כל חברה, לפחות באופן מוצהר, שואפת להיות חברה צודקת וטובה כלפי חבריה. אולם לא כל החברות, אפעס, מצליחות להגשים את המטרה הזו באופן מוצלח מספיק, מה שמציב בני אדם לפעמים בדילמה של מה לעשות אם החוקים של החברה בה אתה חי או האופן בו היא מתנהלת נוגדים את המצפון האישי שלך?
בעבור הפילוסוף והמהפכן האמריקאי הנרי דיוויד תורו התשובה ברורה: להתנגד. בחיבורו המפורסם "אי ציות אזרחי" תורו טוען כי זוהי חובתו המוסרית של כל אדם להתנגד לכל גילוי של חוסר צדק, גם במחיר של שבירת החוק. אולם תורו לא מציע בהכרח התנגדות פעילה ואלימה אלא משהו יותר פשוט. ההתנגדות הגדולה והחשובה ביותר בעבור תורו היא פשוט לא לשתף פעולה. כך למשל, אם אתם מתנגדים לצרכנות הקפיטליסטית (שדווקא חביב על תורו) אתם לא צריכים לצאת לפוצץ חנויות, מספיק שפשוט תפסיקו לקנות. לדעתו של תורו כל אי צדק מבוסס על כך שאנשים משתפים איתו פעולה, ולכן ניצבת בפנינו תמיד האופציה: להיות חלק מהבעיה או להיות חלק מהפתרון.
המרי האזרחי של גנדי
אחד מהאנשים שהושפעו מתורתו של תורו היה מהאטמה גנדי שפיתח במסגרת מאבקה של הודו לשחרור את הרעיון של "התנגדות לא אלימה" או "מרי אזרחי לא אלים", ובסנסקריט: סאטיאגרהא . ב-1930 צעד גנדי כ-400 ק"מ לים על מנת להפיק ממנו כמה גרגרים בודדים של מלח, זאת במחאה על מס לא צודק שהטילו השלטונות הבריטים על ייצור מלח בהודו. צעדת המלח של גנדי היוותה השראה למיליונים וסימנה את תחילת הסוף של האמפריאליזם הבריטי בהודו.
ההשראה של רוזה פארקס
ב-1955 סירבה אישה שחורה בשם רוזה פארקס לפנות את הכסא שלה לאישה לבנה ולעבור לשבת באחורי האוטובוס כפי שנקבע על ידי חוקי ההפרדה הגזעית בעירה. פארקס נעצרה על ידי המשטרה אך המעשה שלה הצית את מה שנודע בתור "חרם האוטובוסים של מונטגומרי" שהוביל לבסוף לביטול המדיניות של הפרדה בין שחורים ולבנים. בהשראתה ובהשראת הנרי דיוויד תורו ניהל מרטין לותר קינג את המאבק לזכויות שחורים בארה"ב כמאבק של מרי אזרחי לא אלים. רבים מהחוקים שאותם שברו קינג וחבריו היו בסופו של הדבר החוקים שבוטלו.
מרי או אי-ציות אזרחי היו ונותרו אחד האמצעים מעוררי ההשראה והיעילים במאבק למען חברה טובה יותר.
–
מאמר זה הוא חלק מסדרת:
מהו צדק? רעיונות על חברה מתוקנת
ראו גם:
