אומרים שפעם היה פה מופלא: רציונליות והסרת הקסם מהעולם

faith-vs-reasonהיו ימים בהם חייהם של בני אדם היו מלאים בקסם ומסתורין. היו שם יצורים מופלאים וכוחות נסתרים, מלאכים, שדים, מכשפים וקוסמים. אבל אז הגיע השלב בו בני האדם, לפחות באירופה, החליטו שהגיע הזמן קצת להתבגר. "העז לדעת!" הייתה לפי עמנואל קאנט לססמת הנאורות שאותה הגדיר כ"יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה". אז האדם (המערבי) העז לדעת, ולשם כך הוא עבר את המהפכה המדעית ויצא לחקור, לגלות, לשער השערות ולנסות ניסויים על מנת להבין בעזרת כוח המחשבה הרציונלית את העולם. וכך, לאט לאט, גילוי אחר גילוי, הוסר המיסתורין מן העולם – קסמים הפכו לניסויים בכימיה, כישוף הפך לטכנולוגיה, כוחות נסתרים הפכו לכוחות פיזיקליים, אלוהים נדחק לפינה (ולבסוף הוצא להורג על ידי ניטשה) והדת הפכה לאמונה טפלה.

ענק הסוציולוגיה מקס וובר אבחן את התהליך כתהליך התפכחות של "הסרת הקסם מהעולם" במסגרתו החשיבה הרציונלית והטכנית גירשה מהעולם כל יסוד פלאי, ניסי או כזה השייך לעולמות שמעבר. וובר מתאר כיצד קיבל המדע מעמד גבוה יותר מאמונה ומודרניות הפכה לעדיפה על פני מסורת. לפי וובר, התהליך הזה לא בהכרח חיובי או שלילי, הוא פשוט קורה כאשר בני אדם מאבדים את הרצון והיכולת להאמין בדברים שהם אינם מסוגלים להבין בכוח המחשבה שלהם.

 

החיים ללא קסם

מצד אחד אין ספק שהחשיבה הרציונלית והמדעית הצעידה את העולם בקצב מסחרר קדימה ושאנו חבים לה את כל עולמנו כפי שאנו מכירים אותו כיום. מצד שני, אולי לפחות חלק מהתינוק נשפך יחד עם המים שכן ללא קסם בחייו מצא עצמו האדם מול חלל גדול במציאות שהפכה לקרה ומנוכרת ואפילו מייאשת, כמו שאפשר לראות בדוגמה של הפילוסופיה הקיומית שצמחה בראשית המאה ה-20. בנוסף, הוגים כמו מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו בספרם "דיאלקטיקה של הנאורות", טענו כי הרציונליות והטכניות שעימם ניגש האדם הנאור אל העולם במטרה להבין אותו ולשלוט בו הובילו אותו בסופו של דבר גם להתייחס אל בני אדם כמשהו שאפשר להכניס לטבלאות ונוסחאות על מנת להבין ולשלוט בהם, כפי שהראתה ההיסטוריה בדוגמה של הפשיזם והנאציזם. אדורנו והורקהיימר, בפרק "נאורות כהונאת המונים" מדברים על כך שאת השליטה של הממסד הדתי בהם החליפו בני אדם בשליטה של "תעשיית התרבות" שמייצרת תמונת עולם המשרתת את האינטרסים של בעלי הון וכוח.

הקסם חוזר לעולם?

new age
ניו אייג', המיסטיקה חוזרת ובגדול

אולם החברה שנפטרה מהאמונה המיסטית, לדברי יורגאן הברמאס, "המשיכה להיות רדופה על ידי רוחות רפאים של אמונות דתיות מתות". כך, שתי מאות וחצי לאחר ההצהרה האמיצה של קאנט כמאה וחצי לאחר שניטשה פטר אותנו מאלוהים, אין סימנים לכך שהדת, הרוחניות והמיסטיקה נעלמים מן העולם, בדיוק להפך. תופעת הניו-אייג', למשל, היא דוגמא מרתקת לכך. נראה כי לאחר שנגמר הקסם והפלא בעולם המערבי התחילו חלק מאיתנו להתגעגע אליו ועל כן יצאו לחפש אותו במקומות בהם הוא עדיין קיים כמו המזרח הרחוק או חזרה בתוך האמונות הקדומות שלנו (למשל העניין הרב גם של חילונים בקבלה). הפופולאריות של ספרי וסרטי פנטזיה כמו "שר הטבעות" ו"הארי פוטר" יכולה להיות גם היא עדות לכך שהאדם המערבי עדיין כמה למשהו שמעבר לרגיל למובן. כנראה שאחרי הכל החיים ללא קסם הם גם חיים קצת ריקים ואנחנו חייבים קצת מסתורין ופליאה כדי לעשות אותם מלאים.

אם מצאתם עניין במאמר ובתיאוריה של וובר אולי תוכלו למצוא אותו גם בקישורים הבאים:

p4GNOnH

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות