ה-11 בספטמבר, 1921:

ב-11 בספטמבר 1921 נעצר כוכב הקולנוע האילם רוסקו "פאטי" ארבוקל באשמת רצח, במה שנודע בתור הסקנדל הגדול הראשון (ובוודאי לא האחרון) של הוליווד.

במהלך סוף השבוע של "יום העבודה" החליט ארבוקל, הראשון מבין שושלת ארוכה של קומיקאים שמנמנים ומוגזמים שהפכו לחביבי הקהל הקולנועי, לקחת הפסקה מלוח הצילומים העמוס שלו ולשם כך הזמין סוויטה יוקרתית בסן-פרנסיסקו. כדי שלא ישעמם לו הוא הזמין שני חברים להצטרף אליו ומפה לשם החבורה תפחה והפכה לפמליה שלמה שליוותה את "השמנמן" צפונה מלוס אנג'לס וכך הפכה סוויטה 1219 במלון סנט פרנסיס למסיבה הכי טובה בעיר.

בין החוגגים הייתה כוכבנית צעירה בשם וירג'יניה ראפ, שחקנית בחיפוש אחר הצלחה שכמו רבים מהנוכחים האחרים במסיבה, הייתה בשלב מסוים שלה שיכורה לגמרי. מוזיקת ג'אז מילאה את החדר, אנשים שרו שירים פופולאריים בזיוף שיכור וכולם היו באווירה אפופה ושמחה.

בשלב מסוים במהלך החגיגות, ארבוקל ווירג'יניה היו ביחד בחדר השינה כאשר וירג'יניה החלה לצרוח. האורחים שרצו לעזרה מצאו אותה לבושה לגמרי במיטה, נאנקת מכאבים. בעודה נעה קדימה ואחורה בניסיון להפיג את כאביה היא ביטאה את המילים שיהרסו את חייו של רוסקו ארקבל: "הוא עשה לי את זה" (he did this to me).

ארבוקל סיפר לאורחים שלו את אותו סיפור שהוא ימשיך לספר עד יום מותו: שהוא נכנס לחדר רק כדי להשתמש בשירותים ונתקל בוירג'יניה השיכורה מעולפת על הרצפה. ארבוקל טען כי הוא רק הרים אותה והניח אותה על המיטה והניח כי היא בוודאי נפלה מהמיטה לרצפה בשלב מאוחר יותר.

ארקבל לא היה היחידי שהניח כי וירג'יניה הייתה בסך הכל שיכורה, חוגגים אחרים חשבו כך גם ולא הקדישו לצעירה עוד מחשבה עד שכולם גררו את עצמם ואת ההנג-אובר שלהם בחזרה להוליווד.

אך מצבה של וירג'יניה התדרדר במהירות, עד ששלושה ימים לאחר מכן הביא אותה חברה בשם במבינה דלמונט לבית חולים שם היא טענה כי וירג'יניה נאנסה על ידי רוסקו ארבוקל. בדיקה רפואית לא מצאה סימנים לתקיפה מינית והקביעה הרפואית הייתה שהשחקנית סובלת מזיהום בדרכי השתן. היא מתה יום לאחר מכן מצפקת שנגרמה מהתפוצצות של שלפוחית השתן.

ארקבל נעצר על ידי משטרת סן-פרנסיסקו, במה שהצית תבערה בהוליווד וכמובן בכלי התקשורת. הדבר הראשון שהכי הפחיד את אנשי הוליווד היה ירידה במכירות הכרטיסים, וכך הם מיהרו להתכחש לארבוקל ולהחרים אותו.

ארבוקל מצידו טען בתוקף כי הוא חף מפשע. אך לתובע המחוזי השאפתני של סן-פרנסיסקו היו לא מעט תמריצים להמשיך במשפט שיקנה לו פרסום רב וכך הוא דחף קדימה למרות שהעדה המרכזית שלו, במבינה דלמונט, הייתה טיפוס מפוקפק בלשון המעטה. עדי תביעה אחרים במשפט יטענו לאחר מכן כי אילצו אותם לתת עדות שקר על מנת להרשיע את ארבוקל.

שני משפטים לאחר מכן, ארבוקל זוכה במשפטו השלישי בתוך דקות. חבר המושבעים אף הרחיק לכת וכתב לארבוקל התנצלות:

"זיכוי אינו מספיק בעבור רוסקו ארבוקל. נעשה אי צדק חמור".

למרות ששמו טוהר, ארבוקל נאלץ להתמודד עם הוצאות הגנה עצומות, ציבור שלמרות הזיכוי עדיין נטה לראות בו רוצח או לכל הפחות אנס ותעשיית קולנוע כפויית טובה שאסרה עליו את הכניסה לאולפני הצילום.

עבר יותר מעשור לפני שאולפני וורנר הציעו לו חוזה לסרט ב-1933. לאחר שקיבל את הבשורה מסופר כי ארבוקל הניח את הטלפון ואמר: "זהו היום הטוב ביותר בחיי". הוא מת בזרועותיה של אשתו באותו לילה מהתקף לב. הוא היה בן 46 במותו.

• אתמול בהיסטוריה: ג'ון סמית' הופך לנשיא ג'יימסטאון 
• כל הימים בהיסטוריה (עמוד ראשי)