מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, פרק המהפכה הצרפתית
לאחר תקופת האימה הגדולה השלב הבא של אירועי המהפכה הצרפתית היה ההצהרה על זכויות האדם ב-26 לאוגוסט 1789 . זו הכרזה שכוללת 17 סעיפים והיא מבוססת על ההגות של שלושה הוגה דעות מובילים: ז'אן ז'אק רוסו, ג'ון לוק ומונטסקייה. מה שמנסחי ההצהרה עשו זה עירוב של שלושת התורות כאשר יש הבדלים מהותיים בין תורתו של רוסו לבין תורתם של מונטיסקייה ולוק. מרוסו לקחו את עקרון הריבונות העממית שלא ניתנת להעברה מסירה או חלוקה ולמעשה היא זהה עם רצון הכלל שמבוסס על המצפון הוא דבר מוסרי שמבוסס על המצפון. רוסו דיבר על מדינה אידיאלית הרמונית שמה שמכוון אותה זה אינטרס של הכלל ואין מקום שאדם ישלוט על אדם. בניגוד לרוסו, לוק ומונטסקייה ראו במדינה כתופעה אמפירית שאיננה מוסרית ואיננה אתית היא חסרת מצפון ולכן שם אדם כן שולט על אדם. במדינה כזאת יש היררכיה מסוימת יש זכויות אזרח ואדם שנועדו לשמור על האדם מפני שלטון העריצות, דובר על חופש, על ביטחון הקניין, ביטחון אישי והזכות להתנגד לעריצות. כלומר יש מערכת יחסים של שליטה, זה לא משהו שהכול מתבצע על פי רצון הכלל, יש עריצות מסוימת אבל יש חוקים שמגבילים את העריצות.
אם כן הגענו עד הצהרת זכויות האדם וראינו שהמהפכה החלה כיריבות מתמשכת בין האצולה לבין המלך בשלב מסוים מכינוס אסיפת המעמדות אנשי המעמד השלישי לוקחים את היוזמה לידיהם ומכוננים אסיפה תחיקתית הם מתחילים לבצע כל מיני פעילות למען ביסוס ההישגים של התהליכים המהפכניים. למעשה אנשי המעמד השלישי מעוניינים בתהליכים מהפכניים בכדי להבטיח את האינטרסים שלהם במיוחד בענייני רכוש וקניין. הם לא מעוניינים שהמהפכה תגלוש בהיקפה ותהפוך להיות מהפכת המונים, הם מעוניינים שההמונים חסרי הקניין יישארו בחוץ, כאשר הם יהיו מיוצגים על ידיהם כי יש להם את המנדט לייצג את האיכרות הענייה ואת ההמונים העירוניים חסרי הרכוש שלא התאפשר להם להיות חלק מאסיפת המעמדות. וכך מעוניינים אותם בורגנים להשליט סדר חדש שבו יש להם יכולת ביטוי גדולה יותר במערכת הפוליטית והמוני העם נמצאים בחוץ. בשלב זה לא מדובר על מיגור המונרכיות.
מבחינת הנציגים המתונים של הכפרים ושל הפרובינציות –מדובר ברפורמות.
ומבחינתם של הנציגים הפריזאיים שהיו יותר קיצוניים- מדובר בדברים מהותיים של כתיבת חוקה ושיפור המצב הפוליטי והכלכלי של המעמד השלישי ושל המוני העם.
אנחנו מגיעים לעניין של הכרזת זכויות האדם ב-26 לאוגוסט שהוא אקט דקלרטיבי חשוב והראשון באירופה . בפועל לא היה ניתן לתת זכויות שוויון בלתי מוגבלות כי זה מתנגש עם ערכים אחרים ועם שלטון המדינה. ההכרזה הזו בעייתית כי היא משולבת על 3 מישנות שונות: ז'אן ז'ק רוסו, ג'ון לוק ומונטסקייה שיש ביניהם ניגודים ברורים (בין רוסו לשניים האחרים). רוסו בא ואמר שיש ריבונות המונית העם הוא זה שקובע מהי מהות המשטר ויקבע את הפרסונות שישלטו. הריבונות העממית היא לא חפץ שאפשר לנייד או לחלוק אותו עם מישהו אחר והוא זהה לרצון הכללי. הרצון הכללי הוא הדבר האידיאלי ביותר כי הוא המוסרי ביותר, טהור ולא מושחת למעשה מדובר בחשיבה אוטופית ולא מעשית כשבאים להקים את המדינה, מוסדות השלטון בא ולנסח לה משנה חוקתית למדינה. לוק ומונטסקייה אומרים שמדובר בתופעה אמפירית ממשית זו לא תופעה מוסרית אין עניין של אתיקה ומוסר יש היררכיה של שולט ונשלט למעשה במצב כזה של שליטה ויחסי שולט נשלט יש להגן על הנשלט מפני עריצות כלומר שישיה שלטון אך הוא יגן על זכויותיו של האזרח לוק קבע 4 זכויות אדם בסיסיות שהם קודמות להוראות השלטון:
- חופש
- ביטחון הקניין
- ביטחון אישי
- זכות להתנגד לשלטון .
לוק טוען שאנשים נכנסים למערכת יחסים של שלטון-נשלט וכורתים אמנה חברתית כי הם רוצים להבטיח את הקניין שלהם. ניתן להבטיח את הקניין רק באמצעות חוקי המדינה כי אז מי שינסה לגנוב להם את הקניין שלהם סופו שייענש על ידי חוקי המדינה. כלומר המדינה נותנת חסות לקניין וערבה לו ולפיכך אנשים מוכנים להיכנס לאמנה חברתית ולהיות נשלטים ע"י המדינה. לוק אומר שצריך להבטיח את ארבעת הסעיפים הללו בכדי שהמשטר לא יהיה עריץ וזכויות האזרחים תובטחנה.
יש ניגוד בין לוק לבין רוסו כי רוסו לא מדבר על יחסי שולט נשלט ולא על עריצות כי אם על רצון הכלל ויחסים בין אנשים במסגרת מדינה דיפיוזית . רוסו לא מדבר על השלטון ועל איך מדי יום מתבצעת השליטה באופן פרקטי וזו גם הבעיה של הצהרת זכויות האדם- פרקטית מה עושים איתה מבחינה.
ממונסקייה המנסחים של הצהרת זכויות האדם לקחו את נושא הפרדת הסמכויות . כידוע תחת משטר אבסולוטי לא הייתה הפרדת סמכויות המלך היה הגוף המחוקק,המבצע והרשות השופטת ולמעשה תחת משטר דמוקרטי או ליברלי יש צורך להפריד בין הסמכויות.
הבעייתיות בזכויות האזרח
באופן פרקטי יש בעיה בזכויות האדם כי אם אנחנו נותנים לנתינים חירות בלתי מוגבלת, אז איך אנחנו שולטים עליהם באופן מעשי? האם מושג החירות וביטחון הקניין לא מתנגשים עם הצורך לקיים מדינה או עם סמכויות והוראות השלטון? מה אנחנו עושים בפועל? בטקסט של הצהרת הזכויות ההתייחסות לחירות היא די מעורפלת. מה שחשוב בהצהרת זכויות האדם זה שמדובר בציון דרך חשוב בהתפתחות האנושית והפוליטית באירופה ונוסף לכך איזשהו ציון או הוכחה להישגים של תנועת ההשכלה הצרפתית. רוסו ומונטסקייה מייצגים את תנועת ההשכלה הצרפתית ועצם זה שהדמויות שלהם נלקחו בחשבון ונעשה בהם שימוש לצורך חיבור הצהרת זכויות האדם משמע שיש פה איזושהי נקודת ציון חשובה והוכחה לכך שהתנועה הזאת הייתה גורם השפעה חשוב בהתפתחות הפוליטית בצרפת במהלך האירועים המהפכניים. הצהרת זכויות האדם שימשה כבסיס לחוקת 1791 (החוקה הכתובה הראשונה באירופה-במשטרים אבסולוטיים אחרים אין חוקה כתובה. באותה חוקה של 1791 ניראה את הבעייתיות בין הבטחת החירות לבין הצורך בפרקטיקה שלטונית יומיומית. אותה חוקה של 1791 היוותה כפשרה מבחינת המהפכנים הבורגנים מול בית המלוכה בכדי לסלול את הדרך לקיומה של מונרכיה קונסטיטוציונית. זה היעד שהמהפכנים הבורגנים סימלו לעצמם: להגיע למונרכיה קונסטיטוציונית אחר תהליך של רפורמות. בינתיים ברחוב התסיסה גברה על רקע משבר כלכלי מחריף ומעמיק (יש מחסור בלחם) וכתוצאה משמועות על קנוניות והתנהגות אנטי מהפכנית בחצר המלוכה. האסיפה המכוננת ניסתה לפתור את הבעיות הכלכליות ולבלום את ההתדרדרות על ידי הפקעת קרקעות של הכנסייה ושל הכתר ומכירתם בשוק החופשי בעיקר לאיכרים – הכוונה הייתה להשתמש ברווחים של מכירת הקרקעות בכדי לממן את ההוצאות השוטפות של אוצר המדינה. בגלל שהשיטה הפיאודלית עוד לא נגמרה והאיכרים נחשבו לצמיתים, השתמשו בשיטה שתאפשר להם לקנות את הקרקעות. כלומר הדפסה בצורה מסיבית של שטרי חוב נושאי ריבית "אסיגנטים". הבעיה היא שההדפסה המסיבית שלהם יצרה אינפלציה בצרפת מה שהחמיר את הבעיה הכלכלית: מצד אחד אנשים יכלו לרכוש קרקעות כי המחירים הוזלו באופן דרמטי אבל מצד שני המשכורות נשחקו ויכולת הקנייה של "האסגנטים" הצטמצמה. אז אומנם היה ניסיון לפתור את הבעיות הכלכליות אבל הניסיון הזה לא כל כך צלח כי הוא גם גרם להעמקת המשבר הכלכלי ולהיפר- אינפלציה בצרפת.