עטור מצחך / אברהם חלפי – סיכום, ניתוח ואמצעים אמנותיים

הרעיון המרכזי בשיר (פתיחה)

שיר "עטור מצחך" של אברהם חלפי המציג את חוויית האהבה הבלתי מושגת, הבלתי אפשרית והחד צדדית.

דמות האהובה רחוקה מהדובר, מלכותית וכמעט בלתי מושגת, אך עם זאת קרובה, פשוטה, ביתית וניתנת להשגה. העובדה שעם כל המלכותיות שלה, היא עדיין ניתנת להשגה, אך לא לו, גורמת לדובר לתסכול רב.

הדובר מתאר את אהובתו כעומד מהצד, מרוחק, אך נפשו מתהלכת בין כותלי ביתה ומודדת את צעדיה, את נפשה ומראה של אהובתו.

 

ניתוח הבתים של "עטור מצחך"

בית ראשון – הפנייה אל האהובה היא כפנייה לגבירה או למלכה; מצחה  "עטור זהב שחור" כשם שמצחה של מלכה עטור בכתר. הזהב הוא צבע מלכות "זהב שחור" הוא אוקסימורון– ביטוי המציג מילים מנוגדות.

הצירוף "זהב שחור" מתאר את מצחה הבהיר העטוף בשער השחור, המיוחד. הדובר מציג את דמותה כגבירה, כמלכה ששערה הוא כתר מלכות.

בתיאורו, מתייחס בעזרת מטאפורה הדובר אל הנמענת כיצירת אומנות, כשיר. הוא אינו זוכר אם ראה משהו שדומה ליופיה "אינני זוכר אם כתבו כך בשיר".

בסוף הבית הדובר משתמש שוב במטאפורה זו, והפעם מגלה לנו שהאשה אותה הוא מתאר היא לא שלו, וכנראה לא תהיה שלו – "אך למי שתהיי חייו מלאי שיר".

 

בית שני – בבית זה מתאר הדובר את חלוקה הורוד והצמרירי של האהובה. החלוק הוא פריט לבוש ביתי ויומיומי, חלוק פשוט שמבליט דווקא את אווירת השגרה, הביתיות והפשטות של אהובתו הבלתי מושגת. יש פה ניגוד בין תיאורה המלכותי, לבין חלוקה הפשוט והיומיומי. בעזרת הניגוד אנו מבינים את תסכולו של הדובר, כי אהובתו המלכותית היא מושגת ופשוטה, אך הוא לא יוכל להשיגה.

 

בבית זה הדובר המאוהב מחפש את מיקומו ביחס לאהובתו  "לא הייתי רוצה להיות לך אח,/ לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך/ ורואה חלומות עגומים של קדושה-/ ולמולו את, אישה." הוא לא מעוניין ביחסי "אח- אחות"  משום שאז הקרבה הגופנית אליה תהיה אסורה. הוא דוחה את האפשרות להיות בעמדת נזיר ולהפוך אותה למלאך ולחלום עליה "חלומות עגומים של קדושה". הוא רוצה אותה כאישה – נחשקת המוכנה למפגש האינטימי עמו.

במהלך השיר אנו מבינים שהוא לא עומד במה שהוא מאחל לעצמו, ומציב אותה בעמדה של קדושה לעומתו וממש סוגד לה.

 

בית שלישי – בבית זה מתוארת האהבה כאירוע יומיומי. האהובה מתוארת בסיטואציה ביתית, לבושה בחלוקה ומקשיבה בעצבות ובשתיקה לסיפוריו של הדובר: "על קרוב, על רחוק.." דמות האהובה מתוארת כרגועה ועצובה לעומת הדובר הנרגש כשהוא איתה. היא שקולה ומיושבת. הדובר, לעומתה, נפעם ממנה וכל כולו נתון לה – "אין קול ודברים,/ שוכח הכול אודות אחרים". הוא מגיב בהתפעמות והתפעלות גדולה שמעתיקה דברים מפיו ומוחקת כל דבר מחשבה "אודות אחרים",  כל מעייניו רק אליה.

 

בית רביעי – בבית זה מדגיש הדובר את העובדה שהוא שבוי בקסמיה ונפשו שבויה (אסורה) אצלה.

גם כשהוא נפרד ממנה ורחוק ממנה פיזית, נפשו נשארת איתה, בביתה, המקום שבו הוא פוגש בה ומדבר איתה. נפשו ממשיכה לשכון בין כותלי (קירות) ביתה של האהובה.

 

בית חמישי – מבית זה ועד סוף השיר עובר הדובר לעולם הפנטזיה, הדמיון והחלום. מרוב שהוא מאוהב בה ושבוי בקסמה הוא מקדיש לה גם את חלומותיו, שבהן היא יכולה לצעוד בין הפרחים שבחלומותיו הוורודים כשהוא מדמיין שהוא פוגש אותה. גם בחלומותיו הוא מדמיין אותה בחלוקה הוורוד והפשוט, כך הוא רוצה אותה – אישה פשוטה וביתית, ולא מלכותית ובלתי מושגת. בחלומו הוא בא אליה, ומגשים את רצונו להתקרב אליה.

 

 

בית שישי – בית זה מהווה סיכום. הוא חוזר אל התיאור המלכותי של מצחה העטור בזהב שחור, אך הפעם, בחלומו, היא איתו. הוא מגשים את חלומו ומתקרב אליה פיזית. הוא חוזר אל תיאורה כיצירת אומנות כשהיא קרובה אליו בצורה אינטימית. בחלומו הוא משיג את שכל כך רצה, היא שלו וזה גורם לו להרגיש שיכור מרוב התרגשות לאחר שחיכה לרגע זה כל כך הרבה זמן. וברגע שיא זה הוא סוף סוף אומר לה את מה שהוא רוצה אך לא מסוגל בחיים האמיתיים – עטור מצחך זהב שחור.

סוף זה נראה שמח, כי הוא משיג את מטרתו, אך למעשה זה קורה רק בחלומו, ולכן הופך את סוף השיר למתסכל ועצוב עבור הדובר

 

אמצעים אומנותיים ב"עטור מצחך"

.1  אוקסימורון "זהב שחור" ביטוי לשוני המציג דבר והיפוכו (מילים סותרות( שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להגיון, וזאת על מנת להגביר את הרושם וההתפעלות שלו מאהובתו. הדובר מתאר את חיטוב פניה של האהובה, את עטרת שיערה השחור על מצחה הזהוב המעוררים בו התרגשות רבה.

 

.2  חזרה – "עטור מצחך זהבה שחור"- משפט זה פותח וסוגר את השיר, כשבפתיחה, האהובה היא מושא מלכותי ורחוק אליו משתוקק הדובר, ובסופו של השיר היא מושא מושג, אך לא לדובר, דבר המעצים את תסכולו מהאהבה הבלתי אפשרית.

 

.3 מטאפורה – "חייו מלאי שיר"  תיאור האהובה כיצירת אומנות, כשיר, אשר ימלא את חייו של מי שיהיה איתה. במטאפורה זו מביע הדובר את תסכולו הרב – אהובתו היא מדהימה כיצירת אומנות אך היא תהיה של מישהו אחר ולא שלו.

 

"שוכנת נפשי בין כותלי ביתך"- הדובר מדגיש עד כמה הוא שבוי בקסמיה ומהופנט, נפשו שיכת לה. נפשו הנרגשת שאינה נפרדת מהאהובה, גם אם פיזית הם רחוקים זה מזו.

 

.4 דימוי – "פרוש חלומי כמרבד לרגליך" בעזרת דימוי זה מדגיש הדובר עד כמה הוא מאוהב בה, עד שהוא מקדיש לה גם את חלומותיו ומציע לה ללכת עליהם ככל שתרצה.

 

"אלחש באזניך עד בוקר,/ עד אור, כשיכור:.."

תיאורו של הדובר כשיכור מעצים את התרגשותו העזה נוכח חווית האהבה.

 

.5 פסיחה–  (דילוג, קטיעת המשפט וקפיצה משורה לשורה) " ומצחך/ העטור זהב שחור…"

קטיעת המשפט והקפיצה לשורה הבאה מעידה על ההתרגשות הרבה בה שרוי הדובר כשהוא מגיע למימוש האהבה לההשתוקק, אפילו אם זה בחלומו.

 

סיכום זה הוא חלק ממאגר סיכומים לבגרות בספרותפרק שירה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות