הגורמים והנסיבות לעליית היטלר והנאצים לשלטון – סיכום

לתהפוכות הפוליטיות בגרמניה של שנות ה-30 היו מספר גורמים ונסיבות שהובילו לעליית הנאצים לשלטון ולשלטונו של היטלר:

א. כישלונה של רפובליקת ויימאר

o בסיום מלחמת העולם הראשונה, בועידת ורסאי, הטילו מדינות ההסכמה על גרמניה מגבלות רבות: ויתור על שטחים שנכבשו, הגבלת גודל הצבא ואיסור פיתוח כלי נשק כבדים, תשלום פיצויים למדינות המנצחות, איסור איחוד עם אוסטריה. בנוסף, כפו המדינות המנצחות על החלפת המשטר משלטון קיסרי לשלטון דמוקרטי – "רפובליקת ויימאר". כל אלו גרמו לתחושת השפלה של העם הגרמני, דבר שהביא להתפתחות תנועות לאומיות ופוליטיות קיצוניות שהבטיחו לבטל את "חרפת ורסאי" ולהחזיר לעם הגרמני את הכבוד הראוי לו.
o אגדת סכין בגב – במקביל, התפתחה האמונה כי לא רק שהגרמנים לא הפסידו במלחמת העולם הראשונה, כי אם ניצחו בקרבות. לטענתם, הגרמנים נבגדו ע"י היהודים והקומוניסטים "שתקעו סכין בגב האומה" וניהלו משא ומתן עם מדינות ההסכמה. כתוצאה מכך, רפובליקת ויימאר נתפסה כזכר לתבוסה שהגרמנים רצו למחוק, ולייצוג של היהודים והקומוניסטים שבגדו באומה. כך ההתנגדות לרפובליקת ויימאר יצגה גם התנגדות כלפי היהודים והקומוניסטים.

ב. ניצול משבר כלכלי

המשבר הכלכלי בשנת 1929 הביא למיתון, אבטלה וצמצום הייצור והיצוא בעקבות התלות שפיתחה גרמניה בארה"ב, והקיף את כלל ענפי המשק. בשיאו, הגיע מספר המובטלים לכ-6 מליון. תשלומי הפיצויים למדינות ההסכמה לאחר מלחמת העולם הראשונה אף החמיר את המצב. הציבור הגרמני, שאיבד את בטחונו הכלכלי, קרא למנהיג חזק שישקם את כלכלת המדינה, התייאש מהדמוקרטיה ויצא נגד המשטר.

ג. אובדן האמון בדמוקרטיה ואי יציבות פוליטית

o בפרלמנט הגרמני היו מפלגות רבות שלאף אחת מהן לא היה רוב. כך הוקמו מפלגות קואליציוניות שהתפרקו לעיתים תכופות בעקבות הסכסוכים בניהן, מה שהביא לקיום בחירות לעיתים תכופות. דבר זה הביא לאובדן האמון של הציבור בדמוקרטיה והתגברות התעמולה האינטנסיבית של הזרמים הקיצוניים נגד המשטר.
o בעלי התפקידים בכלל מערכות השלטון לא הוחלפו עם הקמת הרפובליקה, ולכן מראש היו עוינים לה ולא עזרו לממשלה לבצע את תפקידה כראוי. בניהם היו אנשי צבא שאפשרו לקיצוניים להמשיך בתעמולה ובמהומות עד כדי מלחמת אזרחים פנימית.
o בעם הגרמני לא השתרשה מסורת של שלטון דמוקרטי והוא לא ידע כיצד לתפקד תחתיו. במקביל, הפחד מהקומוניזם הלך והתעצם עם התחזקות המפלגות הקומוניסטיות בגרמניה. בנוסף לכך, החוקה הגרמנית לא הציבה סייגים לפעילותם הפוליטית של גופים וארגונים שונים, דבר שאפשר את התפתחותן של תנועות לאומיות קיצוניות.
o תקנה 48 – אפשרה לנשיא בעת חירום לפרק את הפרלמנט, לפטר את הקנצלר ולהחליפו ולהשתמש בצבא להשלטת סדר. היו שראו בסעיף זה ערעור על החוקה הדמוקרטית ולמעשה הוא היווה "ריקון של הדמוקרטיה".

ד. חוסר נכונותן של מפלגות להגיע לפשרה על מנת לעמוד נגד המפלגה הנאצית

ה. שימוש המפלגה הנאצית בתעמולה ובטרור על מנת להגדיל את התמיכה בה אפשרו לה להמשיך ולפעול כרצונה.

  • השלבים בעליית כוחה של המפלגה הנאצית
    § 1921 – היטלר נבחר למנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית.
    § 1923 – ה"פוטש" נכשל. היטלר נשלח לכלא וכותב את ספרו "מיין קאמף" שם הוא מנסח את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית.
    § 1928 – המפלגה הנאצית זוכה ב-2.6% מהקולות.
    § 1930 – משבר כלכלי. המפלגה הנאצית זוכה ב-18.3% מהקולות.
    § 1932 – ניצחון המפלגה הנאצית בבחירות והפיכתה למפלגה הגדולה ביותר עם 37.3% מהקולות.
  • הנסיבות שהובילו למינוי של היטלר לקנצלר
    בינואר 1933, הטיל הנשיא הינדנבורג את תפקיד הקנצלר על היטלר, למרות התנגדותו האישית אליו. זאת בעקבות הפחד ממלחמת אזרחים פנימית והלחץ שהפעילו החוגים הקפיטליסטים שהאמינו כי היטלר ימנע את התפשטות הקומוניזם. המפלגות האחרות לא התאגדו על מנת להלחם בו, ופניית התעמולה הנאצית לכלל שכבות האוכלוסייה גרמה להיטלר להיתפס כמנהיג שיפתור את כל בעיותיה של גרמניה.

לקריאה נוספת:

הנאציזם והרקע לעליית הנאצים לשלטון

הסיכום אודות הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון הוא חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בהיסטוריה ב, פרק נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות