לפעמים אנחנו מסתכלים על משפחות ותוהים איך קרה שילדים שגדלו באותו בית יצאו שונים זה מזה באישיות שלהם. הסיבה לכך, על פי הפסיכולוג אלפרד אדלר, היא פשוטה: הם לא גדלו באותו בית. הבית הוא הבית, כמובן, וההורים הם ההורים, אך כל ילד מגיע לעולם כאשר הבית שונה ועל גם האופן שבו מתעצבת האישיות שלו יהיה שונה. לפי אדלר, אחת המטרות המרכזיות של כל ילד שנולד היא למצוא את מקומו בבית, והמקום שהוא ימצא תלוי במידה רבה במיקום שלו בסדר הילדים של המשפחה. המאבק של הילד למציאת מקומו יהיה לימים לכוח המעצב של אישיתיו, מה שאדלר מכנה סגנון חיים, והוא יכתיב את מאפייני האישיות שלו בעתיד.
הערה: המתואר להלן נכתב בלשון זכר אך מתייחס גם אל נשים, להוציא הבדלים מגדריים פסיכולוגים שהם עולם ומלואו.
בן בכור – עצמאי ופסימי
הילד הבכור במשפחה נולד אל בית שאין בו ילדים אחרים ולהורים צעירים, ועל כן הוא מטבע הדברים יש לו בלעדיות על תשומת הלב של המבוגרים סביבו וחופש גדול יותר לבחור מי הוא רוצה להיות, חופש שעימו מגיע גם אחריות. הבן הבכור חי בעולם של מבוגרים ולכן במקרים רבים הוא זריז בהתפתחותו וממהר להשיג (או לפחות לדרוש) עצמאות. מהסיבה הזו בכורים גם נוטים להתחבר לאבא שמייצג את עולם המבוגרים יותר מהאם שמייצגת את הקשר לילדות. בגלל השהות הרבה עם מבוגרים ורצון לעמוד ברף שהם מציבים, בנים בכורים הם לעיתים קרובות שאפתנים (מבחינה סטטיסטית יש יותר בכורים בתפקידים בכירים). העצמאות וההסתמכות העצמית של בכורים מתפתחת גם בשל העובדה שהם לבד, ועל כן צריכים ללמוד להעסיק את עצמם או להתמודד לבד עם אתגרים שונים. כאשר מגיעים ילדים נוספים הילד הבכור מקבל אחריות של טיפול בהם, מה שמגביר עוד יותר את בגרותו והופך אותו בעתיד למבוגר שנכון תמיד לעזור ודואג לאחרים.
כאשר מגיע לבית ילד נוסף הבכור בדרך כלל חש באיום על מעמדו ופותח ב"מלחמה" על תשומת לב. הבכור יכול לנסות לשמור על מקומו דרך אסטרטגיה של "ילד טוב" או לחילופין לעשות צרות כדי לקבל תשומת לב, לעיתים אפילו כנגד התינוק החדש. במוקדם או במאוחר מרגישים רוב הבכורים כי מקומם בבית, אחרי הכל, מובטח והם מתפנים להיות אלו שעושים הכל בפעם הראשונה וכך קובעים את ה'סטנדרט' שאליו יושוו כל האחים שיבואו אחריהם.
לפי אדלר, ילדים ראשונים במשפחה נוטים להיות אחראים והישגיים אך גם חרדתיים (כי ההורים היו יותר חרדים) ופסימיים לגבי העתיד (אולי מתוך תחושה שהדברים התחילו טוב ואז הדרדרו).
הסנדוויץ' – תחרותי והרפתקן
הילד השני תמיד יעמוד בהשוואה אל מישהו שכבר עשה לפניו הכל, ומהסיבה הזו הוא ירגיש ניסיון עז להתחרות באחיו הבכור ולנסות להשתוות לו מה שיהפוך אותו לאדם תחרותי והישגי. המוטיבציה של הילד השני להתחרות באחיו תהפוך אותו לילד נמרץ ופעלתן, אך גם נוח לתסכול ואובדן הערכה עצמית בכל פעם שאחיו ינצח אותו. בכל מקרה, בניגוד לראשון, הילד השני יודע שאם אתה רוצה משהו אתה צריך להתאמץ בשבילו. הילד השני לומד מרגע לידתו לשתף פעולה, לעומת אחיו הגדול שצריך ללמוד לחלוק, לשתף, לחכות ולהתחשב רק כאשר מגיע אחיו. הילד השני גם נולד להורים מנוסים יותר ועל כן גם רגועים יותר, מה שמאפשר לו מקום להעז ולהתנסות מה שעשוי להפוך אותו בעתיד לטיפוס הרפתקן ונון-קונפורמיסט.
כאשר מגיע ילד שלישי והבן השני הופך ל"סנדביץ'" הוא מוצא את עצמו בבעיה של הגדרה. הגדול הוא ה"בכור", הקטן הוא "התינוק" אבל לילד השני אין סטטוס משלו. הוא מרגיש כי המקום שלו בבית "נלחץ" משני הכיוונים ומפתחת בו תחושת קיפוח. אולם עם עשויים לגלות במהרה כי מיקומם באמצע דווקא מאפשר להם "לחמוק מתחת לראדאר" ולזכות ביותר חירות. ילדי סנדביץ' נוטים להיות חברותיים מאוד, שכן הם נאלצו להסתדר עם אחים גם מלמעלה וגם מלמטה אך לעיתים הם סובלים מבעיות של דימוי עצמי נמוך.
בן הזקונים – מוגן ומיואש
כל ילד חדש שמגיע למשפחה מפחית ממעמדו של הילד הקודם. הילד השלישי (או הרביעי וכו') ירצה להדביק את הפער מול האחים שלו כמה שיותר מהר, מה שיהפוך אותו לשאפתני אך גם לא פעם יוביל אותו לכדי תסכול ויאוש. בן הזקונים נולד להורים רגועים שפחות נמצאים במאבק הישרדותי ולכן, בצירוף נוכחותם של שני האחים הגדולים, הוא נוטה להרגיש בטוח ומוגן, במיוחד אם הוא האחרון ואין עוד ילד שנושף בעורפו. לילדים האלו יש נטייה להיות מפונקים ויגיע השלב בו הם ישארו האחרונים בבית ויקבלו את כל תשומת הלב. במקרים רבים האח השלישי והראשון יהיו דומים אחד לשני, מכיוון שבמאבק מול האח השני האח השלישי יקים ברית עם הבכור וינסה להדמות לו.
בן יחיד – מפונק ושרמנטי
בן יחיד הוא בן ראשון שמעולם לא היה צריך להתמודד עם הגעתו של עוד אח ועל כן הוא נותר כמרכז תשומת הלב ההורית לכל חייו. לילדים כאלו יש נטייה להיות מפונקים ולדרוש שהכל יתנהל על פי רצונם, כי כך באמת היה בבית. עם זאת, העדר הגבולות לפעמים עשוי להפוך אותם למרדנים. יש להם קשיים בחלוקה ושיתוף. מצד שני, הם לומדים להשיג את מבוקשם על ידי פיתוח דרכים למצוא חן בעיני אחרים.
הכי קשה זה להיות ילד אמצעי במשפחה של 5 או 7 ילדים.