אברהם מאסלו ותיאורית ההגשמה העצמית – סיכום

 סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 4  – תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות  והומניסטיות: אברהם מאסלו ותיאורית ההגשמה העצמית

סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר", תת נושא תיאוריות ביהביוריסטיות וקוגניטיביות

 

אברהם מאסלו, כמו קרל רוג'רס, מניח כי האדם נולד עם נטיות מולדות שחלקן משותפות לכל האנושות וחלקן ייחודיות לאדם הספציפי. מאסלו טוען כי האדם נולד עם מערכת צרכים חיובית או ניטרלית שאינה כוללת צורך לפגוע בסביבה. השפעתה של הסביבה על ההתנהגות רבה יותר מזו של מערכת הצרכים המולדת. למרות זאת, מאסלו מתרכז בתיאור מערכת הצרכים ולא בתיאור השפעות הסביבה.

 

הנטיות המולדות: מניעי חסך ומניעי גדילה

צורכי החסך – פועלים לפי עקרון ההומאוסטזיס – מודל הפחתת הדחף, הבאים למלא חסכים חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכו' של האדם באמצעות מקורות חיצוניים. הצרכים מאורגנים בצורה היררכית, כך שרק לאחר שצורך בסיסי יותר מניע לסיפוק, מופיע צורך פחות דחוף ודורש את סיפוקו: (להרחבה ראה תיאורית הצרכים של מאסלו)

הצרכים הפיסיולוגיים – חמצן, שתייה, מזון,  שינה וסיפוק מיני.

צורכי הביטחון – צורך בסביבה יציבה, נטולת סכנות, הניתנת לניבוי.

צורכי השייכות והאהבה – הצורך בקשר קרוב עם בני זוג, חברים ומשפחה. האהבה הנובעת מחסך היא אהבה אנוכית ורכושנית. האהבה הבוגרת היא אהבה לא רכושנית ולא מותנית.

צורכי ההערכה והכבוד – הצורך בהערכת הזולת, כבוד, מעמד והישגים. סיפוק הצורך מקנה לאדם תחושת ערך ובטחון עצמי.

רק לאחר שצורכי החסך סופקו במידה משביעה מופיעים צורכי הגדילה / צורכי הגשמה עצמית. האחראיים לפיתוח המקורות הפנימיים והייחודיים של האדם הפועלים על עקרון ההטרוסטאזיס, סיפוק הדחף מחזק את דחף ודורש סיפוק נוסף. צרכים אלה ייחודיים לכל אדם ואין ביניהם היררכיה. כמו: הצורך בהבנה, בצדק, ביופי ובמימוש עצמי. הם אינם חיוניים לקיומו של האדם אך הם מספקים את התוכן שבשבילו כדאי לחיות.

הנטייה להגשמה היא כוח ביולוגי הדוחף את האדם, מרגע לידתו, למימוש כל הפוטנציאלים שלו. הצורך בהגשמה עצמית אינו כוח ביולוגי אלא רגש פסיכולוגי. הוא אינו מופיע בתחילת החיים אלא רק לאחר גיל ההתבגרות, לאחר שסופקו צורכי החסך. אם צרכים אלה לא סופקו, הצורך בהגשמה עצמית כלל לא יופיע. הנטייה להגשמה, לעומת זאת, היא המנוע הדוחף את האדם קדימה לאורך כל חייו.

יש הבדל גדול בין הגשמה עצמית של מאסלו לבין הגשמה של העצמי של רוג'רס. ההגשמה העצמית ע"פ מאסלו היא צורך חיובי בגדילה. ההגשמה של העצמי ע"פ רוג'רס היא צורך של העצמי לפתח את עצמו לפי תבניות שכבר קבועות בו. צורך זה עלול להיות שונה מהנטייה להגשמה, ואף מנוגד לה, ואז הוא יעכב את הגדילה.

 

 

 

מאסלו והאדם המגשים את עצמו

לפי מאסלו רק חלק קטן מהמין האנושי מגיע לשלב שבו מתעורר הצורך בהגשמה עצמית. חלק קטן יותר מצליח להגשים צורך זה. ע"פ מחקרים שמאסלו ביצע הוא גילה כי אנשים שהצליחו להגיע להגשמה עצמית ניחנים בתכונות כגון: עצמאות, ספונטניות, יצירתיות, צורך בפרטיות, ערכים דמוקרטיים, קשרים בינאישיים עמוקים ויכולת לחוות חוויות שיא.

 

פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה על פי התיאוריה של מאסלו

ע"פ מאסלו בריאות נפשית לקויה היא תוצאה של כישלון בסיפוק צרכים- הדחקת הצרכים האמיתיים והחלפתם במע' צרכים מעוותת. מטרת הטיפול הנפשי היא לעזור לאדם לספק את צרכיו ע"י המטפל וע"י יצירת מערכות יחסים מספקות. שיטת הטיפול שונה מאדם לאדם ותלויה בבעיה ובמידת חומרתה.

מאסלו מונה שישה סוגים של סימפטומים המאפיינים לדעתו את רוב הפתולוגיות:

  • אשמה, בושה או חרדה.
  • אדישות וחוסר אונים.
  • תפיסה מעוותת של העצמי והסביבה.
  • תלות יתר בסביבה כאמצעי לסיפוק צרכים.
  • פחד מהכרה עצמית המביא לשימוש במנגנוני הגנה.
  • דבקות במוכר ובשגרתי וחשש משינויים.

מאסלו יישם את רעיונותיו גם בארגונים. הוא טען כי ע"פ תלונות ניתן להבחין באיזה שלב נמצא הארגון מבחינת מדרג הצרכים. כמו כן, ההנהלה צריכה לדאוג לסיפוק הצרכים הבסיסיים של העובדים ולשאוף לצרכים גבוהים יותר כמו קבלת הערכה והגשמה עצמית.

התיאוריה של מאסלו לא זכתה לביסוס מחקרי רב.  מאסלו דגל במחקר הומניסטי והעדיף התרשמות סובייקטיבית איכותי מאשר ניתוח סטטיסטי כמותי.

ראה גם:

סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות