ציוני דרך עיקריים בבניית המדינה החשמונאית וביסוסה

הקדמה:

אלכסנדר מוקדון [=מוקדון הינה מקום ביוון] עולה לשלטון לאחר רצח אביו ששלט על יוון ומקדוניה. בין השנים 335-323 לפנה"ס ניהל אלכסנדר מסעות קרב וכיבושים שהובילו ליצירתה של אימפריה המשתרעת ממצרים ועד הודו וכוללת את שטחי האימפריה הפרסית, אותה הכניע. לאחר מותו הפתאומי של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס החלו מלחמות ירושה בין מפקדי צבאו הבכירים. בסופם חולקה האימפריה למספר חלקים – למספר ממלכות חדשות. בסמוך לארץ ישראל נוצרו  שתי ממלכות: האחת שמרכזה במצרים ובראשה שלט בית תלמי, השנייה שמרכזה בסוריה ועליה שלט בית סלווקוס. ממלכת תלמי וממלכת סלווקוס שאפו כל אחת לשלוט בארץ ישראל (בשל מיקומה האסטרטגי) ובמלחמות שניהלו עברה השליטה על א"י כל פעם לידי ממלכה אחרת.

הלניזם

האימפריה של אלכסנדר מוקדון כללה את עמי יוון ואת כל עמי המזרח, התרבות היוונית היתה לתרבות השלטת אבל היא הושפעה והשפיעה על כל תרבויות המזרח וכך נוצרה התרבות ההלניסטית [הלאס=יוון, ביוונית]. כלומר, התרבות ההלניסטית היא תרבות של מיזוג בין התרבות היוונית לתרבות המזרחית.

 ראה גם: הרקע לעליית התרבות ההלניסטית

מאפייני התרבות ההלניסטית:

מבחינה מדינית-חברתית:

רצון שכל עמי המזרח הקדום יתמזגו אלו עם אלו ועם התרבות היוונית, כאשר העמים הכבושים אוהדים את השלטון היווני בגלל הקידמה התרבותית שהוא מביא להם. בפועל, יוונים רבים וחיילים יוונים משוחררים שהיגרו (עברו) לארצות הכיבוש השונות, קיבלו זכויות יתר לעומת התושבים המקומיים.

 

מבחינה תרבותית:

התרבות ההלניסטית היתה תרבות מרובת אלים (=פוליתאיסטית). בשונה מהמקובל עד אז ביוון, אימץ אלכסנדר את התפיסה המזרחית שראתה במלך אל. הקמת מקדשים לכבוד המלך-אל והקרבת קורבנות, משחקים ותחרויות. הפולחן היה בחייהם וגם לאחר מותם של המלכים. לצד פולחן המלכים התקיימה עבודת אלילים רבים.

הכוהנים במקדש היו קונים את תפקידם או נבחרים בגורל, והתפקיד לא עבר בירושה מאב לבן. הטקסים הדתיים נערכו ונוהלו על ידי הכוהנים בלבד.

התפתחו המדע ובעיקר תורת השלטון (הפוליטיקה) והתכונות הנדרשות כדי להיות שליט.

התפתחו הפילוסופיה והערצת הטבע.

הוקמו תיאטראות ומגרשי ספורט ונוסדו האולימפיאדות בגלל שההלניסטים העריצו את הגוף ואת האלים, וההשתתפות במשחקים ובתיאטרון היתה חובה דתית. התפתחו ביה"ס הראשונים – גימנסיות. אגב, הם עשו זאת בערום מלא: גימנסיה זה ערום ביוונית.

התרבות היוונית התבססה על פוליס = ערי מדינה עצמאיות, שניהלו את חייהן, פיתחו מסחר וניהלו מלחמות (בדומה למדינות היום). אלכסנדר ויורשיו הקימו יותר מ – 350 ערים (פוליס) במקומות אותם כבשו. הערים היו אמצעי להעברת התרבות ההלניסטית ולשליטה. הפוליס כללו מבני ציבור ותרבות האופייניים לתרבות היוונית – הלניסטית: מוסדות חינוך כמו גימנסיון, תיאטרון ועוד. אולם, בשונה מהפוליס היווניות, הערים ההלניסטיות לא היו עצמאיות ונשלטו על ידי המלך.

ראה גם: מאפייני התרבות ההלניסטית

התרבות ההלניסטית והיהודים:

ראה סיכום אודות המפגש בין החברה ביהודה לבין ההלניזם

מאפייני התרבות ההלניסטית היו זרים ליהדות, ומאחר וההלניזם ניסה לגרום בכוח לכל עמי המזרח לקבל את התרבות ההלניסטית מטעמים של הפצת אושר אנושי וגם מטעמי ביטחון האימפריה (כאשר לכולם יש את אותה תרבות ואותן אמונות אתה מקטין את הסיכוי שימרדו בך), ובגלל שהיהודים חששו שהתרבות ההלניסטית המושכת תמוטט את היהדות, נוצרו מתיחויות בין השלטון ההלניסטי לבין היהודים שהתנגדו להלניזם שבסופו של דבר גרמו להלניסטים לכפות את תרבותם על היהודים ואסרו עליהם לקיים את חוקי הדת היהודית [לימוד תורה, ברית מילה, שמירת שבת ועוד]. בדרך כלל, בגלל שהתרבות ההלניסטית היתה תרבות סינקרטיסטית [=תרבות שממזגת ומשלבת בתוכה מספר תרבויות], ההלניסטים לא נתקלו בבעיות של הפצת תרבותם  חוץ מאשר אצל היהודים, ולכן נאלצו לנקוט בצעדים יוצאי דופן של כפייה תרבותית שהחמירו את המתח בין ההלניסטים ליהודים.

 

רקע למרד החשמונאים:

מרד החשמונאים נערך על רקע מלחמות בין הממלכות היווניות בעלות התרבות ההלניסטית של בית סלווקוס באזור סוריה לבין בית תלמי המצרי. שתי הממלכות הללו היו ממלכות שנולדו מהממלכה היוונית לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון. אחת המלחמות הללו נערכה בשנת 170 לפנה"ס ובה זכה אנטיוכוס הרביעי המלך הסלווקי להישג גדול כאשר הצליח לגבור על בית תלמיי. הממלכה הרומאית שהחלה צוברת כוח רב, חששה מכוחו של אנטיוכוס הרביעי והצליחה להכריח אותו לוותר על השטחים שכבש מבית תלמיי במצרים.

 

בירושלים נפוצה שמועה על מותו של אנטיוכוס הרביעי והחלה מרידה נגד השלטון היווני של בית סלווקוס. בכדי לשקם את יוקרתו שנפגעה, אנטיוכוס הפגוע, בדרכו חזרה לסוריה, החליט לעלות לירושלים ולשדוד את אוצר המקדש, הוא נעזר שם בתומכיו היהודים. שוד זה היה דבר יוצא דופן בתרבות ההלניסטית אך לא אצל אנטיוכוס. בנוסף, בירושלים נבנה מבצר (מצודה) במקום ששולט על המקדש (החקרא) והוצבו בו חיילים של בית סלווקוס. עוד בנוסף, אנטיוכוס הרביעי הטיל כעונש על המרד גזרות קשות על היהודים: הפסקת העלאת קורבנות בבית המקדש, איסור שמירת שבתות וחגים, איסור על קיום ברית מילה, איסור על לימוד תורה, דרישה לאכול אוכל לא כשר. העובר על צווים אלה היה צפוי לעונש מוות. על רקע זה מתנגדיה של יוון יצאו למאבק נגדה והם גייסו את האויבת הגדולה ביותר שלה- הממלכה הרומאית. וזאת, למרות שגם הרומאים היו בעלי אותה תרבות הלניסטית כמו זו של היוונים. וכזכור, זו היתה הסיבה ליציאה למאבק לכתחילה…

 

הגזרות הנ"ל רק החמירו את המאבקים של היהודים בין מתנגדיה של הממלכה היוונית לבין תומכיה. אבל לא היה זה רק מאבק בין תומכי יוון לתומכי רומא, אלא גם מאבק שנתפס בין קיום התרבות היהודית להשמדתה. שוד המקדש וכן הגזרות של היוונים שהיו מאד לא מקובלים בתרבות ההלניסטית ובממלכה היוונית, רק הגבירו את הרצון לצאת למאבק. בשנת 167 לפנה"ס מרדו היהודים בשלטון היווני של בית סלווקוס. בראש המרד עמדה משפחת החשמונאים שנלחמו במשך מספר שנים ביוונים ויצרו בסופו של דבר ממלכה חשמונאית עצמאית. החשמונאים שלטו בממלכה זו ככוהנים, כמנהיגי צבא ומאוחר יותר גם כמלכים. ממלכת החשמונאים התקיימה עד שנת 37 לפנה"ס. לאחר מכן רומא (שכבר השתלטה לגמרי על יוון) הנהיגה ביהודה משטר של נציבים

 

השליטים החשמונאים

יהודה המכבי

שם השליט ותקופת שלטונו166 לפנה"ס עד 160 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)מפקד הצבא
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטימרד בשלטון בית סלווקוס, העמים היושבים מסביב חששו מהחשמונאים והציקו מאד ליהודים בשטחיהם: מישור החוף, הגליל, עבר הירדן.

חשוב לציין שהוא חתם ברית הגנה עם רומא שביקשה להחליש את בית סלווקוס למרות שהיא היתה הלניסטית (חששו שכוחה יעלה יותר מדיי)

השפעת פעולותיו על התחום הכלכלי
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפיטיהור היהדות מיסודות זרים
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתשחרור ירושלים והערים הסמוכות לה, כולל המקדש (חג חנוכה), חוץ ממבצר אחד בסמוך למקדש  ושולט עליו – חקרה. בשל התאכזרות והתעללות ביהודים בשטחים הסמוכים ליהודה, החשמונאים כבשו גם את חברון ואזורים נוספים.
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתזו היתה גם מלחמת תרבויות בין התומכים בתרבות ההלניסטית שבית סלווקוס ייצג לתרבות היהודית של החשמונאים. אם כי מעניין לציין כי יהודה קבע חג על רקע ניצחון צבאי וזה מנהג הלניסטי.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונונהרג בקרב מול בית סלווקוס

 

יונתן

שם השליט ותקופת שלטונו160 לפנה"ס עד 143 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)כהן גדול
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטיהמשיך את הברית עם רומא, ידע לנצל את מאבקי הירושה וחולשת בית סלווקוס
השפעת פעולותיו על התחום הכלכלי
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפי
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתהרחיב את גבולות יהודה בעבר הירדן
יחס השליט לתרבות ההלניסטית
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונונרצח בידי אחד המתחרים על כיסא המלוכה בבית סלווקוס

 

שמעון

שם השליט ותקופת שלטונו143 לפנה"ס עד 135 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)מנהיג מדיני (נשיא), צבאי (מצביא/ שר הצבא), דתי (כהן גדול). חוץ משופט ומלך קיבל הכל, וגם קיבל הכרה מאספת העם ולא רק מבית סלווקוס.
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטישמעון לא הסתפק בפטור ממס מהסלווקים,

הוא רצה עצמאות, ולכן כבש את מצודת החקרה

בסמוך לבית המקדש ושולטת עליו שם היו חיילי הסלווקים, והעצמאות הושגה. המשיך את הברית עם רומא.

השפעת פעולותיו על התחום הכלכליהוא תמך במתנגדי המלך הסלווקי וכאשר אלה תפסו את השלטון, הוענק ליהודה פטור ממס.

בנה גם את נמל יפו בעל חשיבות כלכלית עצומה

השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפיהימנעות מגיור של לא יהודים או שילובם
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתכבש את גזר ויפו מהסלווקים, וגם את אשדוד. והושיב שם יהודים וגירש את הלא יהודים
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתחידש את הברית עם הרומאים, אבל כנראה לא הושפע מהם תרבותית. להיפך, היה לו חשוב לקבל הכרה דתית יהודית בשלטונו. אם כי, הוא קבע ימי ניצחון צבאי כימי חג כמנהג הרומאים.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונונרצח על ידי יהודים תומכי הסלווקים

 

 

יוחנן הורקנוס

שם השליט ותקופת שלטונו135 לפנה"ס עד 104 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)אין תואר מיוחד.
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטיבית סלווקוס נלחם נגד יוחנן הורקנוס שלא הסכים לקבל את שלטונו, אך יוחנן הורקנוס ניצח. המשיך את הברית עם רומא, ואף כרת ברית עם בית תלמי המצרי וממלכות נוספות באזור.
השפעת פעולותיו על התחום הכלכליהמדינה החשמונאית החלה להתבסס, אבל, הצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפיבניגוד לשמעון ויונתן הוא לא גירש נוכרים (לא יהודים), אלא גייר אותם. הוא אפילו גייר את האדומים שהתורה אוסרת לגייר, וכן גייר עמים שמיים שכבש (עמים הקרובים בגזע ובשפה ליהודים). זו דרכו להגדיל את אוכ' הממלכה. עמים הקרובים תרבותית או גזעית ליהודים מהר  ייטמעו ביהודים (יהיו חלק מהעם היהודי). השומרונים קיימו הרבה מנהגים יהודים לכן הוא רק הרס את מקדשיהם. המסרבים להתגייר גורשו כמו באדוריים ובמרשה שבעבר הירדן.
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתכבש שטחים רבים בגליל התחתון עמק בית שאן, עמק יזרעאל, ושטחים במואב ומעבר הירדן.
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתבעל ברית של רומא, השפעה הלניסטית: הוספת שם הלניסטי: הורקנוס; הוא מצווה שלאחר מותו השלטון יהיה בידי אשת בנו. אצל ההלניסטים היה מקובל שנשים שולטות. בנוסף, הוא העסיק צבא שכיר (לא יהודים) וזה מאפיין הלניסטי.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונומוות טבעי

 

יהודה אריסטובולוס

שם השליט ותקופת שלטונו104 לפנה"ס עד 130 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)הכתיר את עצמו מלך מה שנתן לו את כל הסמכויות של נשיא, כהן גדול ושר הצבא, ועכשיו גם שופט ומחוקק חוקים. התואר הזה הוא לקח לעצמו בניגוד למסורת שמלכים יכולים להיות רק צאצאי בית דוד.
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטי
השפעת פעולותיו על התחום הכלכליהצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפיכבש את הגליל וגייר את תושביו הערבים משבט יטור. בגלל שהם דיברו ארמית שפת היהודים והם גם מהגזע הדמי (ערבים ויהודים זה אותו גזע), הגיור לא נתקל בבעיות.
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתהמשיך בכיבושים בגליל
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתההסיטוריון יוסף בן מתתיהו מדווח על מנהגים הלניסטים בחצר המלכות של יהודה אריסטוטובלוס (ויש לו גם שם הלניסטי). בנוסף גם הוא אימץ את שיטת הצבא השכיר וזהו מאפיין הלניסטי. עוד בנוסף, הוא רצה להיות מלך כמו ההלניסטים – למלך יש שלטון מוחלט עם כל הסמכויות. וכמובן, יש לו שם הלניסטי.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונונפטר ממחלה

 

אלכסנדר ינאי

שם השליט ותקופת שלטונו103 לפנה"ס עד 76 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)קרא לעצמו בתואר מלך
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטיתקופתו  התאפיינה במאבקים פנימיים, אבל לבסוף ניצח.
השפעת פעולותיו על התחום הכלכליהצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפיהריסת המקדשים האליליים (הלניסטיים), הביאה לבריחה של לא יהודים מהארץ.
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתכיבוש כל מישור החוף בין עזה (חוץ מאשקלון), כיבוש עבר הירדן המזרחי
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתתקופתו אופיינה במאבק בין התרבות ההלניסטית לתרבות היהודית, מצד אחד הוא השמיד את המקדשים האלילים, אבל מצד שני  היה הרבה כוח בשלטון לשלומציון שבין השאר דרשה מאלכסנדר ינאי לשאת אותה, וזה מאפיין הלניסטי מובהק נשים בשלטון. וכן, היה לו צבא שכיר שזה גם מאפיין הלניסטי. בנוסף, הוא גם היה בסכסוך גבוה עם המנהיגים הדתיים (הפרושים) כנראה בגלל שהוא רצה להיות מלך כמו ההלניסטים – למלך יש שלטון מוחלט עם כל הסמכויות.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונומוות טבעי

 

 

בתמונה: לפי המטבעות ניתן ללמוד שאלכסנדר ינאי אימץ מצד אחד מנהגים הלניסטיים, ומצד שני נזהר מאימוץ מנהגים כאלה, כפי שכתוב בפסקה.

שלומציון אלכסנדרה

שם השליט ותקופת שלטונו76 לפנה"ס עד 67 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט)מלכה, אם כי בגלל היותה אישה תפקיד הכוהן הגדול ומפקד הצבא נמסרו לבניה.
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטייציבות פוליטית, הימנעות ממלחמות
השפעת פעולותיו על התחום הכלכלייציבות ושפע, אבל הצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפי
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאליתהסתפקה בהשלמת כיבוש עבר הירדן, עסקה יותר בבניית כוח צבאי שיגן על כיבושי העבר. היא הקימה צבא ענק.
יחס השליט לתרבות ההלניסטיתהעסיקה צבא שכיר שזה מאפיין הלניסטי וכמובן עצם שלטונה של אישה. ויש לה גם שם שני שהוא הלניסטי. אך אלו השפעות מועטות.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונובסוף ימיה, התחילה מלחמת ירושה בין בניה,. היא נפטרה ולא הספיקה להעביר את המלוכה ליורש העצר המיועד שלה והמדינה החשמונאית עמדה על סף מלחמת אזרחים

 

 

 

סיכום:

לאחר מרד החשמונאים, ממלכת יהודה מצליחה עם השנים לצבור עוד ועוד מאפיינים של עצמאות כגון: הכרה בשליטיה כמייצגים את היהודים, כריתות ברית פוליטיות, שחרור ממס, כיבוש שטחים, הכרה מצד העם בשלטון עד כדי שימוש בתואר מלך. יחד עם זאת, הממלכה החשמונאית עמדה בפני אתגרים רבים:

אתגר פוליטי: המאבקים וההפיכות בבית סלווקוס (אזור סוריה של היום)

השפיעו רבות על הממלכה החשמונאית. השליטים החשמונאים העבירו נאמנותם למתחרים השונים שם על השלטון, וידעו לעמוד מול בית סלווקוס כאשר המלכים שלו דרשו לממש את שליטתם על יהודה. בסופו של דבר, החשמונאים הצליחו להשתחרר מעול זה. בנוסף, החשמונאים כרתות בריתות הגנה אזוריות בעיקר עם רומא, והיו חשופים להשפעה תרבותית הלניסטית.

אתגר כלכלי: החשמונאים הצליחו אמנם לשמור על המקדש ואוצרותיו, אך הגדילו מאד את שטח הממלכה ולכיבושים אלו היה מחיר כלכלי כבד. העול הכבד הזה עלה כאשר החשמונאים גם הפעילו צבא שכיר בנוסף לצבא הרגיל. מצד שני, החשמונאים לא נאלצו יותר להעביר מסים לממלכות אחרות.

אתגר דמוגרפי: השליטים החשמונאים נקטו בשתי גישות בעלות מטרה זהה: גירוש כל האוכלוסייה הלא יהודית מהארץ או גיור שלהם. רעיון הגיור היה כדי לחזק את התמיכה בממלכה היהודית מפני בקרב עמים קרובים תרבותית ואתנית  מול אוייבים מבחוץ. מעניין לציין, שפתיחות זו לא גילו החשמונאים כלפי השומרונים שטענו שהם יהודים. הסכסוך שנולד בראשית ימי בית שני המשיך.

שינויים טריטוריאליים: החשמונאים הצליחו מאד להרחיב את שטח הממלכה: כל מישור החוף (חוץ משתי ערים), כל הגליל וכל עבר הירדן המזרחי (ירדן של היום) היום בידי החשמונאים.

שינויים במעמד המנהיג: בתחילה החשמונאים לא היו יותר מקבוצה שטנה של מורדים או שליטים מטעם עצמם, לאט-לאט הם קיבלו הכרה בינלאומית – תחילה קיבלו הכרה דתית [=מייצגים את היהודים ואת הדת היהודית] ומאוחר יותר הכרה בשליטתם בפועל בשטחים ביהודה. הכרה קיבלו החשמונאים גם מהעם: בהתחלה הם קיבלו את התארים: הנשיא (ראש העם), הכוהן הגדול (למרות שלא היו כשרים להיות מבחינת הדין הדתי להיות הכהן הגדול), שר הצבא (מפקד הצבא). בהמשך הם לקחו לעצמם גם את התואר מלך וזה בניגוד לעמדת המנהיגים הדתיים של העם[1], אבל העם קיבל אותם כמלכים, כולל סמכויות חקיקה ושיפוט. יש לציין, כי ההבדל בין נשיא או שליט לבין מלך הוא שהמלך הוא מנהיג יחיד שלא מתחלק בכוח של השלטון עם אף אחד.

היחס להלניזם: למרות שלכתחילה המרד החשמונאי התחיל כמאבק בהלינזם ובתומכיו, החשמונאים אימצו מהר מאד את התרבות ההלניסטית: קביעה של ימי ניצחונות צבאיים כחגים לאומיים לכל הדורות (חנוכה…), אימוץ שמות הלניסטיים, רצון להיות מלך ששולט לבד ולא מתחלק בכוח, שיתוף נשים בשלטון, בריתות עם רומא,  הקמת צבא ושכיר, וניהול המדינה וחצר המלכות בסגנון הלניסטי.

הסיכום אודות ציוני דרך עיקריים בבניית המדינה החשמונאית וביסוסה הינו חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בהיסטוריהבגרות בהיסטוריה א'.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות