מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, פרק המהפכה הצרפתית
בהיסטוריוגרפיה של המהפכה הצרפתית יש הבחנה בין שני מחנות עיקריים:
* מצדדים במורשת המהפכנית– האסכולה הליברלית שרואה במהפכה הצרפתית מסע לכיבוש החירות ועושה הבחנה בין תחילת המהפכה ב-1789 (כינון האסיפה הלאומית והכרזת זכויות האדם) לבין הסטייה האומללה של התהליכים המהפכניים בין השנים 1793-1794 -שבהם הגיליוטינה לא הפסיקה לעבוד. כלומר יש פן חיובי למהפכה שאותו הליברלים מדגישים ויש את הפן השלילי שאליו הם מתייחסים כסטייה שלא הייתה אמורה לקרות. האסכולה הליברלית הזאת התגבשה במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 כאשר חזר השלטון המלוכני לאחר המלחמות הנאפוליאניות ועימו הריאקציה . למעשה מה שהליברליזם היה צריך לעשות זה להתמקד יותר באירועי 1789 ולדחות את מה שקרה באירועי 1793 שסללו את הדרך להוצאתו להורג של המלך לואי ה-16 ולתחילתו של שלטון טרור מהפכני צמא דם בצרפת. בבסיס של האסכולה הליברלית עומד הטיעון שאומה זועמת וממורמרת קמה ויצאה נגד מלך טירני שהיה אחרון לשושלת ארוכה של מלכים ערמומיים וכוחניים אשר משטרם היה באופן כללי מושחת וכוחני. אם כן יש פה הדגשה של משטר כוחני שהעם התמרד ויצא נגדו והטיעון הזה היה מקובל על אזרחים צרפתים רבים שאכן נטו להאמין שהמונרכיה הבורגנית הייתה מיושנת ומרושעת ולמעשה אותו משטר המשיך להתקיים אך ורק כתוצאה ממעשי הדיכוי שלו.
* מתנגדים שדחו את המהפכה– מתנגדי המהפכה הם בעיקר כוחות מלוכנים- אנשים המצדדים במשטר מלוכני שדחו את מורשת המהפכה וראו בה כתהליך לא לגיטימי. קנוניה שסופה במעשי טירוף אשר גרם לניתוץ המורשת המפוארת ועתיקת היומין של צרפת דבר שגם הוביל את צרפת לחוסר שפיות והרג מסיבי. כלומר התוצאה הייתה של טירוף והרס רב . מצדדי המלוכה ושוללי המהפכה טענו שמדובר בקנוניה של כוחות הרסניים שקשרו קשר כנגד מוסד המלוכה והכנסייה אף על פי כן המחקר ההיסטורי מעולם לא הצליח הוכיח את הטענה שקנוניה היא שהניעה את המהפכה.
במהלך המאה ה-20 נוספו אינטרפרטציות נוספות של המהפכה הצרפתית כגון האינטרפרטציה המבוססת על התורה המרקסיסטית שהתחילה במהלך העשור השביעי של המאה ה-19 שרואה במהפכה אירוע חברתי ומאידך מתייחסת לשינויים הפוליטיים שהנחילה המהפכה כמשניים כלומר מתמקדת יותר בתהליך החברתי שהתבצע במהלך המהפכה.
