מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק המלחמות הנפוליאוניות

צרפת של נפוליאון נחלה נצחונות מפוארים במסגרת קרבות הקואליציה מול מדינות אירופה שביקשו לבטל את הישגי המהפכה הצרפתית ולחדש את המלוכה בצרפת. מה שמאפיין את מלחמות הקואליציה הללו הוא שהאנגלים מממנים אותם ואילו האירופאים הפרוסים והאוסטרו הונגרים נלחמים. האנגלים לא נלחמים ביבשה. הבריטים מממנים כי הם המעצמה הכלכלית מספר אחת באירופה ואלו הפרוסים והאוסטרו הונגרים שאין להם כסף משתמשים בצבאותיהם כדי לסייע במלחמה נגד נפוליאון כי הוא כובש מהם שטחים ומערער את המשטרים שלהם.

ב- 1805 בקרב ימי הנקרא "קרב טרפלגר" הצרפתים הפסידו לאנגליה. סבב המלחמות הנפוליאוניות הסתיים בסוף שנת 1805 עם חתימת הסכם שלום פסבורג שלמעשה עיגן את השליטה הצרפתית על גרמניה וחיסל את האימפריה הקדושה. ההסכם אפשר לנפוליאון להשתלט על כלל גרמניה ושנה לאחר מכן הוא אף יוצא למלחמה נגד פרוסיה וכובש שטחים נרחבים שלה. במקביל להתבוססות הצבאית וחדירה למרכז וצפון מזרח אירופה נפוליאון מנסה לטפל גם באנגליה כי היא האויבת המושבעת שמממנת את מלחמות הקואליציה נגד צרפת ולכן הוא שאף להביא אותה לפשיטה כלכלית כדי שהיא לא תוכל לממן יותר את המלחמות נגד צרפת. הוא עושה זאת על ידי הסגר יבשתי,כלומר הם לא מאפשרים לאנגליה לסחור עם אירופה. היקף הסחר הבריטי באירופה הוא עצום כי בריטניה היא מעצמה תעשייתית הגדולה באירופה (טקסטיל,חרושת תעשייתית) וברגע שאוסרים ייבוא של סחורות בריטיות לשטחה של אירופה זה מביא את בריטניה, בתיאוריה, למצב של פשיטת רגל. בפועל זה היה קצת יותר בעייתי כי היה קשה לאכוף את המצור הזה על המדינות באירופה ולמנוע הברחת סחורות. הדבקות וההתעקשות של נפוליאון על נושא המשבר היבשתי והניסיון לכפות על הרוסים את המשבר היבשתי הביאו לנפילתו בסופו של דבר.  בהתחלה הרוסים היו מוכנים להשתתף במצור היבשתי כנגד אנגליה אך הם היו קשורים לאנגליה בקשרי מסחר זמן רב והיו זקוקים לתוצרת התעשייתית שלה. ביולי 1807 הרוסים חתמו על הסכם טילזיט שזה הסכם שבו הרוסים התחייבו לסייע לצרפת במצור היבשתי ובתמורה הם קיבלו יד חופשית בפינלנד בבלקן וקיבלו יד חופשית לצאת למלחמות נגד תורכיה. מעבר לכך הצרפתים והרוסים מחלקים את אירופה לאזורי השפעה דבר שמהווה מוטיבציה לשיתוף פעולה עם נפוליאון בנושא ההסגר היבשתי . בהסכם זה הם קבעו את הגבולות של פרוסיה -נפוליאון העדיף שתהיה פרוסיה עצמאית ממזרח לאלבה כדי שהיא תשמש מדינת חיץ ואיזון מול אוסטריה. כלומר נפוליאון והצאר הרוסי נותנים לפרוסים ולאוסטרים שילחמו ביניהם והם יוכלו לשבת על הגדר.

הסכם טילזיט הזה למעשה מעגן את שטחי ההשפעה של צרפת  במרכז וצפון אירופה ומסמל את שיא עוצמתו של נפוליאון כשליט במרכז ומערב אירופה וזה השיא של נפוליאון ומכאן מתחילה הירידה שלו. התעקשותו על עניין ההסגר היבשתי הייתה לו לרועץ , רוסיה לא הייתה מסוגלת לוותר על הסחר עם בריטניה. ההסגר אף פעם לא היה מלא תמיד הייתה קיימת הברחה של סחורות בקנה מידה גדול ובפועל צרפת הייתה מבחינה תעשייתית חלשה מדי כדי לפצות את המדינות האירופאיות שהיו מוכנות לשתף פעולה במסגרת ההסגר ולספק להן סחורות במקום הסחורות הבריטיות היא לא יכלה לשמש כחלופה אלטרנטיבית ולמעשה העניין הזה הפך לרועץ לנפוליאון ובסופו של דבר שימש כאחד הגורמים למפלתו. סיבה נוספת הייתה התעוררות לאומית ב- 1806-1813 לא מעט בגלל מסעות הכיבושים של נפוליאון  כפי שקרה בספרד שהייתה בת ברית של נפוליאון.  צבא נפוליאון עובר דרך ספרד לפורטוגל במטרה  לדכא את המסחר הבלתי חוקי שם. בדרכו חזרה הוא חוזר דרך ספרד ומשום מה הצבא שלו מתעכב בספרד  דבר שגורם להתעוררות לאומית הספרדים מתגייסים למלחמת גרילה נגד הצבא הנפוליוני שסופג אבידות כבדות והמלחמה הזאת חושפת את חולשותיו בפני כלל האירופאים כי היא מראה איך הצבא האדיר הזה לא מצליח לעמוד מול מלחמת גרילה של אזרחים. ההתעוררות הלאומית הזאת היא לא מעט בגלל ההסגר כי אנשים נשארים רעבים והם לא מקבלים סחורות בריטיות שהם תלויים בהם ולכן הם דוחפים להתעוררות לאומית ולהתקוממות נגד נפוליאון וצבאו. נפוליאון ניסה לבלום את הסחף הזה באוקטובר 1806 באמצעות הסכם פוליטי עם אוסטריה הנקרא הסכם שינברון שהבטיח שהאימפריה האוסטרית תשתף פעולה עם צרפת בנושא ההסגר היבשתי  נגד בריטניה. ההסכם הביא לכך שנפוליאון נשא לאישה את בתו של הקיסר האוסטרי במטרה לחזק את הקשרים ואת הברית בין שתי האימפריות. על ידי הנישואין האלה משתלב נפוליאון בשושלת ההבסבורגית כי הוא מלך שלא מקבל את התואר שלו בירושה אביו לא היה מלך ולכן יש לו בעיית לגיטימציה שלטונית בעיני המלכים באירופה ואז ברגע שהוא מתחתן איתה הוא מבטיח לעצמו כביכול את ההצטרפות לשושלת למרות שהאוסטרים לא ראו אותו בעין יפה. האוסטרים הוכרחו לברית הזאת כי הם חששו מנפוליאון וממתקפה צבאית וההסכם נועד לסכל את המזימה הצרפתית לכבוש את אוסטריה. הברית הזאת עם אוסטריה התקיימה עד 1814 וגרמה לכרסום ביחסים בין צרפת לבעלת בריתה רוסיה שהייתה בעלת כוח צבאי עצום  ויכולה לסכן את נפוליאון רוסיה וצרפת מתחילות להתחרות ביניהן על ההגמוניה באירופה.