אח קטן \ רונית מטלון – סיכום

לפניכם סיכום של הסיפור "אח קטן" של רונית מטלון מתוך תוכנית הלימודים לבגרות בספרות, פרק הסיפור הקצר. ראו כאן לרשימה מלאה של סיכומים לבגרות בספרות באתר.

"אח קטן" – מאת רונית מטלון


סוגיית ההתמודדות של הגיבור ב"אח קטן" – ניסו מול אסון/טגדיה משפחתית.

האסון עצמו: כבר מתחילתו של הסיפור "אח קטן" ברור לקוראים כי ניסו (גיבור הסיפור) חווה אבדן קשה מאוד "מאז האסון שקרה להם במשפחה היה (ניסו) עוד יותר נרפה" ((17) אסון זה שמתלה לנו הקוראים במהלכו של הסיפור באמצעות אקספוזיציה דחויה ומפוזרת גורם לניסו להיות טרוד ואף חרד בנוגע למשפחתו "…והניע אותו להעתיק את מחשבותיו לאמא שלו או לרחל גיסתו, בעיקר לאמא שלו, שנשאה את הצער כמו שנושאים תינוק, שיראו כולם…" (17)

בתחילתו של הסיפור נזכרים גם אותם פיגומים עליהם נלחם אחיו אבנר ונלחמה אמו – הפיגומים ההרוסים. הפיגומים שעליהם מסתבר מאוחר יותר בסיפור התעוררה המריבה ועליהם פיזית התרחש האסון. אבנר אחיו של ניסו , מתוך רצון להגן על הפיגומים והבית מפני הטרקטורים שבאו להרוס אותם על פי צו בית המשפט. בהיותו חמוש התעמת עם המשטרה, ותוך כדי עימות נורה ומת והותיר אחריו את אשתו הצעירה – רחל ולה תאומים בני שלוש, והיא בהיריון מתקדם.

לאירוע הטראגי הזה קדמו אירועים רבים שהובילו לאסון (כאן המקום להציג את סיפור חייו של אחיו אבנר ומלחמותיו בממסד וכישלונו בכך. אבנר היה אמור להיות האח המוצלח, הגבר במשפחה, אבל בפועל במקום לעזור למשפחתו יצר בעיות רבות. מותו גרם למוות נוסף- מות הסב). המשפחה כולה מתמודדת מול האסון הזה, ומתקשה מאוד להתאושש.

ניסיונותיו של ניסו להתמודד מול המשבר ולחזור לחיי שיגרה:

ניסו מסתובב חסר מעש (בדומה לאחיו אבנר ). לא לומד, לא עובד, ונגרר אחרי דווידיקו כשהוא המום ומבולבל. לסובבים אותו הוא "משדר" תחושה "עסקים כרגיל" במיוחד הוא מנסה להרשים את רחל גיסתו האלמנה שהוא מתפרנס, היא מתרשמת מאוד ממראהו ומבגדיו החדשים ( ג'ינס חדשים), מספר לה על כך שיש לו עבודה רווחית עם הטבות, שהוא יכול לתת לה ולילדים  ביגוד חינם, וגם על הנשים הרבות שיש לו. רחל  אולי מתרשמת ממנו ומפרגנת לו, נראה אפילו שהיא מפלרטטת איתו (אבל אולי היא לא לגמרי מאמינה לו, ולכן חוקרת אותו אם יש לו אחת, ואיך היא נראית, אומרת לו להביא את החברה שכאילו יש לו, כמו מבחן גבריות).

התנהגותו של ניסו בהווה ב"דאבל דייט" עם דווידיקו, מעידה על רצונו לצאת מתוך ה"תבנית" של  ה"אח הקטן". גם הוא (כאחיו) רוצה שייכות, רוצה בחורה שתהיה שלו רוצה לדאוג לה ולהגן עליה, ולמרות שיש כמובן המון שוביניסטיות ופרימיטיביות בהתנהגותו, הרי שזו הפעם הראשונה שהוא נלחם על שלו ומנצח (זוכה בחיבתה של הבחורה למרות שחטף מכות רצח) ולכן כאן הוא לראשונה מזה זמן רב חש "לראשונה הכל בסדר" (31).

ניסו בורח פעמים רבות מקרבה וחום והודף אותם, הוא לא מסוגל להכילם לאור המצב בו הוא נמצא. (כבר בסיטואצית הפתיחה כשהוא מגרש את היונים וכשנשאל למעשיו הוא אומר: "ככה. בא לי. שיחזרו לבית שלהם" [19]). ניסו לא מסוגל להכיל תמונה תמימה של יונים הנהנות מפירורי לחם ותשומת לב. מעבר לכך, עולה מהתנהגותו בעיה בנוגע למושג הבית, שמאוד משמעותי בסיפור.

 

אירועי העבר מול אירועי ההווה:

במקביל להתמודדות של ניסו עם אירועי העבר הקרוב (האסון התרחש לפני כחדשיים)  לפני הסיפור מסופרת ההתרחשות בהווה סיטואציה של מפגש "דאבל דייט" שיזם אחיו של ניסו (דווידקו), מפגש שבמהלכו נוצר עימות קשה בין ניסו לבין דמותו של "השמן" בחור שהעז להעיר הערה על הבחורה עמה ניסו יצא (הכוונה לחני הבלונדינית). יש לציין ששיאם של אירועי ההווה מתוארים במקביל לשיאה של הטרגדיה המשפחתית האסון על הפיגום, ההקבלה בין שני השיאים מגבירה את הדרמטיות והמתח.
שחזור האירועים מן העבר מתבצע לפי זמנים המתוארים בסיפור. ניסו מתחיל לשחזר מרגע המוות של אבנר לאחור. שנה לפני כן פרסמה העירייה צווי הריסה לבתים בשכונה. באותו זמן לאבנר ולאם היו תוכניות לשפץ את הבית. האם האמינה שתוך מספר חודשים הבנייה/ הרחבת הבית תסתיים, והעירייה תוותר על ההריסה. השיפוצים גרמו לויכוחים רבים במשפחה. אבנר והאם היו רבים ומשלימים, רחל אשתו של אבנר, שכבר הייתה בהריון עם התאומים אמרה כי שום דבר טוב לא ייצא מהבית הזה. עברו חודשים והעירייה לא ויתרה. ביום של האסון – לפני כחודשיים, רחל לקחה את הילד לבדיקות, הלכה לשוק וכשחזרה כבר היו המשטרה והאמבולנס ליד הבית. השוטרים הגיעו כדי לפנות את בני המשפחה. אבנר היה על הפיגומים. הטרקטור התקדם כדי להרוס את הבית ואבנר ירה יריית אזהרה באוויר כדי למנוע את הדבר (שורה 280.) הוא ירה שלוש פעמים, ובתגובה  שוטר אחד ורה לו כדור בראש. אבנר התקפל והשוטר ירה לו עוד כדור בגב. גופו של אבנר נפל וניסו שעמד מרחוק ראה רק את נעלי ההתעמלות של אבנר בולטות מהפיגום. רחל הגיעה למקום נדהמת, הסל נפל מידיה והיא ישבה חסרת אונים על המדרכה עד הערב. (שורה 130)  כל השכנים באו לראות מה קרה, גם האם הגיעה. רק כשהסבא הגיע וביקש ממנה לבוא כי : "את הכביסה שלנו נשמור בבית", הסכימה רחל לעזוב את המקום. שבועיים לאחר מכן נפטר הסבא, וניסים/ ניסו נכנס למשבר קשה.
אירועי ההווה: ניסו ומשפחתו מתגוררים באותו בית הרוס בחלקו (מהטרקטור של העירייה ביום האסון). הוא מסתובב בחוסר מעשה: לא לומד, לא עובד, אין לו חברה. ניסו אבוד, לא מוצא זהות ברורה. הוא מעריץ את גיסתו, אבל הוא ילד בן 15 ואינו יכול למלא את מקום האח שנהרג. הוא צריך למצוא חיים משלו. הוא מסתובב עם אחיו דווידיקו שמוכר טרנינגים, ומכיר לו את חני (הבלונדינית עם התלתלים). דוידיקו  מביא במכונית גנובה את ניסו עם שתי הנערות (הפגישה הכפולה) לבית של השמן. כאשר השמן (בריון או עבריין) מדבר בגסות לחני, ניסו מתרגז, נזכר בטרגדיה של אבנר , וכאילו גורם לשמן להכות אותו כעונש על שלא מנע את מות אחיו. אחרי ש"כיפר" על החטא ניסו מרגיש שמעכשיו יהיה בסדר.
עמדת המספר/ת כלפי הדמויות: המספר/ת מתאר/ת את הדברים בניכור רב, בשפה גבוהה רחוקה מאוד משפת היומיום המשובשת מאוד (שיבוש סטריאוטיפי –שפת רחוב של "ערסים") של גיבוריו. בגוף שלישי המגביר את הריחוק. ומתוך הדגשה של פגמים רבים של הגיבור (הוא מתואר בצורה מגוחכת כפגום, שפתו עילגת ומראהו הפגום אולי אפילו משהו נשי ("השפה התחתונה, המלאה, הייתה משורבבת כלפי הסנטר באופן מסגיר ובלתי משגיח של מישהו שמרבה להרהר בעצמו…ריסים ארוכים ומרהיבים שהיה מעפעף בהם… כמו מיני מאוס…בייחוד היו ערוכים שלא כהלכה שני פלגי גופו, העליון והתחתון, שכמו לא נדברו בניהם…" [19]). נזהה יחס מרוחק גם כלפי דמויות הסובבות את ניסו – במידה רבה רחל והבחורה הבלונדינית מוצגות על דרך הגיחוך ומודגשים הפגמים שבהם (אצל רחל זו בעיקר האילמות שלה בעבר, כי מבחינה גופנית היא נאה).אבל אולי יש בתיאור גם חמלה מסויגת  מעבר לגיחוך. אולי זהו ניסיון להציב את המרחק העצום שבין הממסד הבירוקרטי, אולי גם האשכנזי המתנשא, לבין האנשים קשי היום הנלחמים על הישרדותם ללא רחמים וללא עזרת המדינה או העירייה. הממסד האשכנזי הגבוה והיפה מול הדמויות קשות היום והמגוחכות: לסוגיה הזו דוגמאות רבות בסיפור, כגון הפוסטר של הנערה הבלונדינית/דוגמנית מפורסמת בפרסומת של "גלי" פרסומת שמעצימה את הפערים בין הפנטזיה לבין המציאות. העירייה והמשטרה מול המשפחה של ניסו , ועוד.

המספר מתנכר לדמויות: בשיאו של האירוע הקשה על הפיגום מתנגן ברדיו דווקא השיר העליז "רק אני והגלשן שלי" כמה מנוכר למציאות ולמצב הקשה, ישנה כאן אפילו תחושה של לעג אירוני – בעוד שאבנר בדרכו המסורבלת נלחם על קורת הגג שלו על הכבוד והקיום שלו מתנגן השיר הזה שכולו מייצג כייף, חופש, שחרור מדאגות, ים ובחורות…

המספר מציג את הדמויות באור סטריאוטיפי דמויות גבריות "ערסיות" שוביניסטיות חסרות מעש, מנותקות מהמציאות, משדרות "שופוני" כשלמעשה אין להן אחיזה של ממש במציאות.  דמויות הנשים מעוצבות באופן סטריאוטיפי, אולם גם יש בהן מימד נוסף של כוח סבל, וניסיון (לרוב כושל) להתמודד עם הקשיים. האם, חרגה ממקומה הטבעי. בנוסף לעבודתה רכשה מעצמה התמחות משנית בשיפוצים ובחומרי בנייה. היא נאבקת על הבית, ויחד עם אבנר (שאיתו רבה לא פעם) עמדה נגד העירייה והמשטרה. גם את צערה על מותו היא נושאת בגאווה, כפי שנושאים תינוק מוצלח. רחל, אלמנתו של אבנר, הייתה נערה צעירה ו"אילמת" כשהתחתנה בגיל 17. היא נמוכה, רזה (מלבד הבטן/ ההיריון), נראית כמו ילדה. היא לא הצליחה לעמוד נגד בעלה ואמו בנושא שיפוץ הבית, למרות שהייתה לה תחושה מוקדמת של אסון מתקרב. יחד עם זאת טיפלה כמיטב יכולתה בילדיה הקטנים, וגם רצתה לדאוג לניסו, שיהיה בן אדם, שילמד. לה ולרוב הדמויות בסיפור אין השכלה בסיסית. הם כנראה לא למדו מעבר ליסודי או חט"ב, יצאו לעבוד בגיל צעיר. רחל רצתה עבור ילדיה עתיד אחר: שיגדלו במקום נקי וטוב (בגליל או בקיבוץ), שילמדו ויצליחו.ההתעקשות של אבנר והאסון שברו אותה. היא דואגת לניסו, והוא חושב שחובתו לדאוג לה ולילדיה במקום אחיו המת. גם היא ציפתה שיעמוד לצידה נגד האם השתלטנית. כיוון שניסו רק נער מתבגר הוא לא יכול לעזור, רחל פונה נגדו במרירות ואומרת לו "אתה כזה קטן". היא מתעקשת כעת נגד כל הגיון להישאר בבית ההרוס, ולא לעבור לשיכון שהעירייה מציעה כפיצוי. חני "הבלונדינית", מוצגת כנערה קשת יום, לא יפה ומסורבלת, אבל טובת לב ואופטימית (למרות המראה והחסרונות הנוספים). היא עובדת  במספרה עלובה. עזבה את הלימודים לפני גיל 16. גרה עם אחותה וגיסה ומטפלת בילדיהם בתמורה למזון ולינה. היא "זורמת" עם הנסיבות ולא מתלוננת. מסכימה לפגישה עם דווידיקו, אבל מסכימה ללא בעיות להיות בת זוגו של ניסו, כשדווידיקו מעדיף את רבקה הרזה על פניה. בנסיעה ל"בילוי" היא מפנה מקום לניסו כדי שישב לידה בטנדר הגנוב ולא מאחור. גאה בניסו שנלחם על כבודה עם העבריין "הבוס", למרות שהיא עצמה עונה לבוס ספק בתמימות ואולי כדי לא להרגיז: "נעים מאוד, חני" כשהוא שואל לשמה אחרי ש"כיסח" את ניסו במכות. בסוף הסיפור היא משעינה את ראשו של ניסו על ירכיה, מוחה את הדם מפניו הפצועות, ושניהם מרגישים שהוא הרוויח את הזכות לראות בה חברה/ בת זוג שלו.(קצת מזכיר את "הפייטה", ואת "וורוניקה"/המטפחת, מה שהופך את אבנר על הפיגומים לצלוב ממש, ואת ניסו לחיקוי מתוך רגשות אשמה וגעגוע).

ניסו ואבנר הן במובנים רבים דמויות אנאלוגיות – אבנר היה לכאורה בעל מעמד כסף בחורות, היה בעל מוסך חסר השכלה, שיחק בקלפים ובזבז כסף . התחתן בגיל צעיר מאוד ואמלל את אשתו שרצתה בכלל חיים במקום אחר, אך נכנעה לרצונותיו ולרצונות של אמו. מצד שני בעיני ניסו אבנר מייצג דמות גברית של האח היפה והמוצלח, שנהרג/נרצח בגלל קיפוח חברתי. למרות זאת ישנה תחושה שניסו מבין את המציאות טוב יותר ואינו רוצה להמשיך  אותה צורת חיים עלובה. הוא מגלה רגישות רבה כלפי רחל ואמו וכן כלפי הבחורה שזכתה ליחס שוביניסטי מאותו בחור ה"שמן". כלומר, למרות שניסו מזהה סמלים מזויפים כשהוא רואה אותם, מזהה את המחדלים והעליבות, הוא עדיין בתהליך חיפוש אחר זהותו האישית. הוא  מתחיל לפתח את הגבריות שלו, מתחיל מערכת יחסים שלא קשורה לאחיו או לגיסתו האלמנה. כמו אבנר הוא נכנס לעימות חסר סיכוי, שניהם "קדושים מעונים", אבל בשונה מאבנר ניסו נותר בחיים, ודווקא המכות הקשות שקיבל מהוות עבורו טקס מעבר מילדות לגבריות, פתח לעתיד טוב יותר.

ביקורת חברתית בסיפור "אח קטן": למרות הניכור של קול המספר, ההתייחסות הסטריאוטיפית והאירוניה כלפי הדמויות, עדיין ישנה ביקורת חברתית. המוות הנורא של אבנר מעורר תחושת קיפוח וחוסר צדק, וכך גם המשבר שנגרם למשפחה בעקבות האלימות של העירייה והאסון. גם כאשר נוצר מרחק בין הדמויות לבין המספר/ת והקוראים, עדיין ניתן לחוש חמלה. גם "העונש" שניסו מקבל על עצמו מעורר תחושת חוסר צדק, ולקוראים לגמרי לא ברור איך ומדוע מכאן והלאה דברים יסתדרו. בדומה לסיפור "חיזו בטטה" של סמי ברדוגו ישנה התייחסות לאוכלוסיות חלשות, שכבות מצוקה, שנאבקות על קיומו של הבית נגד גורמים בממסד. בשני הסיפורים נערים הגיל ההתבגרות מנסים לקחת אחריות, ולמצוא זהות אישית תוך כדי מאבק על שלמות המשפחה ועל הבית. אלו מטרות שקשה מאוד להגשים בתנאי החיים של הדמויות, כאשר הממסד מציב מכשולים במקום לעזור. אהדת הקוראים נתונה לגיבורים למרות עליבותם או חולשותיהם. גם הקוראים, (לא רק הגיבורים) מנסים לחלץ מהסיום פירורי אופטימיות, איזה סיכוי עבור הדמויות, אולי???

"אח קטן" כסיפור חניכה והתבגרות: ניסו מתחיל את הסיפור כנער מבולבל בגיל ההתבגרות, המום ממות האח אבנר, חסר כיוון משלו ונגרר אחרי אח נוסף – דווידיקו. במשך פחות מחודשיים  ניסו מחפש זהות עצמית, מישהו שיוכל לחוש בעלות ואחריות כלפיו. כאמור ניסו מודע לזיוף ולעליבות של תנאי חייו, מנסה להשתפר, להתבגר ולהיות "גבר", דומה ושונה מאחיו המת, אבנר. נימת הסיום משדרת אופטימיות דרך מחשבותיו של ניסו, בעוד שהמציאות הסובבת את המשפחה מקשה על השתחררות מכישלונות העבר. יחד עם זאת גם שינוי של תודעה עשוי להוביל לשינויים משמעותיים יותר.

דרכי עיצוב ב"אח קטן":
1.
אפיון דמות על רקע הסביבה העלובה. תיאור חיצוני (גיל, מראה, לבוש)
2.תיאור דמותו של ניסו על פי מחשבותיו והתנהגותו, הקשר עם דווידיקו.
3.אנלוגיה בין דמותו של ניסו לדמותו של אבנר.
4.
מערכות יחסים של ניסו עם רחל ועם חני- מעבר מילדות לבגרות.
5.מוטיב הבית ותפקידו בעיצוב הדמויות והביקורת החברתית.
6.מוטיב הצליבה או העקדה של אבנר ושל ניסו .

 

 

 

 

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות