ה-9 לספטמבר, 1513:
ב-1531, עמדה צרפת תחת מתקפה (אחת מיני רבות) של כוחותיו של הנרי השמיני מאנגליה. בחיפוש אחר מקורות סיוע נזכר לואי ה-12 הצרפתי שיש מישהו בעולם ששונא את הנרי כמעט כמוהו, המישהו הזה היה ג'יימס הרביעי מסקוטלנד. לואי כתב לג'יימס ותהה אם לא יהיה לו אכפת לרכב דרומה ולעורר קצת מהומות בממלכתו של הנרי כדי להסית את תשומת ליבו מהצרפתים. ג'יימס לא היה צריך הרבה שכנוע.
ללהיטות הסקוטית למלמה עם אנגליה היו שתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה לכבד את הברית שנכרתה עם צרפת. הסיבה השנייה והיותר חשובה הייתה שהנרי היה מלך נוסף בסדרה ארוכה של מלכים אנגליים שטענו לבעלות על הכתר הסקוטי, ולסקוטים זה התחיל כבר להמאס.
בזמן שהנרי היה עסוק במימוש זכויותיו בצרפת (כן, למלך הבריטי היו טענות לבעלות גם על חלקים בצרפת) הוא הותיר מאחוריו את המלכה המוכשרת שלו קתרינה מארגון בתור השליטה. כאשר הכוחות הסקוטיים החלו לצעוד מהצפון מיהרה המלכה לגייס ביעילות צבא של כ-26,000 לוחמים שיצאו צפונה בהובלתו של ארל מסוריי, יד ימינו בן ה-70 של המלך הנרי, לפגוש את צבא 35,000 הלוחמים של ג'יימס הרביעי.
הכוחות נפגשו בפאתי כפר קטן בצפון אנגליה בשם ברנקסטון. למרות העדיפות המספרית של הסקוטים, המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הכוחות האנגלים. מומחים צבאיים טוענים כיום כי אחד הגורמים להצלחה האנגלית הייתה שימוש במוט קרס לעומת הרומח ששימש את הסקוטים.
בכל מקרה, מספר הנפגעים בקרב נמדד באלפים ורבים מבני האצולה של סקטולנד מצאו את מותם על שדה הקרב בפלודן, מה שהוביל לאי יציבות פוליטית שנמשכה שנים. מותו של המלך ג'יימס הרביעי בשדה הקרב המשיך להדהד באירועים שבאו עשרות שנים לאחר מכן בהיסטוריה של האי הבריטי והוא נזכר עד היום כרגע טראומטי במיוחד בזיכרון הקולקטיבי הסקוטי.
- אתמול בהיסטוריה: הסרת הלוט מעל "דוד" של מיכאלאנג'לו
- מחר בהיסטוריה: ג'ון סמית' הופך לנשיא ג'יימסטאון
- כל הימים בהיסטוריה (עמוד ראשי)