ה-23 בספטמבר 1912 היה יום היסטורי בתולדות הקולנוע, ומכמה סיבות. ראשית, כוכבת הסרט "נימפת המים", מייבל נורמנד הייתה לאישה הראשונה (ובהחלט לא האחרונה) אי פעם שהופיע על המסך בבגד ים. בנוסף, במאי הסרט מק סנט קידם את יצירתו באמצעות דמותה החביבה של נורמנד המעורטלת למחצה, עניין די גדול מכיוון שעד לאותה עת שחקני קולנוע נחשבו לעניין טכני וזניח (כן, כן).

כנראה שיותר מיכולות קולנועיות היו לסנט יכולות שיווק מרשימות. מרכזה של הכרזה לסרט כלל תמונה מתוך "נימפת המים" בה לובשת נורמנד מה שכונה "טייטס קלרמן", על שם בגד הים המתירני שלבשה השחיינית אנה קלרמן ושהוביל למעצרה על חוף הים. בעידן בו חשיפת קרסול נחשה לבלתי ראויה, הלבוש של מייבל נורמנד לא היה מבייש ברמת העירום היחסית שלו את ליידי גאגא או מיילי סיירוס כיום, עם תרעומת ציבורית בהתאם.

לפני שהקים חברת הפקות עצמאית בשם "קיסטון" (Keystone) עבד מק סנט בעבור ענק הקולנוע של תקופתו די.וו. גריפית' ונורמד אף שיחקה בכמה מסרטיו שם. אך סגנונו השמרני והזהיר של גריפית' דחף את סנט לחפש כיוונים שיספקו את הדחף שלו להרים אצבע משולשת בפני התרבות הצבועה של ימיו. (גריפית' בעצמו הואשם מאוחר יותר באחריות עקיפה להקמת הארגון הגזעני "קו קלקס קלן" בעקבות סרטו הגזעני "הולדתה של אומה")

סנט לקח איתו את מייבל נורמנד ובמהרה נוצר בניהם קשר רומנטי שמשלים את זה המקצועי. הם עזבו את ניו-יורק, מקום מושבו של גריפית', ונעו לקליפורניה שם הפך סנט ל"מלך הקומדיה". חברת ההפקות של סנט עתידה הייתה להיות נקודת הפתיחה של כמה מהקריירות ההוליוודיות הגדולות ביותר של ראשית המאה ה-20, כמו למשל פאטי ארבוקל, צ'רלי צ'פלין, גלוריה סוונון ובינג קרוסבי.

"נימפת המים" בישרה תקופה של שפע אדיר של הפקות באולפני "קיסטון" ואת המצאתו של ז'אנר ה"סלפסטיק" הקולנועי. למרות שאנשים רבים האמינו כי הקומדיות של קיסטון היו מאולתרות ברובן, למעשה הן היו מתוכננות ומתוסרטות בקפידה, מצולמות היטב ואף כללו אפקטים מיוחדים.

סרטי קיסטון בישרו את השינוי תרבותי, הדמויות שלהם היו מיניות והתנגדו לסמכות, אך גם יוצגו כ"טמבליות" ודאגו בעיקר לעצמן. סיפוק מיידי היה המטרה הראשונה במעלה בעולם הקולנועי שיצר סנט. בניגוד לקולנוע של זמנו שנהנה להתרפק על העבר, סנט אהב להכניס אלמנטים עתידניים לסרטים שלו, עם מוזיקה בת זמנו, בלונים פורחים ואפילו מייבל נורמנד מאחורי ההגה של מכונית (בתקופה בה רוב הגברים לא ידעו לנהוג).

בראיון שנערך עימו שנים מאוחר יותר ניסה סנט להסביר את סוד ההצלחה שלו: "כל אחד רוצה לצחוק על משהו, בעיקר על צרות של אחרים, אם הן לא קשות מידי… לכל סיפור יש דרך אחרת לספר אותו אם מישהו מעוניין להיות באמת רציני".

גם מעניין:

• הופעת הבכורה של ג'ני לינד בניו-יורק (היום בהיסטוריה)
• אתמול בהיסטוריה: המהפכה הצרפתית מנסה לשנות את הזמן בעצמו
• מחר בהיסטוריה:  Nevermind של נירוונה – האלבום הגדול של שנות ה-90
• כל הימים בהיסטוריה (עמוד ראשי)