סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": מונחים והגדרות

"אישיות: תיאוריה ומחקר" – יחידה 1: מונחים והגדרות – סיכום

סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר"

מונחי יסוד

מונח/מבנה תיאורטי – דבר שאינו ניתן לתצפית ישירה, אך משערים את קיומו ומסבירים תופעות על פיו. כמו המבנים והתהליכים הפסיכולוגיים באדם.

הגדרה אופרציונלית – כוללת את הפעולות שיש לבצע כדי למדוד את המונח המוגדר. ההגדרה מאפשרת מעבר מהמונח התיאורטי לתצפיתי המאפשר חקירה מדעית.

תיאוריה – מע' מונחים, הגדרות וטענות, המייצגים השקפה על תופעה מסוימת ע"י הצגת היחסים שבין המונחים במטרה להסביר ולנבא את התופעה. משמשת מסגרת לארגון המידע הנאסף על היחסים הקיימים בין התופעות השונות, וחותרת לגלות קשרים חדשים ולנבא את השלכותיהם.

תיאוריה של האישיות – דומה לכל תיאוריה אחרת ומטרתה לתאר את האישיות ולהציג ארגון שיטתי שלה. להסביר תופעות ולנבא תופעות כך שאפשר יהיה להעריכה ולבדוק את תקיפות חיזויה. מע' מונחים,הגדרות וטענות, המייצגים השקפה על ההתנהגות האנושית. מע' זו כוללת הגדרות אופרציונליות, המאפשרות בדיקה של ההשערות התיאורטיות הלכה למעשה.

תיאוריה מדעית – צריכה לעמוד בקריטריונים מסוימים (מדעיים ואחרים), ותורמת תרומה ייחודית למאגר הידע האנושי.

היבטים בהערכת האישיות

  • היבט פנימי – כפי שהאדם רואה את עצמו.
  • היבט חיצוני – כפי שאחרים רואים אותו.
  • היבט מאומת – כפי שהאדם נצפה באופן אובייקטיבי ומבוסס מבחינה אמפירית.

קריטריונים לשיפוט של תיאוריה מדעית:

קריטריונים תוכניים:

  1. כלליות – ניסוח הכללות על יסוד התופעות שהתיאוריה עוסקת בהן, ליצירת תיאוריה כללית שתכיל מגוון של מצבים וטיפוסי אישיות.
  2. יכולת התרחבות – יכולתה של התיאוריה להתרחב או להשתנות כך שיהיה אפשר לשלב בה תוצאות מחקר חדשות או רעיונות חדשים מבלי לערערה  מן היסוד.
  3. דיוק – בהירות התיאוריה נבחנת ע"פ רמת הדיוק בניסוחיה המותנה גם בבהירותם ובמפורשותם. תיאוריה שניסוחה מעורפל ומסובך עלולה להניב מגוון של פרשנויות ומסקנות, שאינן עולות בקנה אחד עם כוונתו של הוגה התאוריה.
  4. חסכנות – הסברת תופעות רבות באמצעות מושגים מעטים. מעידה על יעילות המושגים והמבנים בתיאוריה.
  5. עומק – הבנת התופעות לעומק, עשויה לספק מידע חדש או נקודת מבט חדשה על מבנים ותהליכים מוכרים ובכך להעמיק את רמת הפרשנות של תופעות מוכרות.
  6. מקוריות – תיאוריה הפונה לתחומים חדשים שטרם נחקרו, יוצרת מושגים חדשים, מעלה השערות שטרם הועלו ומסייעת להבין תופעות שלא נמצא להן הסבר בתאוריות קודמות.

קריטריונים אמפיריים:

  1. קשר למציאות –  באמצעות הגדרה אופרציונלית – הבהרת המונחים התאורטיים ובחינתם האמפירית.
  1. השערות הניתנות לבדיקה– הנחות על תופעות ועל הקשרים הסיבתיים שביניהן אשר אפשר מהן לגזור השערות אמפיריות שבדיקתן המחקרית תאשש או תפריך את ההנחות התיאורטיות.
  2. קריטריון ההפרכה– תיאוריה אינה מדעית אלא אם קיימת אפשרות להפרכתה. המבחן האמפירי החמור ביותר להשערה הוא מידת יכולתה לעמוד בניסיונות ההפרכה.

 

 הנחות בסיסיות על טבע האדם:

  1. חופש לעומת דטרמיניזם – עד כמה האדם חופשי להתנהג כרצונו ואדון לגורלו או עד כמה התנהגותו מוכתבת ע"י גורמים חיצוניים/פנימיים.
  2. היגיון לעומת חוסר היגיון – האם ההיגיון/המחשבה מכתיבים את התנהגות האדם או כוחות לא מודעים.
  3. שלמות לעומת חלקים – האם אפשר לתאר את האדם ולהבינו בשלמותו או שיש להתייחס לתהליכים ספציפיים.
  4. תורשה לעומת סביבה – האם מה שמעצב אותנו הוא מה שנולדנו עימו או מה שפגשנו בחיינו.
  5. בר שנוי או שאינו בר שינוי – האם האדם יכול להשתנות במהלך חייו או שטבע האדם נקבע בתחילה ואינו בר שינוי משמעותי.
  6. סובייקטיביות לעומת אובייקטיביות- האם בני האדם חיים בעולם סובייקטיבי של התנסויות שהוא המשפיע על חייהם, או שהתנהגותם מושפעת בעיקר מכוחות חיצוניים אובייקטיביים.
  7. פעולה לעומת תגובה – האם בני האדם יוצרים התנהגות מבפנים או שהתנהגותם זו היא רק שרשרת תגובות לגירויים חיצוניים.
  8. הומאוסטזיס לעומת הטרוסטזיס – האם האדם מונע ע"י רצון להקטין מתחים כדי להשיג שיווי משקל פנימי (דולרד ומילר) או שההנעה העיקרית שלו היא להגדילה, לחיפוש גירויים ולהגשמה עצמית (רוג'רס ומאסלו).
  9. ידוע או בלתי ידוע – האם טבע האדם ידוע או שמא יש באישיותו מרכיבים הבלתי ניתנים להבנה מדעית.

גישות שונות לחקר האישיות:

הגישה הנומותטית – מדגישה את המשותף באישיותם של בני אדם ומחפשת חוקים כלליים . אין עניין באישיות השלמה אלא בחקר תכונות בודדות.

  • השיטה הניסויית – החוקר מעוניין למצוא קשרים סיבתיים בין משתנים ע"י מניפולציית תנאי הניסוי ובדיקת תוצאותיו.
  • השיטה המיתאמית – החוקר מעוניין למצוא קשרים בין משתנים (לא סיבתיים) ע"י בדיקת מצב נתון (ללא שינויו).

הגישה האידיוגרפית – הגישה האידיוגרפית מדברת על השוני האיכותי בין אדם לאדם ובודקת את האישיות בשלמותה, על כל מורכבותה והניגודיות שבה. גישה זו מאפיינת את עבודתו של הפסיכולוג הקליני.

  • שיטת חקר מקרה – ניתוח מעמיק ומפורט של האישיות יחודית וספציפית.

שלושת הזרמים המרכזיים בתחום האישיות

זרםאסכולההאדם – פסיבי / אקטיביהגרת האישיות
יחידה 2 –

 דינמי

פסיכואנליטית

(פרויד יונג ואדלר)

ניאואנליטית

(ממשיכי פרויד)

האדם פסיבי – הסביבה בונה את האדם.דרכים אופייניות לפתרון קונפליקטים לא מודעים.
יחידה 3 – התנהגותי (ביהביוריסטי)ביהביוריזם רדיקליהאדם פסיבי – הסביבה מעצבת את התנהגותו.האישיות היא בדיה, התנהגות האדם נלמדת ומפוקחת ע"י הסביבה.
ביהביוריזם קוגניטיביגישה אינטראקטיבית – האדם בונה את הסביבה ע"י ציפייה לבאות, והסביבה מעצבת את האדם ע"י תוצאותיה.האישיות היא סך כל התגובות הנרכשות והניתנות לצפייה, ויש לה גם מרכיבים קוגניטיביים כמו הרצון לשלוט.
יחידה 4 – אקזיסטנציאליסטי הומניסטיאקזיסטנציאליסטית -הומניסטיתהאדם האקטיבי וייחודי – האדם בונה את הסביבה. פועל, יוצר ואדון לגורלו.דרכים אופייניות למימוש הצרכים והערכים של העצמי למרות לחצי המציאות.

סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות