוגבל מספר היהודים שלמדו באוניברסיטאות. דוגמא נוספת היא גירושו של אלברט איינשטין, בעל פרס נובל בפיזיקה, מהאקדמיה למדעים והחרמת רכושו.
    ד. חוקי נירנברג:
    שני חוקים שחוקקה המפלגה הנאצית, שסללו את ההפרדה בין יהודים לארים, שללו את זכותם לאזרחות והיוו בסיס חוקי להמשך סילוקם של היהודים מכלל תחומי החיים.
    1. "חוק אזרחות הרייך"
    קבע כי אזרח גרמני הוא בעל "דם גרמני" או קרוב לו ונאמן לרייך, ורק הוא יהיה בעל זכויות פוליטיות ואזרחיות מלאות. בהמשך, נוספו תקנות שהגדירו מיהו יהודי ואת הדרגות השונות של המישלינגה – בני גזע מעורב שהוענקו להם זכויות מיוחדת.
    מיהו יהודי:
    o שלושה סבים שלו יהודים
    o בן תערובת ושני סביו יהודים
    o משתייך לקהילה היהודית ונשוי ליהודיה
    o מי שהמיר את דתו
    2. "החוק להגנת הדם גרמני והכבוד הגרמני"
    o איסור על נישואים ויחסים מחוץ לנישואים עם יהודים. נישואים אלו שהתקיימו מחוץ לגרמניה יבוטלו.
    o איסור על היהודים להעסיק עוזרות בית מתחת לגיל 45.
    o איסור על היהודים להניף את דגל הלאום הגרמני.
    משמעות החוקים:
    o עבור המשטר הנאצי: תורת הגזע מוגדרת כחוק, כלומר, האידיאולוגיה הנאצית הפכה לחוק של המשטר. בסיס למדיניות אנטי יהודית בהמשך.
    o עבור היהודים: היהודים נותרו חסרי זכויות פוליטיות וחסרי הגנה, דבר שהגביר את הלגיטימציה לפגיעה בהם.

ראו גם: חוקי נירנברג ויחסה של גרמניה ליהודים

הסיכום אודות מדיניות גרמניה הנאצית כלפי יהודי גרמניה 1933-1939 הוא חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בהיסטוריה ב, פרק נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות