מה חשוב יותר במערכת יחסים, משיכה מינית או חברות?
לדעתו של אריסטו התשובה הזו קלה וברורה ואין לו כל ספק כי רגשות ידידות ושותפות חשובים הרבה יותר מהמשיכה, ויש לו דרך יפה להסביר את זה.
הגישה של אריסטו לקשר בינאישי מקבילה לגישה שלו לגבי החיים הטובים והנכונים באופן כללי והדרך להשיג את האושר (ראה מאמר בנושא הדרך אל האושר לפי אריסטו). לפי אריסטו אנחנו יכולים לנהל קשרים מכל מיני סוגים. כך למשל אנחנו יכולים להיות בקשר ידידותי או רומנטי עם אדם מכיוון שיש לנו אינטרס כלשהו או שאנחנו שואפים להפיק תועלת מהידיד\אהוב שלנו. סוג אחר ודומה של ידידות היא זו המכוונת להפקת הנאה באמצעות האדם עימו אנחנו בקשר, וזהו למעשה גם סוג של אינטרס ותועלת.
אריסטו מאמין במאמר חז"ל אודות " כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם". כלומר, לדעתו כל ידידות או אהבה התלויות בתועלת כלשהי או הנאה היא ארעית וסופה לא להתקיים.
לעומת זאת, אריסטו מתאר את האהבה המושלמת כאהבה שהיא לא רק נטולת אינטרסים אלא ממש להפך, אהבה שבה כל צד רואה אך ורק את טובתו של הצד השני. בספרו "אתיקה" למשל כותב אריסטו: "הדורשים בטובת ידידיהם למענם ולא למען עצמם, הנם ידידים במובן האמיתי של המילה, שכן מחבבים הם את ידידם מעצם הווייתם ולא בדרך אקראי. וידידותם של אלה קיימת כל עוד טובים הם"
אריסטו עוד מוסיף כי לאהבה שכזו יש מטרה – לא לענות על צרכים שלנו ולא לספק לנו הנאה אלא להפוך אותנו לטובים יותר. מצד אחד יש לנו את האלטרואיזם שתובעת אהבה מהסוג שאריסטו מתאר שכבר דורש מאיתנו להיות טובים יותר. בנוסף, מערכת יחסים המבוססת על רצון לתת לאחר ושיוויוניות יכולה ללמד אותנו כיצד להיות טובים ולגרום לנו לרצות להיות טובים, כמו שכותב אריסטו: " מושלמת היא ידידותם של אנשים שהם טובים, ודומים זה לזה מבחינת סגולתם הטובה. שהללו דורשים איש בטובת רעהו מאותה בחינה בה טובים הם, וטובים הם מעצם מהותם"
לבסוף, אריסטו ב"אתיקה" מזהיר אותנו כי אהבה מהסוג הנעלה ביותר אינה פשוט "נופלת מהשמיים" אלא דורשת עבודה קשה ומאמצים שכן: "נדירות הן ידידויות מסוג זה, שגם אנשים כאלה אינם שכיחים, חוץ מזה אף דרוש לצמיחתן פרק זמן מסוים והרגל".
למאמרים נוספים מתוך סדרת "מה זו אהבה?":
עוד על אריסטו:
לשם אינטרס, הנאה או עשיית טוב: אריסטו על סוגי החברים שיש לכם ומשמעותה של החברות