אלו הם מים: לגלות את האקווריום שבתוכו אנחנו חיים

דגיםשני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לכל הרוחות מים?".  (דיוויד פוסטר וואלאס, לנאום המלא)

אז מהם מים? מהי המציאות הבלתי נראית, בלתי מורגשת ובלתי מודעת סביבנו שאף על פי כן מהווה את העולם שבתוכו אנחנו שוחים? לתיאוריה החברתית, הפילוסופיה והסוציולוגיה יש כמה תשובות מעניינות.

אפלטון: המים הם הצללים במערה

במשל המערה של אפלטון (מתוך "הפוליטאיה") מתואר עולם של אסירים הכלואים במערה כאשר כל מה שהם מסוגלים לראות הוא צללים על הקירות. הצללים האלו הופכים למציאות של האסירים שבטוחים שהם-הם האמת ואין דבר מחוץ להם. במשל על חינוך וידיעה, אפלטון מתאר את התהליך הקשה של השתחררות מהכבלים, יציאה מהמערה וגילוי של האמת ואור היום שבחוץ. במילים אחרות, בעבור אפלטון, המים הם הבורות שלנו וחוסר היכולת להגיע להכרה אמיתית של האמת.

מרקס: המים הם תודעה כוזבת

אם נשאל את קרל מרקס מהם מים רוב הסיכויים שהוא יענה תוך שימוש במונח המפורסם שלו של "תודעה כוזבת". תודעה כוזבת על פי מרקס היא מסך העיוורון שנמשך על פניהם של רוב בני האדם ועוצר בעדם מלהכיר במצב החברתי-כלכלי האמיתי שלו. בעבור מרקס המים הם האידיאולוגיה שמנחילים לנו המעמדות העליונים שרוצים שנאמין שהמצב בו הם עשירים ואנחנו לא הוא "טבעי" או מוצדק מבחינה מוסרית. "החלום האמריקאי" הוא דוגמא לתודעה כוזבת שכזו מאחר וכל אחד מאמין שהוא יכול להצליח מה שנוגד לחלוטין את הסטטיסטיקה במציאות.

תומס קון: המים הם פרדיגמה

היסטוריון המדע תומאס קון יטען כי האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות שלנו (לפחות מבחינה מדעית, אם כי אחרים הרחיבו את התיאוריה של קון גם לתחומים חברתיים אחרים) תלויה בפרדיגמה השלטת בתקופה בה אנחנו חיים. פרדיגמה לפי קון היא המשקפיים שדרכם אנחנו מביטים על העולם והיא כוללת את ההנחות המקדימות שלנו, המוסכמות, השאלות המתקבלות על הדעת והאופן ה"נכון" להשיב על השאלות האלו. לפי קון, פרדיגמות קמות, נופלות ומתחלפות וכך מתקדם לו המין האנושי בהבנתו את העולם.

מישל פוקו: המים הם שיח

לדברי הסוציולוג והפילוסוף מישל פוקו, מים הם שיח (לא מהסוג עם העלים). "שיח" בעבור מישל פוקו הוא האופן בו אנחנו משתמשים בשפה או יותר נכון האופן שבו השפה משתמשת בנו. לפי פוקו, בכל חברה יש דרכים מסוימות לדבר אודות המציאות שמגדירות אילו אמירות הן לגיטימיות ואילו לא, למי יש את הזכות לומר מה ובאיזה הקשר, קודים של שונים של משמעות ושלל מנגנונים שונים שמסדירים את צורת החשיבה המשותפות של חברה מסוימת ולמעשה קובעות את האופן בו אנחנו מבינים את המציאות ומתנהלים בתוכה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות