המוח האנושי לא אוהב סתירות וקונפליקטים, אולי מכיוון שהוא לא מסתדר איתן כל כך טוב. כבני אדם אנחנו אוהבים שהעולם שלנו ברור, שאנחנו יודעים מה טוב ומה רע, מי צודק ומי טועה, איך נכון להתנהג ואיך אסור להתנהג וכו'. למעשה, התחושה הזו של עקביות באופן שבו אנחנו רואים את העולם ומתנהגים בו כל כך חשובה לנו עד שאנחנו משקיעים משאבים מנטליים עצומים על מנת לאשר את כל מה שתומך בתפיסת העולם שלנו ולהכחיש את כל מה שסותר אותה.
אבל לפעמים החיים מזמנים לנו מצבים שמאתגרים את היכולת שלנו לשמור על תמונת המציאות היציבה שלנו. ניקח למשל דוגמא היפותטית של המפגש בין א' ו-ב'. א' הוא חילוני מתל-אביב ואילו ב' הוא דתי תושב בית-אל. השניים נפגשים לראשונה באוהל טירונים מהביל בבסיס צבאי אי שם בדרום הארץ. מבחינתו של א' דתיים הם אנשים שתקועים בעבר, דוגמטים, צרי אופקים, מפחדים לקחת אחריות על חייהם, אלימים וגזענים, ושלא נתחיל בכלל לדבר על מה שהוא חושב על מתנחלים. ב', לעומת זאת, שמע כל חייו כי החילונים הם אנשים ריקים ואומללים, שהם חסרי ערכים ומלאי חטאים וכל מה שמעניין אותם בעולם זה כסף, וזה עוד לפני שאמרנו מה הוא חושב על תל-אביביים. כאשר השניים מזדמנים לאותה מחלקה ומתוודעים זה לזה הם כמובן מיד מבינים את השני במונחים של התפיסה המוקדמת שלהם. אולם עם הזמן מתחילות להצטבר אצל שניהם ראיות לכך שהשני אולי לא כזה גרוע כמו שהוא אמור להיות. וכאשר הם מתיישבים יום אחד לשיחה בזמן שמירה משותפת באישון לילה הם עוברים חוויה מטלטלת. ב' מגלה לתדהמתו הרבה שא' התל-אביבי הוא למעשה בחור חכם, עם הרבה ערכים ואידיאלים שכלל לא מתעניין בכסף ורק לעיתים נדירות רואה ריאליטי. א' מצידו מגלה שלמתנחל אין זנב וקרניים ושהוא עדין, עמוק ומורכב.
כאשר השניים ירגישו, בסיומה של השמירה, כי הם הפכו לחברים המוח של שניהם יבצע פליק-לאקים וצוקהרות בניסיון להסביר איך זה אפשרי.
דיסוננס קוגניטיבי ועלייתו ונפילתו של לוחם צדק
המקרה של א' וב' הוא דוגמא למה שידוע בפסיכולוגיה חברתית כדיסוננס קוגניטיבי. תאורית הדיסוננס הקוגניטיבי נוסחה לראשונה בשנות החמישים של המאה ה-20 על ידי לאון פסטינגר שטען כי אחד ממניעיו העיקריים של האדם הוא שמירה על הרמוניה, יציבות ולכידות בעמדות וההתנהגות שלו. לפי פסטינגר, במצב בו נמצא האדם בסתירה בין העמדות שלו והאופן שבו הוא תופס את העולם לעומת ההתנהגות שלו בפועל נוצרת חוויה דיס-הרמונית של אי-התאמה הנקראת דיסוננס קוגניטיבי.
אם ניקח את המקרה (ההיפותטי כמובן) של א"א, פוליטיקאי שהחל את דרכו כלוחם צעיר נגד שחיתות שלטונית ומצא את עצמו בערוב הימים מורשע בעצמו בלקיחת שוחד. בשלב מסוים בחייו של הפוליטקאי שסרח היה רגע בו הוא עדיין האמין בחשיבות של שלטון נקי אך כבר התפתה למעול באמון שנתן בו הציבור. נפשו של א"א אינה יכולה להכיל את הסתירה לאורך זמן, ועל כן היא תעבוד שעות נוספות על מנת למצוא דרך לגשר על הדיסוננס, למשל על ידי תירוצים כמו "זה מגיע לי על העבודה הקשה שלי" או הבטחות עצמיות של "אני אחזיר את כל מה שלקחתי". בלילות הוא ישן (לרוב) טוב.
לגדול מהדיסוננס
עם זאת, דיסוננס קוגניטיבי יכול להיות גם הזדמנות. בניגוד לא"א שלנו, צמד החיילים א' ו-ב' יצאו נשכרים מהמפגש אחד עם השני. הם יצאו נשכרים מכיוון שהצורך להתמודד עם המפגש שסתר את תמונת העולם שלהם הכריח אותם לשנות ולפתח אותה, ובכך להפוך את האופן שבו הם תופסים את המציאות לרחב ומורכב יותר. הם כמובן גם הרוויחו חבר. מצד שני, כאשר השניים יצאו לשבת ויחזרו אל העיתונים ושיחת שולחן השבת של כל אחת מהמשפחות, הם עשויים לחוות שוב דיסוננס קוגניטיבי שכן האופן שבו נתפסת בית-אל מתל-אביב ותל-אביב מבית-אל יהיה שונה ממה שהם למדו להכיר אחד בשני.
לבסוף, מצב הדיסוננס הקוגניטיבי ידוע היטב לגורמים שונים, למשל אנשי שיווק שינסו לייצר אותו על מנת להטות את שיקול הדעת שלנו ברכישות כחלק מטקטיקות שכנוע (ראה מאמר בקישור)
—
חוכמה קשורה:
ניסוי הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר
חשיבה פרדוקסלית – מה זה ולמה כדאי לך להשתפר בה?
הרב שג"ר על הערך של שאלות ללא מענה
