התיאוריה הפמיניסטית בתקשורת

פמיניזם: תנועה ותיאוריה חברתית הפועלות מאז המאה ה 19 לשינוי מעמדן השולי של נשים בחברה. יש מגוון רחב מאוד של עמדות ותיאוריות. מטרותיה לחשוף את המבנה הפטריארכלי ולהביא לשינוי חברתי. הגישה מדברת על סדר חברתי שמתחלק בין קבוצות כאשר הדיכוטומיה אשר מפרידה ביניהן היא גבר/אישה. אחת התנועות הפוליטיות המשמעותיות ביותר במאה השנים האחרונות. הגבר הוא הסובייקט והאישה היא האובייקט, החפץ שמשתמשים בו

התיאוריה הפמיניסטית: אחת מן התיאוריות הביקורתיות כנגד תקשורת ההמונים, מקורה בתנועה הפמיניסטית. התקשורת,אשר מאמצת את האידיאולוגיה הפטריאכלית, מבצעת הכחדה סמלית של נשים, הן בכמות ההופעות התקשורתיות שלהן, והן באיכות כאשר הן מוצגות בצורה מוגבלת לסטריאוטיפים המבחינים בין אשה "נורמאלית" השייכת לתחום הפרטי לבין אשה "אחרת" שפולשת לתחום הציבורי. ע"פ למיש, הנשים מוצגות בד"כ או כאובייקט מיני-"הזונה" או כאם- "המדונה".

אידיאולוגיה פטריארכלית (על-פי למיש): ): נדונה בין היתר בגישה הפמיניסטית היוצאת כנגד הגישה הפטריאכלית המעניקה לגבר עליונות ושליטה על פני האשה. לפי למיש ולהב (2002), הגבר נתפס כשולט במשפחה בחברה ובכלכלה, רציונאלי, חזק ואקטיבי, הפועל במרחב הציבורי. ואילו האשה נתפסת כרגשנית, חלשה, פאסיבית ושולית, הפועלת במרחב הפרטי ובעיקר בבית (למיש.2002). דוגמא לתפיסת עליונות הגבר היא במלחמת המפרץ, אז החליט עורך החדשות, לתת רק לגברים לשדר משום שהם חזקים מנטאלית ויעמדו במצבי לחץ טוב יותר מהנשים שהן אמהות ורגישות (שם).

"גבריות קלאסית"(למיש ולהב): מונח שהוטבע על ידי החוקרות דפנה למיש ועירית להב במאמרן "רומנטי ובעל חוש הומור? דימוי גברים בפרסומת הישראלית", במסגרת חקר התקשורת לפי הגישה הפמיניסטית. סוג גבריות אחד מתוך שלושה סוגי גברים שהוגדרו במאמר. בגבריות קלאסית, הגבר מוצג כהיפוכה של הנשיות – סמכותי, תקיף, עצמאי, רציונאלי, מסתיר את רגשותיו ובעל שליטה עצמית. בעל סטאטוס גבוהה, פועל במרחב הציבורי מבחינה מקצועית בעבודה או במקומות בילוי מחוץ לבית. בעל רצון לשלוט על סביבתו, מיני ביחסיו עם נשים ובעל הופעה צעירה וחוסן גופני.

"הגבר החדש": מונח שהוטבע על ידי החוקרות דפנה למיש ועירית להב במאמרן "רומנטי ובעל חוש הומור? דימוי גברים בפרסומת הישראלית", במסגרת חקר התקשורת לפי הגישה הפמיניסטית. הגבר מוצג כאובייקט מיני. הדגשת תכונות חיצוניות המשלבות אלמנטים מנוגדים של רכות, נערות וחושניות ובמקביל אסרטיביות, קשיחות ושרירניות. שימוש בקודים נרקיסיסטים ההופכים למושא תשוקה עבור נשים וגברים כאחד.

"הגבר המיני" (למיש ולהב): מונח שהוטבע על ידי החוקרות דפנה למיש ועירית להב במאמרן "רומנטי ובעל חוש הומור? דימוי גברים בפרסומת הישראלית", במסגרת חקר התקשורת לפי הגישה הפמיניסטית. הגבר מוצג כאובייקט מיני. הדגשת תכונות חיצוניות המשלבות אלמנטים מנוגדים של רכות, נערות וחושניות ובמקביל אסרטיביות, קשיחות ושרירניות. שימוש בקודים נרקיסיסטים ההופכים למושא תשוקה עבור נשים וגברים כאחד.

הכחדה סימלית כמותית/איכותנית: גישה פמיניסטית. הכחדה כמותית של  נשים למשל היא המחקר שביצעה דפנה למיש לגבי מספר הפעמים בהן הופיעה דמות נשים בחדשות או בכלל בטלויזיה בזמן מסויים. הכחדה איכותנית היא הדרך בה למשל עדיין מוצגת האישה או הגבר במקומות שונים בתקשורת ההמונים. הדוגמא שוב היא המחקר שערכה דפנה למיש להצגה של נשים בעיתונות ובטלוויזיה.

מגדר: מושג השייך לתיאוריה הפמיניסטית. המשמעות החברתית-תרבותית של המין הביולוגי. הבנייה חברתית של זהות "נשית" ו"גברית" המתבטאת לעיתים קרובות בסדר ערכים היררכי. השימוש במגדר הוא שימוש פוליטי להפרדה בין נשים וגברים (לא מבחינה מינית). הבחנה זו אפשרה לפמיניזם לטעון כי ביולוגיה איננה גורל ולערער על הסטטוס קוו של מעמד הנשים. דוגמא: נשים אמורות להתנהג על פי קודים חברתיים ולהיות נשיות בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים מקובלים של נשיות. למשל, נשים נתפסות בחברה כאמורות לדאוג למרחב הפרטי והגברים למרחב הציבורי. משמע, נשים אמורות מבחינת הסטריאוטיפ המקובל, לדאוג לבית, למשפחה ולילדים, ולהיות פחות אסרטיביות ויותר רגשניות מגברים.

מיתוס היופי: מושג אשור קשור לגישה הפמיניסטית. התקשורת מעמידה בפנינו מיתוסים של יופי בלתי אפשרי ולאחר מכן מוכרות לנו מוצרים בכדי שנגיע לשם. הגישה אומרת שהיבט זה הוא אחד מההיבטים החזקים בדיכוי המין הנשי.

תקשורת המונים – סיכום

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות