מלאני קליין – יחסי אובייקט כמעצבי אישיות – סיכום

סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 2  – תיאוריות של יחסי אובייקט:

מלאני קליין – יחסי אובייקט כמעצבי אישיות

סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר", תת נושא תיאורית יחסי אובייקט.

תיאורית יחסי האובייקט של מלאני קליין מדגישה את דחף התוקפנות, את פנטזיות התינוק ואת יחסי התינוק עם האם. לפי קליין בשנת חייו הראשונה עובר התינוק שני שלבי התפתחות כשכל שלב מאופיין בעמדה של התייחסות כלפי עצמו וכלפי האם:

1 – העמדה הפרנואידית-סכיזואידית

מרגע הלידה עד גיל חצי שנה לערך. שלב זה מאופיין בחרדת רדיפה ובתפיסה מפוצלת של העצמי ושל הזולת. תפיסתו המעומעמת של התינוק בשלב זה הוא אינו מסוגל להתייחס לאובייקטים כאל שלמים אלא רק לפונקציה שלה כמספקת/מעכבת את צרכיו.

בפנטזיה של התינוק קיימים שני אובייקטים חלקיים מרכזיים:

• השד האידאלי – האובייקט החיובי והייצוג הפנימי של השד כמספק ומזין.
• השד הרודף – האובייקט השלילי והייצוג הפנימי של השד כמסוכן בשל תחושת הרעב של התינוק, וההשלכה של הדחפים התוקפניים המולדים של התינוק על השד וכתוצאה מכך הפחד כי השד יחזיר לו! זוהי חרדת הרדיפה המצויה בבסיסם של מצבים פרנואידיים בבגרות.

הקנאה באובייקט – התינוק מקנא באובייקט בשל הדברים הטובים שיש בו ורוצה לשלוט במקורות סיפוק אלה. זה המקור הראשוני לקנאה בזולת על הדברים שברשותו. תפיסת העולם של התינוק בשלב זה מתבססת על פעולתו של מנגנון הפיצול, הפועל כבורר ומבחין בין חלקי אובייקטים חיוביים ושליליים. תחושות הרעב, התסכול והקנאה מופרדות מתחושות השובע והסיפוק, וכך הסיפוק יכול להחוות כמושלם ואידאלי.

לדוגמא: אצל המבוגר מנגנון הפיצול מתבטא בתופעת הגזענות שבה יש חלוקה דיכוטומית של בני אדם כטובים ורעים.

2 – העמדה הדפרסיבית

גיל שבעה חודשים עד שנה – בשלב זה מגלה התינוק כי האובייקט הטוב והרע הנם אחד. שניהם חלקים של האם בזמנים/מצבים שונים. המעבר לשלב זה יכול להתרחש רק אם התינוק חווה בשלב הקודם סיפוק מתסכל.

בשלב זה האני צריך להתמודד עם העובדה כי האם היא אובייקט טוב ורע כאחד. עצם הגילוי כי האם מקיימת קשרים עם אנשים אחרים (האב) המתלווה לתחושת חוסר האונים והתלות באם, מתעוררת לראשונה הקנאה בבני אדם אחרים.

הייאוש הדפרסיבי – התינוק חושש כי הרס את האם ע"י תוקפנותו. התינוק אינו מבחין בין מציאות ופנטזיה ולכן מאמין שהוא ישאר לבד וחווה תחושת אובדן, אשם וחוסר תקווה. תהליך מרכזי בשלב זה הוא תהליך האבל.

תינוק שהגיע להכרה כי האובייקט הוא שלם אינו מפחד עוד מהשד הרע אך גם אינו מפיק עונג מהשד הטוב כמו פעם. התינוק מפתח כנגד תחושות האובדן והאשמה שני סוגי הגנות:

1. הגנות מאניות – מכוונות נגד התלות באובייקט ומופעלות, להכחשה או להיפוך של התלות באובייקט, המהוות התמודדות לא טובה עם תהליך האבל כי יש אשליה של התמודדות אך בפועל אין התמודדות אמיתית עם הרגשות הדפרסיביים. לדוגמא: גבר שאשתו עזבה אותו, מצהיר כי הוא שמח שנפטר ממנה וכי מעולם לא אהב אותה ושהיא עוד תתחנן שיקבלה בחזרה.
2. השאיפה לתיקון – התמודדות חיובית עם תהליך האבל והרגשות הדפרסיביים. התינוק חווה דיכאון ורוצה לתקן את הנזק שהוא חושב שגרם ולהשיב לעצמו את אהבת האובייקט האבוד. למשל, יכולתו של המבוגר לשמור על אהבה וקשרים אחרים למרות קיומם של קונפליקטים וקשיים. אפיון נוסף של העמדה הדפרסיבית-תחילת התפתחותו של התסביך האדיפלי המתחיל בגיל זה. התינוק מגלה את נוכחות האב והקשר בנו לבין האם. רגשי ההרסנות המתלווים לכעס מצטרפים לתהליך האבל ומהווים מקור נוסף לרגשי אשם ולדפרסיה.

מלאני קליין טוענת כי אם העמדה הדפרסיבית איננה מעובדת עד תומה. החרדות הנובעות מרגשי אשם ומדו ערכיות, והגורמות לתחושות דיכאון ימצאו תמיד בנפש האדם.

סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.